אפקט הקורונה

עוד אחד מהצדדים האפלים של הגלובליזציה
תמונה של דודי אילת
ד"ר דודי אילת

הגלובלזיציה שמאפיינת את עולמנו בעשורים האחרונים מוגדרת כיחסי גומלין חיוביים והדדיים בין מדינות הלאום תוך כדי תנועה מוגברת, מואצת ומתפשטת של הון, סחורות ומסרים תרבותיים. לגלובליזציה היבטים פוליטיים, כלכליים, תרבותיים, חברתיים, סביבתיים וצבאיים. הגלובליזציה מתאפיינת לכאורה מהתעלמות מגבולות מדיניים, כלומר קפיטליזם עולמי והפיכת העולם בתהליך מתמשך לזירת מסחר אחת גדולה.

המצדדים בתהליך הגלובלי רואים בו את הבסיס ליציבות פוליטית וצבאית הנובעת מהתחזקות של אינטרסים כלכליים בין מדינות, שכן אלה יכולים להביא לשגשוג ולהפחתת התמריץ להתלקחויות צבאיות. המבקרים של התהליך הגלובלי מציינים את הפערים האדירים בין המדינות המוכרות כוח אדם זול ונטול הגנות משפטיות וחוקיות לבין המערב העשיר והשבע. ביקורות נוספות מציינות את עלייתם של מוסדות בין-לאומיים, כמו האיחוד האירופי, בית הדין הבין-לאומי בהאג, הבנק העולמי, פסגת המדינות המתועשות ועוד ועוד, הכופות מדיניות במידה כזו או אחרת על ממשלות מקומיות ובעצם גורמות למצב של "ממשל ללא משילות". כלומר יש מדינות שגופים בין-לאומיים מחליטים לגביהן בנושאי כלכלה, הגירה ועוד, אף שלמדינות אלה יש אינטרסים מקומיים אחרים. ראו לדוגמה את יוון, את מדינות מזרח אירופה לשעבר ואת בריטניה והעימותים עם האיחוד האירופי.

אחד הצדדים הפחות מוכרים ואולי המוכחשים של הגלובליזציה הוא חוסר היכולת של מקבלי החלטות להעריך ולחזות תהליכים, למשל התפרצות נגיפים, ולהיערך בזמן אמת לעוצמה ולנפח תקיפתן של תופעות כאלו בעולם חסר גבולות.

בעולם הגלובלי עולה כוחם של גופים על-מדינתיים שתכליתם לכאורה היא ליצור עולם פחות כאוטי המבוסס על הסדרים מדינתיים וכלכליים שונים בין מדינות. את התפיסה הזו מאתגרת אחת התיאוריות המגיעה מענף המתמטיקה והיא תיאוריית הכאוס. לפי תיאוריה זו אי אפשר לחזות ביעילות את התפתחותן של תופעות שונות, כי לשם כך יש צורך בידיעת התנאים ההתחלתיים בדיוק אין-סופי – שאינו אפשרי. מערכות שלא ניתנות לחיזוי מכונות מערכות דינמיות עם רגישות גבוהה לשינויים מזעריים בתנאי ההתחלה. תופעה זו מכונה בלשון ציורית – אפקט הפרפר.

נגיף הקורונה החל ממחוז מסוים בסין והפך במהירות – בעלייה אקספוננציאלית במהלך שבועות מועטים – לנגיף גלובלי בעל השפעות בריאותיות, חברתיות וכלכליות. הוא מייצר פאניקה ציבורית וירידות חדות בבורסות העולמיות, שצפויות להשפיע על כל אחד מאתנו ועל כיסנו מהסיבה הפשוטה שכולנו מושקעים בקופות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות וכיו"ב, המושקעים בבורסה וחשופים לתנודות הכלכליות הגלובליות. נדמה כי המערכות הבין-לאומיות מגיבות באופן אקראי ולא מסודר בהתמודדות עם תופעות כמו נגיף גלובלי. הסיבה לכך היא בראש ובראשונה העדר מדיניות אחידה המעוגנת באמנות בין-לאומיות וגופי מחקר בין-לאומיים מתוקצבים ציבורית, שיהיו ערוכים להתמודדות עם תופעות כאלו. הדבר ניכר בתגובות השונות שמייצרים מקבלי החלטות במדינות שונות, מצעדים הדרגתיים במדינות אירופה ועד לסגר מוחלט באיטליה. ניתן לזהות כאן כשל ממשל גלובלי (ארגון הבריאות העולמי כדוגמה) שמגיב לאט מדי ומאוחר מדי לתופעות בריאותיות שהתרחשו כבר בעבר

