היחסים בין רוסיה לטורקיה מורכבים עד מאוד. מחד גיסא, טורקיה נחשבת לאחת הלקוחות העיקריות של הגז הרוסי, ומאידך גיסא, בגזרת סוריה למשל, הטורקים והרוסים נמצאים בצדדים המנוגדים של הלחימה. טורקיה תומכת באויביו של אסד, ואילו רוסיה משמרת את משטרו.
בטקס הפתיחה של צינור "הזרם הטורקי" אמר הנשיא פוטין כי היחסים בין טורקיה לרוסיה הם רב-גוניים ומתפתחים באופן חיובי, למרות הניסיונות לערער אותם. פרויקט "הזרם הטורקי" חיוני מבחינתה של רוסיה, מכיוון שהוא מאפשר לה להוביל את הגז הרוסי לאירופה בדרך עוקפת אוקראינה. פרויקט זה גורם לאוקראינה הפסדים רבים, אך בקרמלין משוכנעים, כי על קייב לשאת בעונש בגין בחירתה להתרחק מרוסיה ולחבור למערב.
במבט ראשון נראה היה כי שיתופי הפעולה בתחום הגז והבנייה המוצלחת של "הזרם הטורקי" יצרו אידיליה מסוימת, אלא שזו התרשמות מטעה, והמצב רחוק מלהיות אידאלי. האינטרסים של רוסיה ושל טורקיה שבים ומתנגשים בגזרות שונות.
לאחרונה שלחה טורקיה כמה דיוויזיות ללוב על מנת לתמוך במשטר במדינה, בעוד הקרמלין תומך בגנרל ח'ליפה חפתר, אשר נלחם נגד המשטר. כבר באפריל 2019 פתח חפתר במערכה לכיבוש טריפולי בתמיכת רוסיה, איחוד האמירויות הערביות ומצרים. ארדואן תקף בחריפות את המדינות התומכות בחפתר, ואף האשים את רוסיה בשליחת 2,500 שכירי חרב ללוב. מבחינת קרמלין מדובר ב"תקיעת סכין בגב". זאת, מכיוון שארדואן עצמו יזם את המהלך הלובי, ואף הבטיח שייצור במה דיפלומטית שבמסגרתה ייוצגו אינטרסים שונים. אלא שעתה הוא מאשים את רוסיה בתוקפנות, ודורש ממנה להוציא את הלוחמים מהמערכה הלובית.
לוב, מדינה עשירה בנפט, חשובה מאוד לרוסים, שכן יש לה השפעה על מחירי הנפט העולמיים. אם לרוסיה תהיה השפעה על ייצור ויצוא הנפט בלוב, היא תוכל להשפיע על מחירי האנרגיה בעולם. כמו כן, שליטה רוסית בלוב תאפשר שליטה בגל המהגרים מאפריקה, בדומה לזה שמסוריה, שמכוון תמיד לעבר אירופה. השליטה בגלי ההגירה לאירופה משמשת קלף מיקוח פוליטי של פוטין עם המערב. כעת נראה כי גם ארדואן מעוניין בקלף הפוליטי החזק הזה, וזו הסיבה להצהרתו כי הנוכחות הרוסית בלוב איננה חוקית.
רוסיה כדרכה מכחישה את נוכחותם של חיילים רוסים בלוב. חברה צבאית פרטית בשם "ואגנר" היא שעושה את העבודה השחורה ומאפשרת לרוסים להיות נוכחים בשטח דה-פקטו. הקרמלין זיכה את עצמו מאשמת הנוכחות במערכה הלובית, וכוחותיו מיוצגים שם באופן לא-רשמי באמצעות שכירי חרב. אלה נמצאים לא רק בלוב. הם מאבטחים את מכרות היהלומים ברפובליקה המרכז-אפריקאית, שומרים על מתקני הנפט בסוריה, ואף מאבטחים את מדורו ומקורביו בוונצואלה.
