התדרדרות בסביבה האסטרטגית של ישראל

גילוי גז בקרקעית הים התיכון מעצים עימותים באזור
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

המולת בחירות מועד ג' לכנסת העשרים ושלוש, לצד המהומה המתעצמת בעיראק בעקבות ההתנקשות בסולימאני, מסיטות את תשומת ליבנו מהמתרחש בלוב למשל. מלחמת אזרחים בין קבוצות אינטרסנטיות מתעצמת בקצב מסחרר לכדי מאבק לתפיסת מפתחות לאוצרות הפחמימנים הטמונים באדמתה.

העימות בלוב אינו מאופיין על ידי גורמים לוביים פנימיים בלבד. מתברר שכוחות חיצוניים נשאבים אל תוך העימות הלובי, כל אחד בשל אינטרסים של עצמו. דהיינו כדי לתפוס נתח מעוגת הפחמימנים לכשתסתיים מלחמת האזרחים.

בהתפתחות העימותים במזרח הים התיכון יש סיכונים משמעותיים למדינת ישראל, כמו גם למדינות במזרח אפריקה ובצפונה ובמזרח התיכון כולו. בין היתר נוצר לחץ של הגירה בלתי נשלטת אל מדינות דרום אירופה. לכן אמור להתעורר בישראל עניין בנעשה בסביבותיה כדי להבין מפני מה יש להתגונן וכיצד.

מאז פרוץ האביב הערבי בתוניס (2011) זליגתו ללוב והריגת קדאפי, שורר בלוב כאוס רבתי. בטריפולי הבירה התארגנה ממשלה בראשות פאהד אל סאראג'. רוב מדינות העולם הכירו בה כממשלה לובית לגיטימית. במזרח, בחבל קירנייקה מכהנת "ממשלה חלופית" בראשות הגנרל ח'ליפה חפתאר, שארגן צבא גדול והשתלט על רוב שטחה של לוב, כולל על בארות הנפט בחבל פזאן הדרומי. צבאו של חפתאר מתקרב לטריפולי, ועל פי הערכות במערב, ייתכן שהוא עתיד לכבוש את טריפולי ובכך יחוסל משטרו של סאראג'.

המצב שנוצר הדליק נורה אדומה בטורקיה. ארדואן מעוניין בהמשך שלטונו של סאראג'. בתחילת 2020 נחתמה שורת הסכמים בין טורקיה לממשלת סאראג'. ארדואן העביר החלטה בפרלמנט הטורקי המתירה לו לשלוח צבא ללוב כדי לתמוך במשטרו של סאראג'. מעורבות צבאית טורקית יכולה להציל את ממשלת סאראג'. היות שטורקיה וישראל נמצאות בעימות, שאף עלול להתעצם בשל הברית הטורקית-לובית, על ישראל להיות עם "היד על הדופק" באשר למתחולל בלוב.

מצרים, המדינה הערבית הגדולה, נמחצת בין שלושה אזורי מתיחות קשים. מדרום מתעורר עימות משמעותי ביותר על מי הנילוס עם אתיופיה. האתיופים בונים סכר ענק על הנילוס הכחול שייטול מנה הגונה ממי הנילוס. במערב הסתבכה מצרים בתמיכה פעילה בצבאו של חפתאר. בצפון-מזרח, בחצי האי סיני, מאותגרת מצרים על ידי קבוצות רדיקליות אשר מנהלות מלחמת טרור נגד המשטר המצרי. ישראל מסייעת למצרים במידה ידועה במאבקה נגד טרור זה.

הגם שסוריה מרוסקת, עדיין לא פסקה שם הלחימה. טורקיה פלשה לסוריה תוך כדי ניהול מלחמה סיזיפית נגד הכורדים. עיראק מפוצלת לשלוש פרובינציות, והלחימה שם לא תסתיים במהרה. על הנעשה בתימן כבר כתבנו באתר זה, כמו גם על המתח מסביב למפרץ הפרסי בין סעודיה לאיראן, ובין איראן לאמירויות הנפט והגז שבמפרץ.

הסינים יצרו לעצמם דריסת רגל במזרח התיכון. הם השתלטו על נמל ימי גדול בג'יבוטי. המצרים בנו בסיס גדול בדרום ארצם, ובאמצעותו הם מקווים להשתלט על מסלולי הברחת נשק מהמזרח הרחוק אל תוך סיני ואל מצרים גופא. מבסיס זה יקל עליהם להתמודד עם האתיופים, אם יתברר להם שהסכר שהאתיופים בנו שולל חלק ממי הנילוס שלהם. בשלב זה, כנראה בהיעדר אמצעים, נראה שהצבא המצרי מתקשה לעמוד בכל המטלות הללו.

הרוסים מנסים "להחזיר עטרה ליושנה". הם השתתפו בבלימת דאעש, בהצלת המשטר העלאווי בסוריה ועתה הם מנסים להידחף לעוד מקומות במזרח התיכון. לעומתם האמריקאים השתחררו מהתלות בנפט המזרח תיכוני. עניינם במזרח התיכון הצטמצם.

לבנון כיום היא למעשה מדינה כושלת. היא שרויה בעימות מורכב עם ישראל, גם על אזורי שליטה במזרח הים התיכון. הגם שלאחרונה הוקמה בלבנון ממשלה חדשה, הציבור לא נרגע ועדיין מתנהלות שם הפגנות, בעיקר של צעירים. אי-שקט מורעל שורר גם בירדן. בעיקר על רקע ניגודי העניינים בין הרוב הפלסטיני למיעוט הבדווי. באזורים הכורדיים בארבע מדינות: טורקיה, סוריה, עיראק ואיראן מתחוללים סכסוכים קטלניים בין הכורדים לבין שלטונות מדינותיהם. גם באיראן המתח הפנימי ממשיך להתחולל על רקע משבר כלכלי ופוליטי במדינה.

במרכז "בית המשוגעים" הזה שוכנת מדינת ישראל. נתניהו חתם לפני שבועות אחדים על הסכמים עם קפריסין ויוון על התקנת צינור גז תת-ימי, כדי להזרים גז מבארות המצויות בקרקעית הים התיכון. כתוצאה מכך נוצר עימות קשה עם טורקיה מצד אחד ועימות בין טורקיה לקפריסין ויוון מצד שני. צינור הגז, אם יונח, יכניס לישראל תמלוגים, אולם התקנתו תחשוף אותנו לעימות פוטנציאלי עם טורקיה.

מזרח הים התיכון הוא מקום מוכה ומעונה. פרט לישראל, אשר בחוכמה רבה למדה להגן על עצמה במחיר מתקבל על הדעת, בכל מדינות האזור נהרגים אנשים ללא חשבון. שטחים חקלאיים נזנחים בשל חוסר מים, ידע או מוטיבציה. האזור שהיה לפני אלפי שנים בסיס ומרכז לייצור מזון ולשגשוג תרבות וחברה אנושית, הופך לילד החולה של הציביליזציה.

בוושינגטון הוצגה תוכנית השלום של הנשיא טראמפ. תוכנית יומרנית שכמובן תתקבל על ידי הצד הישראלי. נראה שהערבים, ואיתם הפלסטינים, לא ישלימו עימה. יש לקוות שהפלסטינים לא ידחו את התוכנית של טראמפ, שכן אם הם ידחו גם את התוכנית הזו, סביר להניח שלא תתרחש כל היתכנות לשלום בין הישראלים לערבים לפחות במאה הבאה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

    1. אבל מה לעשות שלא הצליחו להזיז אותו בבחירות אז הלכו לכיוון הפלילי. גם זה לא יצליח להם. הבחור הוא פייטר אמתי.

  1. ואנחנו תורמים את חלקנו. במקום להיות יזמי הפתרון אנחנו מלבים מבחינתנו. אויבינו לא תמימים. אבל אנחנו צריכים להיות אחרים. לנסות לרכז את הקולות השפויים.

  2. הפיצול והניכור מתעצמים ועלולים לפרק את החזון הציוני

    1. הניכור והפיצול כיום הם מצומצמים בהרבה לעומת העבר הסוציאליסטי. ראה למשל הסרט "סלח שבתי". החזון הציוני מתעצם ומתבסס עם חלוף הזמן. גם הדמוקרטיה הישראלית התעצמה. תקציבים מחולקים בדרך יותר צודקת.
      ישראל היקר, אנא למד קצת היסטוריה ישראלית. זה לא יותר מדי מסובך.

  3. אבל הכי מדאיג זאת ההתדרדרות הפנימית בישראל הקרעים, והשיסוי. חוסן של מדינה לא נמדד רק במספר מטוסי החמקן.

    1. לצערי את טועה. תגובתך כן מוצאת חן בעיני (אם למצוא חן זו ההגדרה הנכונה). בהחלט חוסן של מדינה נמדד לא רק במספר מטוסי חמקן.
      בתחומים רבים ישראל כיום "יושבת טוב" על כן המצב הפנימי מהווה גורם מדאיג. ישנם קווים אחדים שמפצלים את החברה הישראלית. הדברים ידועים. אולם הגם שכך הפיצולים כיום פחות רחבים לעומת העבר. עדיין הם רחבים מדי. אולם בדור הצעיר הפערים מצטמצמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?