הכלים הסובייטיים שפעלו בשירות הטרור הערבי

באפריל 2019 צפינו בהשתאות יוצאת מגדר הרגיל בשידור טלוויזיוני של טקס מכובד ביותר שנערך בקרמלין. ראש ממשלת ישראל קפץ לביקור של כמה שעות ברוסיה למפגש עם הנשיא. במהלך הביקור העבירו הרוסים לידי הישראלים ארון קבורה עטוף בדגל ישראל, שהכיל בתוכו פריטים אחדים שנמצאו עם גילוי שרידי גופתו של החייל הישראלי זכריה באומל, שנפל בקרב במלחמת שלום הגליל לפני כשלושים ושבע שנים.

הרוסים מעורבים כיום בסיוע למשטר הסורי להשתקם, על כן הם יכולים לגשת למקומות רבים בסוריה. לבקשת ישראל, אשר לא שוקטת על שמריה במאמץ לאתר את גופות חללי צה"ל שנפלו במלחמה ולא הובאו לקבר ישראל, הם איתרו את מקום קבורתו של השריונאי זכריה באומל ומסרו את שרידי גופתו לישראלים.

הטקס, שנערך בנוכחות ראש ממשלת ישראל ונשיא רוסיה, כמו גם בהשתתפות שר ההגנה ומפקדי הצבא הרוסי, נערך על פי כללי הפרוטוקול הצבאי הגבוה ביותר. חיילים רוסים לבושים במדי ייצוג מצוחצחים, בצעידה ממושטרת, בהקפדה על כל סממני הטקס הצבאי, העבירו את ארון הקבורה לידי נציגי צה"ל, ואלה העלוהו למטוס שהחזיר את ראש הממשלה לישראל.

כל מי שצפה בשידור הטלוויזיה של טקס זה בזמן אמת ומתמצא אפילו מעט בחשיבות ובסמליות שמתייחסים בצבא הרוסי לטקסים מסוג זה, היה יכול להתרשם מהכבוד שרוחשים בצבא הרוסי לצבא הישראלי וכנראה גם למדינת ישראל בכלל. ללא ספק הנשיא הרוסי היה מעורב בהחלטה לקיים טקס ברמה זו. הדבר נעשה קבל עם ועולם וצולם ושודר גם בטלוויזיה, וזוהי הוכחה ניצחת שהרוסים התהפכו לחלוטין ביחסם לישראל. כיום הם אינם חוששים להצטייר בעיני הקליינטים הערבים שלהם כמשתפי פעולה עם ישראל, הגם שמדי פעם עלולים לצוץ ניגודי אינטרסים בין הרוסים לישראלים. במקרים אלו הדברים באים על תיקונם בשיחות יום-יומיות בין שני הצדדים בקו טלפון ישיר המחבר את המפקדה הרוסית בסוריה ובמוסקבה עם המטכ"ל בתל אביב.

סקירה קצרה ביותר על יחסי ישראל-רוסיה ועל היחסים בין הפלסטינים לסובייטים נתתי במאמר הקודם בסדרה זו, וכעת ארחיב את היריעה. על מנת להבין את עומק התפנית ביחסי רוסיה-ישראל עם תחילת המאה העשרים ואחת, ולפני כן להבין מתי ומדוע החל המזרח התיכון לתפוס מקום הולך ומתעצם במדיניות החוץ הסובייטית, יש לסובב את מחוגי השעון 100 שנים אחורנית. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התחוללה ברוסיה הצארית הפיכה קומוניסטית. הסיפור ההיסטורי של עלילות המהפכה אינו חשוב בהקשר זה. הנותנת היא שהמהפכה הצליחה. הסובייטים סילקו בכוח ובאכזריות רבים את שרידי המשטר הישן. הם הקימו ממשל סוציאליסטי חדש, ייסדו את הצבא האדום והחלו לנהל את רוסיה בהתאם להשקפת עולם שנקראה "מרקסיזם לניניזם".

אחד מעקרונות המהפכה היה השאיפה, שגובתה באידיאולוגיה מתאימה, לייצא את המהפכה הקומוניסטית ליתר חלקי העולם. יכול להיות שמנהיגי המדינה הקומוניסטית החדשה האמינו באמת ובתמים שהמשטר שהם ייסדו ברוסיה הוא המשטר האידיאלי עלי אדמות. על כן הם הקימו גוף פוליטי, שבעצם היה שלוחה של המפלגה הקומוניסטית שלהם, שנקרא "קומינטרן" (שילוב של המילים קומוניזם ואינטרנציונאל). תפקידו של ארגון זה היה ליצור קשר עם מפלגות קומוניסטיות בארצות אחרות, לסייע להן בארגון ובמימון, ואף ליצור ארגונים פרו-סובייטיים בארצות שבהן לא התקיימו בעת ההיא ארגונים מסוג זה.

במהלך מלחמת העולם השנייה באו בעלות הברית המערביות בטענות נגד פעילות הקומינטרן בארצותיהם. על כן סטאלין, שהיה מעוניין בשיתוף פעולה עם המערב על מנת להביס את גרמניה הנאצית, הורה לפרק את הקומינטרן. כאשר הסתיימה המלחמה התעורר העימות בין רוסיה הסובייטית לבין המערב, ועד מהרה פרצה המלחמה הקרה. הסובייטים ייסדו ארגון חדש ושמו "קומינפורם", והטילו עליו למעשה את אותן המשימות שהיו מוטלות על הקומינטרן בין שתי מלחמות העולם. במקביל למלחמה הקרה, שהפכה מהר למדי לעימות כלל-עולמי בין מזרח למערב, גדלה חשיבותו של הקומינפורם, אשר שלח את זרועותיו הארוכות לכל חלקי העולם.

מנהלי הקומינפורם, למעשי חברי הנהגה בכירים של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, לא בחלו באמצעים על מנת להשיג את מטרותיהם. הם פעלו בהיקפים רחבים מאוד, רובם במחשכים ומתחת לרשתות הדיפלומטיה הרשמית, בארצות רבות. הם עודדו טרור על מנת ליצור הפיכות אנטי-ממסדיות במדינות המערב. הם ייסדו תנועות שחלקן פעל במישורים לגיטימיים בפוליטיקה העולמית וחלקן האחר פעל במחשכים על מנת לערער את הממסדים הפוליטיים במערב. כזו הייתה חדירתם גם למזרח התיכון.

הסובייטים שלחו את ידיהם אל תוך הממסד הפוליטי הישראלי, כמו גם אל הממסדים הפוליטיים בארצות השכנות לישראל. הם הגיעו גם אל הפזורה הפלסטינית, אשר שאפה להביס את מדינת ישראל הצעירה וכאילו לשוב אל ימי המנדט הבריטי, דהיינו להקים את מדינת פלסטין במקום מדינת ישראל. הסובייטים התגייסו במלוא עוצמתם למען משימה זו. במסגרת זו הם ייסדו כמה ארגוני טרור פלסטיניים, תמכו בהם, אימנו אותם וסיפקו להם נשק ותמיכה פוליטית.

במשך עשרות שנים ארגונים אלה תקפו, גרמו הרס והרגו אלפי ישראלים ואף יהודים שלא היו ישראלים בארצות אחרות. אלפי ישראלים נפצעו בפעולות הטרור האלו. מדינת ישראל נאלצה להוציא סכומי עתק על הגנה נגד טרור זה, שלא לדבר על נזק פסיכולוגי ומוראלי ליישוב היהודי בישראל, שהיה עליו לעמוד – והוא אכן עמד, בגבורה ובהצלחה – נגד ברית סובייטית-פלסטינית בלתי קדושה זו.

הארגון הבולט ביותר בין ארגוני הטרור הפלסטינים, שהיו למעשה שלוחים של מנגנוני החושך הסובייטיים, היה אש"ף: הארגון לשחרור פלסטין. מנהיגו הבולט ביותר היה יאסר ערפאת. אולם ערפאת לא היה המנהיג הראשון של הארגון. קדם לו תעמולן אובססיבי בשם אחמד שוקיירי, שנתמך גם על ידי הליגה הערבית וגם על ידי הסובייטים. במקביל לייסוד ארגוני הטרור הפלסטינים יזמה הליגה הערבית, יחד עם הסובייטים וגרוריהם, חרם כלכלי נגד ישראל הצעירה. מופע ה-BDS המוכר לנו כיום אינו אלא משחק ילדים לעומת החרם שנוהל בזמנו נגד ישראל על ידי הערבים, בסיוע הסובייטים, בשלושת העשורים הראשונים לקיומה של המדינה.

המשך יבוא בפרק הבא בסדרה זו.