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. הגלובלזציה לא מתפקדת כשיש בעיות כלליות. היא רק משרתת מדינות חזקות שמייצרות במדינות עתירות כח עבודה זול. במשברים בינלאומיים כל מדינה לעצמה…

    1. לא נכון. הגלובליזציה פוגעת קשות גם ב"מדינות חזקות". היא יוצרת מצב שחברות רב לאומיות גורפות רווחים חזיריים ומחביאות אותם במקלטי מס. לכן במדינות החזקות החברות הללו משלמות פחות מסים. נוצרים גירעונות בחשבונות המס. מצד שני צריך לשלם יותר דמי אבטלה וקצבאות למובטלים שמקומות עבודתם עברו למדינות החלשות.
      מאמר של דודי אילת הוא מאמר מצוין המתאר בדיוק רב את הנושא. ההדגשה היא על תנועת אנשים על פני הגלובוס בשל מדיניות שמים פתוחים וטיסות זולות ללא תקדים. עשרות מיליונים, בעיקר צעירים, טסים למקומות בילוי שונים (סמים ומין זול וחופשי) ומסייעים להפצה של הווירוס ועוד מרעין ובישין אחרים.

    2. תודה על התגובה יואב.
      ייתכן בהחלט שהחידוד של ד"ר דגני שהמשחק מכור יותר לתאגידים בינלאומיים ולא למדיניות חזקות ראוי לדיון
      בריאות
      דודי

  2. רעיון של גוף שיחבר בין המדינות "ויקדים תרופה למכה" הינו בגדר אוטופיה, הממשלות המקומיות בקושי רב מצליחות להתמודד תקציבית עם המשבר מה גם שאם מעצמה לא ממהרת להשקיע כספים בגוף שלכאורה יתן מענה למדינות חלשות יותר.
    יחד עם זאת אכן היה טוב יותר אילו לפחות הרפואה היתה מתאחדת בצורה כלשהיא.
    בברכת ימים טובים יותר לכולנו

    1. שלום מקס
      תודה על התגובה שלך.
      שיתוף פעולה בין מדינות בעולם הוכיח את עצמו כבר בנושאים שונים כמו הלבנת הון,מלחמה בטרור,סנקציות כלכליות על מדינות טרור,חרם על מדינות או ארגונים מפרות זכויות אדם ואי קניית מוצרים מהם("יהלומים של דם וכיו"ב.) ולכן איני בטוח שמדובר באוטופיה .אמנה בינלאומית שמעגנת אחוז או שבר אחוז שכל מדינה או רוב המדינות בעולם היו צריכות להשקיע קבוע כתקציב צבוע שייעודו הוא פיתוח תרופות למשפחות נגיפים ידועות ולא ידועות,אולי היה מצמצם את הנזקים. אגב ,הקורונה זהה ב80 אחוז לנגיף קודם ששמו סארס ותקף לפני כ15 שנה. הרבה בריאות.דודי

  3. יכולים להציל את העולם. או שאתה רוצה שכל אחד יהיה סגור בביתו לתמיד?

    1. אינך מבין מהי גלובליזציה. שיתוף בינלאומי אינו גלובליזציה. ההפך הוא הנכון. גלובליזציה מנוגדת לשיתוף בינלאומי. היא ניצול בינלאומי.
      מה הקשר בין להיות סגור בבית לגלובליזציה שלמעשה מרוששת את העמים וגורעת מיכולתם לצאת ממקומותיהם?

    2. שלום לך
      הבעיה היא שהמוסדות הגלובלים שאמורים לתאם מדיניות בינלאומית ובפרט ארגון הבריאות העולמי,כשלו ולא בפעם הראשונה להתמודד עם נגיפים,זאת לצד הצלחות מסווימות בעבר הרחוק.

  4. האינטרנט, נתיבי האוויר, תשתיות הכבישים והרכבות, הסחר העולמי, וכל היתר מחברים אותנו בכל מקרה. חשוב לעשות את זה נכון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר