המלחמה הקרה החדשה

בעקבות פרישת ארה"ב מההסכם על פירוק הנשק הגרעיני
תמונה של יבגני
ד"ר יבגני קלאובר

ב-8 בדצמבר 1987 חתמו רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית, ומיכאיל גורבצ'וב, המזכיר הכללי של ברית המועצות, על הסכם הדדי המחייב את שני הצדדים לפרק טילים בעלי יכולת נשיאת ראשי קרב גרעיניים, אשר מגיעים לטווח קצר ובינוני. ב-2 בפברואר 2019 הודיעה ארצות הברית על פרישתה מן ההסכם. כתגובה הודיעה רוסיה גם היא על פרישתה המיידית, ואף איימה כי תחדש את ייצורם של טילים בליסטיים. לברוב, שר החוץ הרוסי, אמר כי החלטתם "סימטרית" להחלטתו של ממשל טראמפ. ארצות הברית טוענת, זה שנים אחדות, כי תנאי ההסכם הופרו בשל פיתוח וייצור הטיל הרוסי 9M729 נובאטור. מדובר בטילי שיוט בעלי יכולת נשיאת ראשי קרב גרעיניים.

במהלך השנים האחרונות נשמעו האשמות הדדיות בדבר הפרת ההסכם. בוושינגטון הסתייגו מאוד מהעובדה שרוסיה ממשיכה לייצר את הטילים האלה, למרות ההסכם, ולא קיבלו את טענתה של רוסיה, כי היא מייצרת אותם כנשק הרתעה אל מול הסינים. מזכיר המדינה מייק פומפאו אמר, שוב, כי "רוסיה מפירה את ההסכם זה זמן רב, ופיתחה בחשאי מערכת טילים שאסורה על פי תנאי ההסכם". פומפאו הוסיף, כי המערכת מציבה איום ישיר על בעלות בריתה של ארצות הברית, ואף מסכנת את החיילים האמריקנים המוצבים מחוץ לארצות הברית. כבר בימי כהונתו של אובמה, ב-2013, דרשה ארצות הברית מרוסיה להפסיק להפר את ההסכם. שגרירת ארצות הברית בנאט"ו, קיי באייליי האטצ'יסון, דרשה מרוסיה לעצור את פיתוח מערכת 9M729 וטענה, כי "היא מפירה את ההסכם לפירוק נשק גרעיני לטווח בינוני".

ואילו בקרמלין מכחישים בכל תוקף כל הפרה של ההסכם הנידון. הם מאשימים את ארצות הברית שהפרה את ההסכם באמצעות מודרניזציה של הנשק שלה, ובהתקרבות של מדינות נאט"ו לגבולותיה של רוסיה. רוסיה אינה לומדת לקח באשר לדינמיקה של התנהלות המלחמה הקרה: מרוץ החימוש, אשר החל בממשלו של רייגן, לצד המלחמה באפגניסטן, נתן מכת מוות לאימפריה הסובייטית. ברית המועצות של שנות השמונים המאוחרות, "בימיה האחרונים", הבינה שלא תוכל לשאת כלכלית סבב נוסף של עליית מדרגה במרוץ החימוש – הבנה זו הובילה את גורבצ'וב לחתום על ההסכם בוושינגטון ב-1987. רוסיה של היום מרגישה צורך לנקום במערב: היא מאשימה את ארצות הברית ואת המערב בפירוקה של האימפריה הסובייטית, ומרגישה חזקה מספיק להיכנס לסבב נוסף של מרוץ החימוש; כל זאת אף שכלכלתה של רוסיה מהווה כעשירית מהכלכלה האמריקנית.

ובזירה האירופית – אף שטראמפ אמר, כי יציאתה של ארצות הברית מההסכם מלווה בהסכמה של נאט"ו ושל האירופאים – גם באירופה חוששים מהתחדשותו של מרוץ החימוש. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הטילים לטווח קצר ובינוני נתפסו כסכנה האורבת גם לאירופה, מכיוון שהם יכלו להגיע בכל רגע נתון לכל נקודה ביבשת, ועל כן, מדינות אירופיות רבות אשר לא יכלו להרשות לעצמן מרוץ חימוש, הצטרפו אף הן להסכם. פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי, אמרה כי על כל הצדדים לחזור לשולחן המו"מ ולקיים את תנאי ההסכם.

נכון להיום, האירופאים כועסים לאו דווקא על פוטין, אלא על טראמפ. ממשל טראמפ נקט לאחרונה כמה צעדים משמעותיים למורת רוחם של האירופאים, ולדידם פרישה מההסכם הנידון היא צעד נוסף בלתי מחושב. האירופאים לא יישכחו את הפרישה החד-צדדית מההסכם עם איראן, כמו גם את זו מאמנת פריז.

פרישת ארצות הברית מן ההסכם לפירוק טילים בליסטיים לטווח קצר ובינוני תחייב את מדינות אירופה לשוב ולהיכנס למרוץ חימוש, זאת מכיוון שמעכשיו הרוסים, כמו גם האמריקנים, יהיו חופשיים למקם טילים בסמוך לגבולות של מדינות אירופה.

