פיוס בין עמים ומדינות

על השינוי ביחסי פולין-אוקראינה
תמונה של גדעון
פרופסור גדעון ביגר

בינואר האחרון פרסמתי באתר זה מאמר על מהלכי הפיוס בין גרמניה לפולין. את המאמר כתבתי לאחר ששמעתי קונצרט של תזמורת גרמנית בבית הכנסת היהודי בוורוצלב שבפולין.

לפני זמן קצר נכחתי באירוע אחר, המעיד גם הוא על פיוס בין מדינות שהיו אויבות במשך מאות שנים – אוקראינה ופולין. באירוע שהתקיים בכיכר המרכזית בעיר ורוצלב (מקום יפה להפליא בשל עצמו) הופיעה, בין השאר, מקהלת נערים ונערות מאוקראינה שבמשך כשעתיים רקדה, שרה, תופפה בתופים ובסוף המופע אף הניפה את דגלי פולין ואוקראינה יחד.

ההיסטוריה הפולנית-אוקראינית היא ארוכת שנים ורוויית מלחמות. אליבא הפולנים, מעשי האוקראינים במלחמת העולם השנייה הוכרזו כרצח עם.

עוד במאה ה-17, המנהיג האוקראיני בוגדן חמלניצקי, הזכור לרעה כמחולל פרעות ת"ח-ת"ט (1648–1649) ביהודים, לחם כנגד האיחוד הפולני-ליטאי, תוך התמרדות בשלטון הפולני, ומאז נחשב לגיבור לאומי אוקראיני ולדמות יריבה לפולנים.

האיבה האוקראינית-פולנית הנוכחית החלה במאה ה-20. עם סיום מלחמת העולם הראשונה הוכרה פולין על ידי חבר הלאומים וזכתה בעצמאותה, כך גם אוקראינה שתושביה הקימו רפובליקה אוקראינית קצרת ימים. ברית המועצות כבשה את אוקראינה, אך לאחר מלחמת רוסיה בפולין והניצחון הפולני בשנת 1921, השתלטה פולין על שטחים מאוקראינה שברובם ישבו פולנים, ובהם העיר לבוב, מרכז המדע והתרבות הפולנים. האוקראינים ראו במהלך זה השתלטות פולנית על שטחי הרפובליקה האוקראינית העצמאית, וניסו להתנכל לשלטון הפולני בשטחים אלה. אחד ממנהיגי המאבק האוקראיני, סטפן בנדרה (גם הוא זכור כפוגע ביהודים), אף תכנן את רצח שר הפנים הפולני בשנת 1926.

בזמן מלחמת העולם השנייה עמד בנדרה בראש הגדודים האוקראיניים שהצטרפו לצד הגרמני-נאצי, ולחמו בברית המועצות שהשתלטה על שטחי פולין באוקראינה. במאבק לעצמאות אוקראינה ולטיהורה מפולנים בשנים 1944-1943 רצחו חייליו כ-100 אלף פולנים, בעיקר נשים וזקנים, כמרים קתולים ורבים אחרים, בעיקר באזור ווהלין ומזרח גליציה. צבאו של בנדרה נקרא הצבא הלאומי האוקראיני UPA  (בפולין הוא נקרא "אופה" והיה שנוא על הפולנים עוד יותר מהגרמנים). לאחר המלחמה ברח בנדרה לגרמניה ונרצח שם על ידי הק.ג.ב הרוסי. היום הוא נחשב לגיבור לאומי באוקראינה, אך בעיניי הפולנים – לרוצח המונים, מטהר אתני ופושע לאומי פלילי.

עם הקמתה מחדש של פולין לאחר מלחמת העולם השנייה, סופחו מחוזותיה המזרחיים לברית המועצות ונכללו ברפובליקה הסובייטית של אוקראינה. כתוצאה מכך ביצעו הסובייטים גירוש המוני של אוקראינים מפולין ופולנים מאוקראינה. כ-800 אלף פולנים נאלצו לעזוב את אוקראינה ולעבור לפולין. האוניברסיטה הפולנית המהוללת של לבוב גלתה כולה ועברה לעיר ורצלב, שממנה גורשו הגרמנים. כמה שנים לאחר מכן החליטה ממשלת פולין הקומוניסטית לגרש את האוקראינים שנשארו באזורי הגבול שלה עם אוקראינה וליישבם בשטחים שפולין ירשה מגרמניה. בגירוש, שנקרא "מבצע ויסטולה" (שמו של הנהר ויסלה בפולנית), נעקרו מבתיהם למעלה מ-100 אלף אוקראינים ויושבו בכוח באזורים חדשים בפולין.

