פוטין על הספה של פרויד

ניתוח קצר של דמותו ואמירותיו של נשיא רוסיה
תמונה של פוטין
ולדימיר פוטין צילום: Russian Presidential Press and Information Office, creative commons

לאחר שביצע תצפיות במטופלים היסטריים ונוירוטיים, הגיע פרויד, אבי התיאוריה הפסיכואנליטית, למסקנה שלסימפטומים שמהם סבלו מטופליו היו משמעויות גלויות – אך גם לא מעט משמעויות נסתרות. פרויד הסיק בנוסף כי כל הסימפטומים הנוירוטיים שקיימים אצל המטופלים, נושאים בחובם למעשה תוכן נפשי מודחק שאינו מודע.

אנחנו נוהגים לחשוב על הפסיכואנליזה כעל תיאוריה שעניינה נפש האדם, וכן רואים בה שיטה טיפולית בבעיות הנפש. אלא שבמהלך המאה ה-20 שימשה הפסיכואנליזה כשיטת מחקר וכפרדיגמה חיונית להבנת תופעות תרבותיות וחברתיות רחבות, ביניהן, פוליטיקה, ספרות, קולנוע, אומנות ועוד.

פרויד ביצע ניתוחים פסיכואנליטיים מהותיים במיתוס של אדיפוס המלך מאת סופוקלס כמו גם בהמלט של שייקספיר. לאחר התבוננות מעמיקה ביצירות אומנות וספרות המתייחסות לשתי הדמויות הללו, הגיע פרויד למסקנה הגורסת כי מאפייני התנהגות אישית כגון פליטות פה, בדיחות, וגילויי הומור נוספים נושאים בחובם תוכן נפשי מודחק ולא מודע.

באופן רחב יותר, תופעות כגון התפתחות הציוויליזציה, עלייה ונפילה של מדינות ומשטרים, התחוללות ודעיכה של מלחמות אתניות ודתיות – את כל אלה אפשר להסביר/להבין באמצעות אותם דפוסים של תוכן נפשי מודחק ולא מודע. זו הסיבה שהפסיכואנליזה עוררה עניין רב בקרב חוקרי פוליטיקה וחברה.

אחד המושגים האלמנטריים בתורתו של פרויד הוא "תסביך אדיפוס" שלפיו ילד, בשלבים ההתפתחותיים הראשונים, מאוהב באימו ומקנא באביו אשר נתפס, בעיני רוחו, כמתחרה. התופעה קיבלה את שמה בעקבות דמותו של אדיפוס, בסיפור המיתולוגיה היווני והמחזה של סופוקלס "אדיפוס המלך". כידוע, אדיפוס שמע מפי האורקל של דלפי כי הוא עתיד להרוג את אביו ולהינשא לאימו. פרויד טוען כי הילד חש אכזבות כלפי הוריו, בגלל חוסר האפשרות הפנימית לספק את תשוקותיו, וחש צורך, לרוב בלתי מודע, בנקמה, כעין דחף אשר מופנם עם הזמן.

פרויד פיתח תיאוריה שלפיה הבנת נפש האדם מובילה גם לתובנות עמוקות יותר בתחומי תרבות, חברה ופוליטיקה. לפיכך, על מנת ללמוד מהם מניעיו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וכיצד הוא פועל, יש לחקור את רצף הביטויים שלו, את פליטות הפה שיסודן במחשבות וברגשות, בחלומות ובפנטזיות, כאשר כל אלה או חלקם עולים מעל פני השטח בקונטקסט ספציפי.

שיטת האסוציאציות החופשיות שפותחה על ידי פרויד וממשיכיו, הוכיחה את עצמה ככלי עיקרי של המחקר הפסיכואנליטי. הסתכלות ממוקדת ובחינת התנהגותו של פוטין, תאפשר לאנליטיקאי לעקוב אחר היווצרותם של רעיונותיו של פוטין, תפרוס לפניו גרסה מובחנת של העקרונות והערכים שלפיהם פועלת נפשו, כגון דחפים ומשאלות, ביניהם כאלה המעוררים פחדים. יתר על כן, אנליטיקאי אמור לזהות מנגנונים של התמודדות עם הפחדים הללו. מה מפחיד את פוטין? האם הוא נוקם, ואם כן, בגין מה? מה אופייה של נקמתו?

את הצהרותיו האחרונות של פוטין אפשר לנתח באמצעות התיאוריה הפסיכואנליטית. בחודשים האחרונים הוא סיפק לתקשורת כותרות רבות בגין השינויים הפוליטיים החוקתיים שעליהם הצהיר, ויחסו לשכניו במזרח אירופה. השינויים החוקתיים שפוטין ביקש לאמץ, כפי שהתבטא בנאומו לאומה ב-15 בינואר, באים, ככל הנראה להבטיח, כי הנשיא יישאר בשלטון גם אחרי שנת 2024, שבה אמורה הייתה הקדנציה האחרונה שלו בקרמלין להסתיים. לצורך זה הפרלמנט הרוסי כבר קיבל בקריאה ראשונה את התיקונים המוצעים על ידי פוטין, ולפיהם בין היתר, לחוקה הרוסית תהיה עדיפות על פני ההסכמים והאמנות הבין-לאומיות.

למעשה פוטין מנסה ליצור סיטואציה גיאופוליטית חדשה אשר משחזרת את האימפריה הרוסית של המאה ה-19. קבוצה קטנה של בולשביקים, אחים של אדיפוס, לפי האנלוגיה הפרוידיאנית, מתנקשים בחיי הצאר ניקולאי השני.

הבולשביקים, על פי הלא-מודע של פוטין, נתפסים כרוצחיו של האב הקדמון. רגשי אשם כלפי האב הקדמון בדמות הצאר ניקולאי השני, באו לידי ביטוי באמירותיו של פוטין על עוולות היסטוריות שביצעו לנין ועמיתיו. בחודשים האחרונים השמיע פוטין כמה אמירות חריפות ביחס ללנין תוך כדי הגנה על סטאלין, והוא אף הצדיק את הסכמי ריבנטרופ-מולוטוב, שעליהם חתמה ברה"מ בשנת 1939.

פרויד האמין כי מטופלים רבים לא מצליחים להתגבר על תסביכי הילדות שעימם רוב האנשים מצליחים להתמודד, והם האהבה לאם והקנאה לאב. רגשות האשם של פוטין כלפי האימפריה הרוסית ושנאתו המופנמת, המופנית כלפי הבולשביקים שרצחו את האב הקדמון, מוצאים ביטויים ברטוריקה שלו. מצד אחד, כשנשאל בזמנו על ידי אחת העיתונאים על מצבו המשפחתי, אמר פוטין כי הוא "נשוי לרוסיה", אך מצד שני הוא מתמודד עם הקנאה לאב קדמון בדמותה של ברה"מ שעליה השתלט ללא עוררין.

לדידו של פרויד, האב הוא המתחרה המיני של הילד על אימו, לכן הדילמה של פוטין הבוגר, במקרה שלנו, היא מצד אחד נקמה בבולשביקים על רצח האב הקדמון, ומצד שני נקמה במערב, שאנשיו הרסו את ברה"מ הבולשביקית. ברמה הרציונלית פוטין מתנגד למערב שהרס את האימפריה הסובייטית, בעוד שברמת התת-מודע הוא מתמודד עם רגשות אשם כלפי הצאר האחרון, אשר נרצח על ידי הבולשביקים. 

על פי פרויד, כאשר מציפות את הילד תחושות מיניות כלפי אימו, הוא מפתח שאיפה להרוג את אביו, ומפנטז על "הצלתה" של האם מידי האב ונטילת מקומו. כאן, אשתו של הצאר עוברת סובלימציה והופכת לדמות רוחנית של אימא-רוסיה. המהלך הזה מאפשר לנו להבין את מהלכיו הלא-מודעים של פוטין. כפי שהזכרתי לעיל פוטין אמר כי הוא "נשוי לרוסיה", דבר שאינו יכול להיות ממומש. לאחר שהוא מציל את אימא-רוסיה מהבולשביקים, הוא שואף לקחת את מקומו של האב, לשחזר את האימפריה, ואזי לעמוד בראשה.

זו הסיבה לכך שפוטין ביקש להכניס באופן מיידי את התיקון בחוקה הרוסית, ולפיו היא ממוקמת ראשונה בתחולתה ובחשיבותה ביחס להסכמים ולאמנות הבין-לאומיות. משאלתו העיקרית היא לעמוד ב-9 במאי, יום הניצחון ה-75 של ברה"מ על גרמניה הנאצית, כשהוא ראש למנהיגי העולם ואף נהנה מהכרה מצידם.

משאלות לא-מודעות להציל את אימא-רוסיה ואת כל בניה מעוררות בפוטין אמירות משיחיות חסרות תקדים. כך למשל הוא מגן על היהודים באופן שלא נראה קודם לכן, בעודו מאשים את הפולנים והאוקראינים באנטישמיות. מנהיגי העולם החופשי משחקים לידיו, ולאחרונה שר החוץ ישראל כ"ץ קיבל את פניו והודה לו אישית על הצלת יהודי אושוויץ. לידיעתו של השר כ"ץ, אושוויץ שוחררה על ידי הדיוויזיות האוקראיניות של הצבא האדום, אך כל זה הופך לשולי אל מול הדמות המשיחית של פוטין. למרבה האירוניה, נשיא אוקראינה, זלנסקי, שהינו יהודי, לא קיבל את הזכות לנאום בטקס הבין-לאומי שהתקיים בירושלים.

פוטין סובל ממה שפרויד מכנה "סינדרום עוף החול". בדומה לעוף החול, הנשרף כליל ובכל זאת קם מעפרו לחיים מחודשים, פוטין "התרסק וקם לתחייה" פעמיים. הפעם הראשונה – לאחר פירוקה של ברה"מ, פוטין מצא עצמו ישן ברכב לאחר שאיבד את עבודתו בשירותים החשאיים. הוא קם והתאושש והתמנה לסגן ראש העיר סנט-פטרבורג אנטולי סובצ'ק. הפעם השנייה – בשנת 1996 סובצ'ק ואנשיו הפסידו בבחירות המקומיות. אולם, בדומה לעוף החול, פוטין קם לתחייה וכבר בשנת 2000 נבחר לנשיאה של רוסיה. פוטין מספר את הדברים הללו בספרו האוטוביוגרפי.

את המונח "יצר המוות" הציע סבינה שפילריין ב-1912, ופרויד אימץ אותו בשנת 1920 בספרו Beyond the Pleasure  Principle, שם הציג את יצר המוות כסתירה ל"עקרון העונג". סטניסלב בלקובסקי, פרשן פוליטי רוסי, שעוסק רבות בדמותו של פוטין, טוען כי עכשיו הגיע הזמן למחזור השלישי של הרס עצמי של פוטין הנובע מיצר המוות: מדובר בחיסול עצמי לא רק של פוטין האיש, אלא של רוסיה כולה. זהו המחזור המשמעותי ביותר בחייו של פוטין, שבו הוא עומד כשאצבעו מונחת על הכפתור האדום של המזוודה הגרעינית.

הפעם מדובר על הרס של רוסיה ושל האנושות כולה. ומכאן באו תשובותיו של פוטין לשאלות העיתונאים בנוגע לשימוש בנשק הגרעיני. בתשובה הראשונה טען פוטין כי הוא אינו מעוניין בעולם שאין בו רוסיה. בתשובתו השנייה הצהיר כי לאחר האסון הגרעיני יגיעו בני העם הרוסי לגן עדן, ואילו בני המערב ירקבו בגיהינום. התשובה השלישית סופקה על ידי דובר הפרלמנט הרוסי, ויאצ'סלב וולודין: "יש פוטין יש רוסיה, אין פוטין אין רוסיה". 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. אז איך זה שפוטין נהיה חבר של ביבי? איך זה שהוא העביר במל"ל הרוסי החלטה שיותר רוסיה לא תילחם נגד ישראל?

  2. מנהיגי ארה"ב, רוסיה, בריטניה, ישראל, טורקיה וכן הלאה כולם דמויות שאפשר לכתוב על כל אחד מהם אינציקלופדיה

  3. פרויד על הספה של פוטין. אולי. אין שום נפקות לניתוח פרוידיאני של פוטין. תיאוריה שעבר זמנה. גם בזמנה הייתה תחת סימני שאלה. מאמר שגובל במקרה הטוב לאשליה עצמית. במקרה הפחות טוב מחמת כבוד הכותב לא יפורט.

  4. ממחיש כיצד הרבה פעמים האישיות של חלק מהמנהיגים קובעת א גורל האומות. כבר קרה הרבה פעמים בהיסטוריה של העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של אליהו

סיפור גן העדן

על מונותיאיזם, פוליתיאיזם וההיררכיה של הפולחן