מטרתה של וושינגטון היא ליצור איזון לפעילותה של סין. הסינים ממשיכים לפתח טילים לטווח קצר ובינוני, ועל כן טראמפ אינו מתכוון להיעתר לבקשות של עמיתיו האירופאים. ספרד, צרפת, איטליה ורוב מדינות מזרח אירופה מתנגדות באופן חד-משמעי ליציאתה של ארצות הברית מההסכם.

פולין, לעומת זאת, הציעה לאמריקנים להציב בשטחה טילים בעלי ראשי קרב גרעיניים. הפולנים מעדיפים שלא לחשוב על הסכנות הטמונות בסיום ההסכם. מה שעומד לנגד עיניהם הוא מעמדם המיוחד במזרח אירופה. פולין רואה את עצמה כמדינה "המתרגמת" ומשמרת את האינטרסים של ארצות הברית באירופה. היא מתחרה עם בריטניה על תפקיד "יד ימינה של ארצות הברית באירופה", והדבר עלול להיגמר בעשרות ואולי גם במאות טילים גרעיניים במזרח אירופה.

לאור כל זאת אבקש לסקור בקצרה את התקופה של טרום חתימת ההסכם. בשנת 1987 נוצרה בעולם תחושה של יציבות יחסית, אשר סללה את הדרך למנהיגים של שתי המעצמות הגרעיניות להתקדם לקראת המהלך ההיסטורי. תחושת היציבות הזאת לוותה גם בתחושה של אמון הדדי בקרב שני המנהיגים. המעצמות עייפו ממרוץ החימוש שהחל מייד עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, וכך נוצר רצון להידברות ולצמצום האיום הגרעיני. הקטסטרופה הגרעינית בצ'רנוביל באפריל 1986 תרמה גם היא להבנה שיש לעצור את מרוץ החימוש.

בשעה שטילים בליסטיים לטווח ארוך תרמו למאזן הכוחות, הטילים לטווח קצר ובינוני התגלו כמכשול. זאת מכיוון שניתן למקם אותם בסמוך לגבולות היריב, ולצמצם את יכולתו להגיב. כלומר, דווקא הטילים לטווח קצר ובינוני התגלו כגורם בעייתי, העלול לחזק את מאזן האימה בעולם, ולהביא לאסון גלובלי. כעת אנחנו נכנסים לתקופה של חוסר ודאות: בתום שישה חודשים הצדדים יוכלו למקם את הטילים לטווח קצר ובינוני בסמוך לגבולות של יריביהם האסטרטגיים – דבר שאך יגביר את מרוץ החימוש.

בינתיים הצהיר טראמפ, במהלך פנייתו לקונגרס, כי וושינגטון שוקלת לחתום הסכם חדש אשר יחליף את זה של 1987, ואף הוסיף כי לא ייחתם שום הסכם חדש ללא סין. יצוין כי טראמפ לא הזכיר את צרפת, בריטניה, הודו ומדינות אחרות בהקשר זה. מדינות אלה תצטרכנה להצטרף להסכם חדש, מאחר שהארסנל שלהן כולל טילים מהסוג הנדון. בינתיים האיום הגרעיני חוזר לסדר היום. יש לזכור שההסכם עדיין לא "מת": לשחקנים נותרו שישה חודשים נוספים על מנת להחיותו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. חסרי אחריות וההמונים הולכים אחריהם ובעלי האינטליגנציה במיעוט והצרות בדרך.

    1. מנהיגים פופוליסטיים בדמוקרטיות מהווים פחות איום מאשר בדיקטטורות

    2. שאלה , לפי מה קבעת שהם פופוליסטים? וכיצד זה משפיע על ההחלטות שלהם?
      האם למשל העם האמריקני לוחץ על טראמפ לפתח נשק גרעיני?
      האם טראמפ חושב שמירוץ חימ וש עולמי יקדם את הכלכלה האמריקנית?

      הסבר בבקשה

  2. מאמר מעניין!
    זה אכן נראה כמו המלחמה הקרה החדשה, אבל רוסיה של היום היא הרבה יותר חלשה ברה"ב לשעבר על מנת לעמוד מול ארה"ב. גם מושחתת!

  3. לדעתי, אחת המטרות העיקריות של ׳הסבב׳ הזה נושא את עיניו לסין . טראמפ (בעיקר) מעוניין להכניס את סין לקלחת על מנת לנסות ולהטיל מגבלות גרעיניות עליה. לדעתי (שוב), זה נדון לכישלון …

    1. במקרה זה,אם שתי המעצמות חוששות מסין, אז דווקא שיתוף פעולה בין ארהב ורוסיה נגד סין היתה צריכה להיות התשובה ולא עימות בין פוטין וטראמפ

  4. האמריקנים לא רוצים קורבנות והסינים רוצים סחר עולמי כך שלאף אחד אין אינטרס למלחמה קרה

    1. נכון מאד. טראמפ משיג הסכמים הרבה יותר טובים לארה"ב ועל הדרך גם לישראל. עיין ערך הסכם הגרעין עם איראן, עצירת הגלובליזציה הקטלנית, שיפור הסכמי הסחר לטובת ארה"ב ועוד.
      מדוע זה יעלה לנו ביוקר?
      למה הפסימיזם?
      אולי ההפך הוא הצפוי?

  5. הניסיון להסתלק מכל החזיתות ימריץ את פוטין לנסות להתרחב בחזיתות הקובנציונליות ושם לרוסים אין חולשה גדולה ויש נכונות יותר גדולה להקריב חיילים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך