הסיוט של פוטין

בימים אלה מתחולל משבר בין-לאומי סביב המשך ההעברה של צינור הגז "הזרם הצפוני II" (או בשמו הלועזי: Nord Stream II) בים הבלטי. המשבר מבליט את הסטנדרטים הכפולים של האירופים – חלק ממדינות אירופה, וגרמניה בראשן, תומכות בפרויקט הרוסי השאפתני למרות מדיניות החוץ התוקפנית של הקרמלין במזרח אוקראינה ועל אף סיפוחו של חצי-האי קרים.

"הזרם הצפוני" הוא צינור גז באורך של 1,200 ק"מ ובהשקעה של 11 מיליארד דולר, שאמור להעביר 55 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי מהעיר הרוסית ויבורג לעיר הגרמנית גריפסוואלד. הצינור אמור לספק גז ל-26 מיליון בתים ברחבי האיחוד האירופי. ענקית האנרגיה הרוסית "גזפרום", חברה ממשלתית בשליטת הקרמלין, היא המרוויחה המרכזית בפרויקט. מדובר בפרויקט אנרגיה חשוב מאין כמותו שאמור לאפשר לרוסיה לעקוף את אוקראינה ולהזרים גז למדינות אירופה ישירות. הקרמלין שואף להפחית את תלותו באוקראינה, שכיום משמשת מדינת מעבר של הגז מרוסיה לאירופה ודורשת דמי מעבר שהרוסים אינם מוכנים לשלם.

כמו כן הפרויקט אמור להגמיש את עמדת גרמניה במהלך שיחות השלום בסוגיית האזורים הבדלניים באוקראינה, ואולי גם ביחסה באשר לסיפוח של חצי-האי קרים. גרמניה מעוניינת ברווחים העצומים שהיא צפויה לגרוף לאחר שתהפוך למדינת מרכז אשר תחלק את הגז הרוסי לאירופה. השיקול של פוטין פשוט: רוסיה תעביר לגרמנים גז במחיר זול ממחיר השוק ותאפשר לה להרוויח מחלוקת הגז באירופה, והגרמנים יתגמשו בשאלה האוקראינית ולא ישתפו פעולה בבנייתו של פרויקט הסנקציות כנגד רוסיה, פרויקט ענק אשר הלך והתעצם בשנים האחרונות.

ארצות הברית התנגדה תמיד לפרויקט "הזרם הצפוני". הנשיא טראמפ נזף בגרמניה והטיף לה מוסר: "אתם, הגרמנים, אינכם יכולים לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה, כלומר לבקש מארה"ב להגן עליכם מפני רוסיה במסגרת נאט"ו בעודכם נהנים מהרווחים הזורמים לכלכלה הגרמנית מהגז הרוסי". יתר על כן, האמריקנים כעסו על גרמניה משום שהכסף שהיא מעבירה לרוסים מוקדש למלחמה, וזו אף מלווה במיליטריזציה של המדינה. מבחינתה של רוסיה, מתעוררת השאלה עד כמה ארה"ב תרחיק לכת באשר לנקיטת סנקציות, מהלך שיפגע גם באינטרסים של מדינות אירופה.

רוסיה החלה לגבש את הפרויקט כבר בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. הפרויקט הראשון, "יאמאל" שמו, העביר את הגז הרוסי לאירופה דרך בלארוס ופולין. פולין וליטא התנגדו נמרצות לפרויקט "הזרם הצפוני II", מכיוון שהן עצמן יצרו טכנולוגיות חדישות המאפשרות להן לקנות ולאחסן את הגז האמריקני. אסטוניה ולטביה, החוששות מהתפשטות האימפריה הרוסית, השמיעו גם הן קול מחאה נגד הפרויקט, בטענה שהוא מערער את תדמיתן של חברות הגז האירופיות ואף מאתגר את הביטחון הקיבוצי באיחוד האירופי.

למרבה הפלא, הקול אשר מונע מ"הזרם הצפוני II" התקדמות בשטח הינו מדינה אירופית קטנה ושמה דנמרק. שם עדיין זוכרים שניסיונות להגיע לפיוס עם התוקפן הסתיימו במלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נכבשה דנמרק בידי גרמניה הנאצית. הצינור חייב לעבור דרך דנמרק, אך ממשלת דנמרק הודיעה על פרישתה מהתחייבותה לפרויקט, שעליה חתמה בשנת 2017. למרות הסירוב של ממשלת דנמרק, החברה העומדת מאחורי הפרויקט, "אנרג'י-סטירלסן", הודיעה כי תמשיך במימוש הפרויקט. "אנרג'יסטירלסן" מתכוונת לשנות את התכנית המקורית ולמתוח את הצינור מבלי שייכנס למים הטריטוריאליים של דנמרק. מנכ"ל הפרויקט מתיאס וורנינג אמר כי מדובר בצעד הכרחי מכיוון שממשלת דנמרק מעכבת את המהלך כבר שנתיים. ממשלת דנמרק, מצידה, זוכה לגיבוי מלא מצד ארה"ב, שאף לוחצת עליה לעמוד בהתנגדותה. ואילו הרוסים זועמים על הדנים, שהרי הם כבר סללו כשני שלישים של הפרויקט וכעת הוא תקוע במבוי סתום.

מכה אמיתית ניחתה על רוסיה כשוועדת החוץ של סנאט ארצות הברית אישרה הצעת חוק להטלת סנקציות על חברות פרטיות וממשלתיות שמשתתפות בבניית הצינור. הצעת החוק אושרה ברוב של 20:2 סנאטורים ונועדה להנחית מכה ניצחת על הפרויקט. זוהי הסיבה לשיחת הטלפון הדחופה של טראמפ לפוטין, שבה כנראה התנצל בפניו באומרו כי אינו יכול לצאת נגד החלטת הסנאט. טראמפ חושש ללכת נגד הרוח טרם הבחירות בזמן שדו"ח מילר מהדהד ברקע. הסנאט מציע חמישה סוגי סנקציות המכוונות נגד הקמתו של "הזרם הצפוני". הצעת החוק אמורה לעלות על שולחנם של הנציגים בשני הבתים. טראמפ אינו מתנגד להצעה. המטרה הרשמית של הבית הלבן הינה הגדלת יצוא הגז האמריקני לאירופה. לפנינו מצב נדיר – האינטרס של שני הבתים מתחבר עם זה של הנשיא, והוא יחתום בשמחה על החוק לאחר שיעבור את התהליכים בשני הבתים.

ניתן לראות במשבר שהתפתח בין ארה"ב לגרמניה נדבך נוסף במשבר האמריקנו-אירופי. לארה"ב לא ברור מדוע גרמניה משתפת פעולה עם הפרויקט. לדידם של מומחי האקונומיסט, "לפרויקט אין צידוק כלכלי", משום ש"רשתות הצינורות הקיימות עושות את העבודה בצורה מספקת והביקוש באירופה אינו צפוי להצדיק שימוש בצינור החדש". הפרשנים טוענים כי הצינור "הזרם הצפוני I", שמגיע לרוסיה ישירות מגרמניה, מספק את הצרכים, והמטרה האמיתית מאחורי הפרויקט היא פוליטית. ממשל טראמפ כועס על הרוסים משום שהמניע שלהם לפרויקט הינו פוליטי בלבד, קלף מיקוח בהתנהלות פוטין מול המערב.

הסנטור האמריקני הרפובליקני ג'ים ריש הסביר כי הסנקציות יוטלו על כל החברות אשר יתקינו צינורות כלשהם בתוך פרויקט "הזרם הצפוני II" וגם בפרויקט נוסף – "הזרם הטורקי", אשר מוביל את הגז הרוסי לטורקיה דרך הים השחור. הפרויקטים האלה, לדידו, מסכנים את הביטחון הקיבוצי של אירופה ושל ארה"ב בכך שהם יוצרים תלות של מדינות נאט"ו במדינת יריב. הסנטורים האמריקנים מרגישים שרוסיה חייבת להיענש על התערבותה בבחירות 2016, ולכן התמיכה בסנקציות הכלכליות אינה נתקלת בקשיים בקרב הסנטורים מימין ומשמאל. אלה אף מעוניינים לנקוט צעדים נוספים הכרוכים בהטלת "סנקציות מהגיהנום" על הרוסים במסגרת חוק "דאסקה" – "חוק ההגנה על הביטחון הלאומי של ארה"ב מפני התוקפנות של הקרמלין". הסנטור טד קרוז הוסיף שמן למדורה ואמר כי רוסיה משתמשת באנרגיה כבכלי נשק.

בשעה שבתקשורת הישראלית איש לא שם לב להחלטה הגיאופוליטית שהינה הרת-גורל ממש, התקשורת המערבית גועשת. העיתון "פייננשל טיימס" הצביע על הוויכוח הפנים- אמריקני בין התומכים בנקיטת הסנקציות לבין המתנגדים. הסנאטור הרפובליקני רון פול, בשונה מחבריו למפלגה, מתנגד להטלת סנקציות כנגד חברות אירופיות בטענה שהדבר עלול לסכסך בין ארה"ב למדינות אירופה. העיתון מעלה את שאלת יעילותן של הסנקציות האמריקניות, שכן הן אמורות להיכנס לתוקף לקראת סוף השנה הנוכחית, כשהפרויקט כבר יושלם. אם ממשלת דנמרק תפשיר את התהליך ותיתן אור ירוק לבנייה בצמוד לחופי דנמרק, קיים סיכוי גדול שהסנקציות הכלכליות לא ישיגו את מטרתן.

רשת אל-ג'זירה הקדישה כתבה גדולה לנושא וטענה שסנקציות "דאסקה" עלולות להיות הרסניות עבור מוסקבה, המבססת כ-40 אחוזים מתקציבה על הסכום אשר נכנס ממכירת הגז. רוסיה, לפי אותו מקור, זקוקה לכסף הזה יותר מתמיד – היא חייבת להשקיע בפיתוח מקורות חדשים של גז טבעי, מכיוון שהמקורות הנוכחיים מתדלדלים.

הקרמלין מוכן להתמודד עם חוסר כדאיות כלכלית של הפרויקט, הוא משוכנע שבאמצעות תרגילים גיאופוליטיים ניתן להגיע להישגים כלכליים. ניתן לראות את המשבר המתפתח בין רוסיה לארה"ב כערכי ותלוי אידאולוגיה. העולם המערבי מבין כי הבעיה יסודה במשטר הקרמלין, אשר מזרים מזומנים לבדלנים רדיקליים ברפובליקות הסובייטיות לשעבר ומוביל לחוסר יציבות במזרח אירופה ובעולם כולו. אפשר להעריך כי סוגיית הגז הרוסי תידון בקהילה הבין-לאומית במאמץ לקדם את פתרונה.

התקרבותה של גרמניה לרוסיה אינה ברורה. יש הטוענים כי הנשיא פוטין הקסים את הקנצלרית מרקל באמצעות זרי פרחים שנהג לתת לה בכל פגישה. סביר יותר להניח כי הצעדים הפוליטיים של פוטין גרמו לקנצלרית מרקל לחשוב בתמימות כי הקרמלין פועל בצורה רציונלית ואינו מנסה לחרחר מלחמה. יש הטוענים כי מרקל הייתה חלשה מכדי לסרב להצעותיהן של החברות הגרמניות שדרשו ממנה לשתף פעולה עם רוסיה, למרות תוקפנותה של האחרונה בזירה הבין-לאומית. יש הטוענים כי מאחורי ההתקרבות הזאת עומדים האינטרסים הפיננסיים של גרהרד שרדר, קנצלר גרמניה לשעבר, חבר טוב של הנשיא פוטין והבעלים של חברות גז שאמורות ליהנות מהרווחים אם "הזרם הצפוני" ייצא אל הפועל.

כך או כך, גרמניה שוב נוקטת סטנדרטים כפולים. גרמניה לחצה על האיחוד האירופי לקבל את תנאי יישומו של הפרויקט, אף שלא עמד בסטנדרטים אירופיים של איכות הסביבה. חברות אירופיות כמו "אוניפר" האוסטרית ו"אנג'י" הצרפתית, המשתתפות בפרויקט, מתעלמות מהעובדה שהוא משרת את האינטרסים הגיאופוליטיים של הקרמלין. הן מתמקדות בהיבט הכלכלי של הפרויקט ומתעלמות מההיבט הפוליטי והערכי.

הסנקציות נגד הצינור הרוסי נתפסות בקרמלין כפגיעה ישירה בתדמיתה של רוסיה במישור הבין-לאומי, פגיעה במישור הכלכלי ופגיעה במישור היציבות – שעלולה להתערער בעקבות ההתדרדרות הכלכלית שיביאו סנקציות שיכו ברוסים. פוטין אמר כי הסנקציות האמריקניות הן פגיעה בתחרות חופשית, ומטרתן לקדם אינטרסים כלכליים של החברות האמריקניות המקורבות לממשל טראמפ.

במלחמה הקרה הייתה תחרות אידאולוגית על אזורי השפעה בין נאט"ו לברית ורשה, ואילו היום יש תחרות עזה על אזורי התלות האנרגטית. סיטואציה דומה משתקפת ביחסים העכורים בין ארה"ב לסין. נוסף למלחמת סחר, ארה"ב עומדת להטיל סנקציות על הסינים בגין בנייתו של פרויקט "הכוח של סיביר", שאמור להעביר גז מרוסיה לסין. נראה כי המתיחות בנושאים האנרגטיים תמשיך ללוות אותנו בתקופה הקרובה.