התגובה לבגידה הטורקית בלוב לא איחרה לבוא. הלחימה באידליב הסורית התחדשה, וחיל האוויר הרוסי תקף עמדות של המורדים הפרו-טורקיים. בתגובה, הקימו הטורקים בסיס צבאי במחוז אידליב ושלחו לשם כוחות מיוחדים, האמורים לאייש את עמדות התצפית באזור. דווח על שיירה של 150 משאיות ובהן יחידות מיוחדות סמוך לגבול טורקיה–סוריה. כל זאת לאחר ששני הצדדים ספגו אבדות. ארדואן ניסה לתקן את המצב באמרו, כי ביקש מפוטין ללחוץ על נשיא סוריה להוציא את כוחותיו מאזור הגבול עם טורקיה כדי למנוע את מותם של חיילים טורקים. לפחות שישה מהם נהרגו מירי ארטילרי סורי. בפעולת התגמול הטורקית נהרגו עשרות חיילים סורים, ונפגעו עמדות צבאיות של משטר אסד. דברי האזהרה של ארדואן כוונו לא רק כלפי המשטר הסורי, אלא גם כלפי הקרמלין.
רוסיה, לדידה, היא המעצמה שמובילה את הטורקים ואת האיראנים במערכה הסורית, ועל כן ראתה בתקרית עם ארדואן "סכין" נוספת שננעצה בגבה. זאת ועוד, רוסיה אף מציגה את עצמה כערבה לביטחון הכורדים בצפון סוריה, שאותם, כידוע, טורקיה כלל אינה רוצה לראות בצמוד לגבולה הדרומי. רוסיה הבטיחה לאבטח את האזור המפורז שממנו יצאו האמריקנים, אך נראה כי אינה מסוגלת לעמוד בהבטחתה. ארדואן לקח בינתיים את המושכות לידיו, נזף ברוסיה ואיים בפעולות תגמול נוספות, אם האחרונה תמשיך לפגוע במורדים הפרו-טורקיים באידליב.
התקרית הסורית קרתה ימים אחדים לאחר סבב נוסף של "המלחמה הקרה" בין אנקרה למוסקבה, אפשר לומר "סכין" שלישית שתקע ארדואן בגבו של הקרמלין. טורקיה נקטה מהלך חד-צדדי ומנוגד לאמנת מונטרה. אמנת מונטרה שנחתמה בשנת 1936 בשווייץ העניקה לטורקיה, החברה בנאט"ו, שליטה מלאה במצרי בוספורוס ודרדנלים, קבעה קווי יסוד באשר לתנועת אוניות מלחמה בין הים השחור לבין הים התיכון, הבטיחה מעבר חופשי של כלי שיט אזרחיים בתקופת שלום, ונועדה גם למנוע מעבר של כלי שיט שלא שייכים לים השחור.
המחלוקת על השליטה במְצָרים החלה בעידן האימפריות העות'מאנית והרוסית, והמשיכה גם בתקופה הסובייטית. אין צורך להסביר מהי המשמעות הגיאופוליטית של כניסת אוניות נאט"ו לים השחור דרך המצרים האלה מבחינת הרוסים, בעוד גישתו של הצי הרוסי לים התיכון מוגבלת. ארדואן, למעשה, דחק את רוסיה לבור שהיא חפרה במו ידיה. רוסיה עצמה הפרה כמה פעמים את אמנת מונטרה, כשתקפה את האוניות האוקראיניות בים השחור. ארדואן יודע היטב, כי אמנת מונטרה היא עקב אכילס של הקרמלין, מכיוון שרוסיה ביקשה לפני זמן רב לערוך רביזיה באמנה הנדונה, עקב התיישנותה. כאשר טורקיה אינה מכבדת את אמנת מונטרה, רוסיה מזדעקת, ומבקשת הגנה בחוק הבין-לאומי. אולם ארדואן יודע, כי רוסיה אינה יכולה לפנות לקהילה הבין-לאומית בבקשה לאכוף נורמות בין-לאומיות, ולוחץ על נקודת החולשה.
לבסוף הגיעה גם "הסכין" הרביעית. ארדואן, נשיא טורקיה, שהראה לאחרונה סימני התקרבות לפוטין בנושא "הזרם הטורקי", לא היסס לאמץ את העמדה המערבית, שלפיה חצי האי קרים שייך לאוקראינה. לקראת ביקורו באוקראינה אמר, כי טורקיה אינה מכירה בסיפוח החד-צדדי של קרים. למעשה, ארדואן אומר לפוטין: חצי האי קרים אינו שלך! אומנם בעקבות המבצע הצבאי של ארדואן בסוריה, יחסי טורקיה עם ארה"ב והמערב התדרדרו בשנה האחרונה, ופנייתו לרוסים בנושא "הזרם הרוסי" נראתה כטבעית, אך עם זאת, באמצעות מדיניותו ביחס לחצי האי קרים, ארדואן מחליט להראות גם לרוסים, כי התקרבותו אליהם היא אסטרטגית בלבד, וכי הוא ממשיך ליהנות מהטוב של המערב, בהיותו נשיאה של מדינה שחברה בנאט"ו.