אם כן, במשך שנים רבות שררו יחסי עוינות בין הפולנים לאוקראינים, והנה, עם פירוקה של ברית המועצות והקמתה של מדינת אוקראינה העצמאית, הולכים ונעשים מהלכי פיוס שונים בין שתי המדינות. אתרים פולניים בלבוב (היום – לביב) שוקמו, שני הצדדים הכריזו שפשעי המלחמה, מעשי הרצח וההגליות נעשו על ידי בודדים וממשלות עוינות בשליטה רוסית קומוניסטית, ושאין להאשים את העמים באחריות לאירועים. הוכרז פיוס לאומי, שוקמו בתי קברות של החללים ונערכו מפגשים בין מנהיגי המדינות. בשנים האחרונות אלפי אוקראינים, חלקם צאצאי הפולנים שנשארו שם וברובם אוקראינים אותנטיים, מהגרים לפולין ועובדים בה. מסעדות אוקראיניות פורחות בפולין, נעשים שיתופי פעולה אקדמיים (השתתפתי בכנס פולני-אוקראיני שעסק בגבולות, הכנס נע בין חלם הפולנית לעיר גבול אוקראינית) וכאמור מתקיימים גם אירועי תרבות כדוגמת ההופעה שראיתי ב-24–25 במאי בוורוצלב.

פולנים רבים עדיין נוטרים בליבם טינה לאוקראינים בגלל הפעולות האוקראיניות האלימות נגדם. מעשי הרצח שבוצעו במלחמת העולם השנייה מונצחים ברחבי פולין באנדרטאות ובאירועי זיכרון, אך אין בכך כדי לפגוע ביחסי פולין-אוקראינה. פולין הייתה ועודנה מראשי התומכים בממשלת אוקראינה במאבקה ברוסיה.

ואני שואל שוב, האם נזכה אי פעם לפיוס בין ישראל לפלסטינים? האם נחזה ביום מן הימים בהופעה של מקהלת ילדים פלסטינית בכיכר רבין בתל אביב?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

20 תגובות

  1. גם הפלסטינים וגם אנחנו מתעקשים להיות טיפשים. נראה שאנחנו מתעקשים להביא על עצמנו הרבה סבל ורק אז נגיע כנראה למסקנה הבלתי נמנעת.

  2. זוהר, אני מניח שרובנו שותפים לתקווה שלך לא להיות טיפשים ולממש את חזון השלום. הוויכוח הוא רק על עד כמה אתה מוכן לוותר כדי לרצות את השאיפות המינימליות של הפלסטינים שהם חזרה מלאה לגבולות 67, (בשלב הראשון) כולל ויתור על המקומות הקודשים ליהודים (העיר העתיקה, הר הבית, מערכת מכפלה, קבר רחל למשל) ומימוש מה שהם מכנים "זכות השיבה" של פליטי 48 ליישוביהם במדינת ישראל. וכול זה תחת הניסיון המוקדם שכבר יש לך של פינוי רצועת עזה, המשא ומתן בקמפ דויד (הצעות ברק, קלינטון, אולמרט, ציפי ליבני) ו רמת הגולן. ריבונות מלאה ללא כל סיכוי לפירוז מנשק אסטרטגי, וכן – מהי רמת הסיכון שאתה מוכן לקבל על עצמך כאשר הצד השני לא יעמוד בהסכם וילדיך ונכדיך יצטרכו להתמודד עם השלכות המצב מעמדת הגנה נחותה מ 48?

    1. הפלסטינים, ככול שידוע לי, מוכנים לשינויי קווים, הן בירושלים והן לאורך קו שביתת הנשק לשעבר על ידי דונם תמורת דונם. דורשים את זכות השיבה כעקרון אך לא כמעשה.אינם דורשים את כול העיר העתיקה, לא את קבר ריל ולא את הכותל. דורשים חלוקה אחרת בירושלים. אין קשר בין זה לרמת הגולן, שם אנחנו צריכים להתמודד עם הדרישה הסורית לחזור לקווי הארבעה ביוני, שרק מעטים יודעים היכן זה, וכול שפורסם בעיתונות בנושא הוא לא נכון !! הפלסטינים מוכנים למדינה מפורזת וגם הסורים הסכימו לרמת הגולן מפורזת תחת ריבונותם. השאלה היא אם אנחנו מוכנים לוותר על הדרישה להכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, האם אנו מוכנים להסדרים בעניין ההתנחלויות, האם מוכנים לוותר על שליטה במעברי הגבול, גם לא מולינו, לוותר על שליטה אווירית מלאה מעל פלסטין ועוד.

      1. אם זה המידע שיש בידך על מוכנות הפלסטינים- אז מדוע אבו מאזן דחה את הצעת אולמרט שעונה על הרשימה שלך ועוד וויתר על הר הבית?
        רק אל תגיד לי בגלל שתקופת כהונתו הייתה קצרה, שכן אילו הסכים- היה מחשק בכך כול ממשלה שבאה אחריו.
        אני סומך יותר על ציפי ליבני שהמשיכה את המשא ומתן לאחר אולמרט ולאחר שהובהר לה שאחרי כול הוויתורים הם לא מוכנים להצהיר על "תום סכסוך והיעדר תביעות נוספות" סיכמה ש "אין עם מי לדבר" שזו גם דעתו של ברק השואף עתה לשוב לשלטון

        1. אבו מאזן ואולמרט לא הגיעו לסיכום כיוון שהפערים עדיין נשארו גדולים. מה שפורסם בעיתונות איננו נכון. קרא את ספרו של שאול אריאלי " כול גבולות ישראל" ותראה מה הוצע על ידי שני הצדדים. גם ספרו של עומר צנעני על ועידת אנאפוליס מסביר מה קרה שם. ההכרזות של המנהיגים שלנו אינן תמיד נכונות. אין עם מי לדבר זו בריחה מהצורך לקבל אצלנו החלטות וזה חוזר עם כול מי שעסק עם הפלסטינים. תירוץ עלוב ולא מכובד.

  3. פולין ואוקראינה – נוצרים.
    כאן אצלנו – מוסלמים ויהודים.
    האם למשתנה הזה יש משמעות מהותית?
    מישהו יכול להסביר לנו למה הם מתכוונים שהם מטיפים לחיסול הכיבוש?
    לאברהם זוהר – אנו לא מתעקשים להיות טיפשים. אנו נאבקים כאן על קיומנו. אם לא היינו ההפך מטיפשים לא היינו שורדים.

  4. פולין קתולים ואוקראינה פרובוסלבית, המאבק בין הנוצרים לבין עצמם ארוך ועקוב דם יותר מאשר המאבק בין יהודים למוסלמים. אין למשתנה הזה משמעות רבה. המשמעות היא בסוג המאבק, שאצלנו הוא על הריבונות על שטח ולא על אמונה.. באשר לחיסול הכיבוש – יסביר לי מי מה הכוונה בארץ ישראל השלמה. להם יש מיתוס ולנו יש מיתוס, ומיתוסים קשה לעקור אך גם זה אפשרי

  5. בהחלט נכון – כאן המאבק הוא על ריבונות על שטח.
    לעניין הכיבוש – האם מקובלת עליך ההנחה שכשהם אומרים – הכיבוש – הם מתכוונים ל- 48?
    מבים עם דבריך שלשני הצדדים יש מיתוס. אולם תמהני אם מיתוסים היסטוריים-תאולוגיים ניתנים לשינוי.
    ועוד – האם תסכים עם ההנחה האומרת שמדינת ישראל מתקיימת בעיקר על כוחה הצבאי-ביטחוני?
    האם לדעתך פרדיגמה זו יכולה להשתנות?