אלא שעמדתו של ארדואן בנוגע לקרים ב-2020 לא הייתה אף פעם כה נחרצת. לאחר סיפוחו של חצי האי האוקראיני, אסרה אוקראינה על שיוט בין-לאומי בתחום המים הטריטוריאליים שלה. בעקבות כך, ארה"ב והאיחוד האירופי אסרו על אוניות להיכנס לנמל קרים, עד שהשטח המדובר לא יוחזר לאוקראינה. אך למרות האיסור, אוניות רבות שבו ונכנסו לקרים. טורקיה שלחה לשם לא מעט כלי שיט, תוך התעלמות מוחלטת מההנחיה של ארה"ב והאיחוד האירופי.
עד כה הסתפק ארדואן בהשמעת ביקורת כלפי הרוסים בגין סיפוח קרים, תוך מתן הבטחות לנשיא אוקראינה פטרו פורושנקו, וכעת ולדימיר זלנסקי, שלפיהן טורקיה אינה עומדת, בשום נסיבות שהן, להכיר בחצי האי קרים בתור שטח בריבונותה של רוסיה. במילים פשוטות, ארדואן אמר לזלנסקי ערב ביקורו בקייב: "קרים – שלכם!". יצוין, כי הטורקים השתמשו בסטנדרטים כפולים, על מנת לקיים יחסים טובים הן עם אוקראינה והן רוסיה, בה בעת. ועתה, לפתע ארדואן משנה את דעתו: הוא קובע באופן נחרץ וחד-משמעי כי חצי האי קרים שייך לאוקראינה. במסדר הצבאי שנערך לכבודו בעת ביקורו בקייב הכריז ארדואן באוקראינית: "תחי אוקראינה". אפשר לפרש זאת כהכרה של ארדואן בריבונות של אוקראינה, אך אין ספק שהכרזתו זו ודאי גרמה לרבים בקרמלין להשתעל.
18 תגובות
לי לא ברור איך הם יוצאים מהפלונטר של אחדות אינטרסים וניגוד אינטרסים בו זמנית.
ארדואן יודע לזגזג בקשרים שלו עם הרוסים. הוא יכול לאיים על קרמלין באמצעות הזרם הטורקי!
תמיד כןתב ענייני ומסביר באור
מאוד אוהבת לקרוא את הכתבות שלך
שאפו
מאמר מצויין!
מעניין!
ארדואן זה מקור הרועה במזרח התיכון!
Toda!
מאמר עמוק
זה סוג של דברים שלא מדברים עליהם אצלינו
ארדואן נחש
מאמר מצויין
פותח עיניים
וכעת ברצינות
רק העובדה שטראמפ חלש באזור הרבה יותר מפוטין היא שמפחידה את ארדואן
טראמפ לא חלש מפוטין לא באזור ולא באף מקום. לא בגלל האישיות שלהם אלא בגלל העוצמה האמריקאית מול הנחשלות הרוסית.
בכל הקשור לרוסיה
לכל המדינות כולל גם ארצות הברית וישראל יש ניגוד אינטרסים
והמורכבות היא אדירה כי לכל אחד מיתר השחקנים יש ניגודי אינטרסים
אנחנו אבל רוצים לשמוע לאן זה מוביל
ולא יריב אתנו
ארדואן הסתבך עם האמריקאים, הרוסים, הסורים, הכורדים, הישראלים, הקפריסאים, היוונים, ועתה גם הסתבך בלוב.
יותר מדי סכסוכים. עם יותר מדי גורמים. כמחצית מהטורקים סולדים מארדואן. מעמדו בתוך טורקיה החל להתערער.
ההכנסות של משפחתו הצטמצמו מאד בשל הפסקת מעבר הנפט מכורדיסטן לים התיכון דרך טורקיה.
יש להניח שבמוקדם או במאוחר ארדואן יעזוב את השלטון ואז גורמים מתונים יכנסו לניהול המדינה. צריך סבלנות. זה יקרה ואז המדיניות הטורקית תשתנה, לפחות מבלינת מדינת ישראל – לטובה. יש לזכור שבינתיים המסחר ההדדי עם טורקיה לא נפגע. הוא אפילו צומח בקצב משביע רצון משנה לשנה.
ובה בעת עד כמה הם דומים האחד לשני
פוטין וארדואן קראו את המאמר שלך והתחילו להרוג חיילים של הצד השני