  6. ליצחק
    המחה כיבוש היא סיסמא, כמו ארץ ישראל השלמה. יש שמתייחסים לכיבושי 1967, יש המתייחסים לכיבושי 1948 ולמעשה, לדעתי הצנועה, לעם זה לא אכפת וההנהגה מבקשת להגיע להסדר. רשמית – הרשות הפלסטינית ומדינות ערב מתכוונות לכיבוש של 1967 ודרישתן הרשמית הוא לחזור לקווי שביתת הנשק (הקו הירוק). רק הסורים דורשים את קווי הרביעי ביוני, שהם שונים במקצת מקווי שביתת הנשק, אך זה נושא ארוך להסביר.באשר למיתוסים – יש צורך לחיות עם המיתוסים שלא ניתן לבטלם, לא צריך לחיות על המיתוסים. זה בהחלט אפשרי ולכול אורך ההיסטוריה עמים ויתרו של שטחים שחשבו שהם שלהם, וזאת בכורח המציאות. באשר לישראל – כוחה בעצמתה, הצבאית, הכלכלית והלכידות החברתית. כל שלוש הזרועות חשובות ומדינה הנשענת רק!!! על כוחה הצבאי לא תאריך ימים

  7. תודה על תשומת לבך ותשובותיך.
    ברשותך הערות קצרות –
    1. מסכים אתך באשר ל- "הכיבוש הוא סיסמא". כיבוש 1948 היא מילת קוד לחיסול מדינת ישראל.
    2. בהחלט יש צורך לחיות עם המיתוסים שלא ניתן לבטלם.
    3. בהחלט – בהנהגות שלהם יש כאלו שמבקשים להגיע להסדר.
    4. לא מסכים ש"לעם זה לא איכפת". יות מזה – הסתה פרועה יוצאת מהמסגדים, מארגונים מקצועיים ומהאוניברסיטאות.
    5. מה שדורשים הסורים ממילא לא משנה. רמת הגולן לא תוחזר לסוריה (איזה סוריה?) בכל מקרה.
    6. לגבי איו"ש – מסכים לכל הסדר, כולל מסירת ירושלים המזרחית והכפרים שמסביב לפלסטינים. אולם בכל מקרה הגבול המזרחי של ישראל יהיה על הירדן מנהריים עד ים המלח. על זה אין להתפשר. לא יסכימו – שלא יסכימו.
    7. מסכים בהחלט שעוצמת ישראל היא כלי שלוב של צבא כלכלה ולכידות חברתית. הייתי מוסיף גם מדע וטכנולוגיה. אנא שים לב שהגדרתי את שאלתי – "מתקיימת בעיקר" דהיינו לא רק צבא בלבד. אני מניח שאתה מקבל את גישתי שישראל מתקיימת על כוחה.

    1. ג. עלום השם- שאלה מעניינת. כנראה עוד הישג ממטבחו של טראמפ. הצפון קוריאנים מתים לקבל חיטה תירס וסויה מהאמריקאים. שים לב שקים ג'ונג און למד והתחנך בשווייץ. הוא מבין אנגלית וכך שומע ורואה מה נעשה בעולם.

  8. הוא אשר אמרתי. פולין וגרמניה, פולין ואוקראינה, צרפת וגרמניה, ארה"ב וצפון קוריאה ורק אנחנו לא ? למה?

    1. האם רנט טהם שטנעם משאר האנושטת ? צריך חמצוא סיבה אחרת להמשך הסכסוך. אולי כי כאן " זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי" ?

      1. תמיד, אבל תמיד, אנו הסכמנו לחלוקה. תמיד הם לא הסכימו. מכאן זה התחיל. כל היתר ברור וידוע. כל זמן שהם לא מסכימים הסכסוך יימשך.

  9. מתנצל על טעויות ההקלדה. צריך להיות כמון " האם אנו אכן שונים משאר האנושות ? צריך למצוא סיבה אחרת להמשך הסיכסוך.

  10. היום הם מסכימים לחלוקה ואנחנו לא. תמיד החלש מוכן לחלוקה והחזק מתנגד לזה. אנחנו תמיד ? הסכמנו כשהיינו במיעוט וחלשים. היום הם חלשים ולמעשה במיעוט והם מוכנים לחלוקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים