מחממים מנועים

האמנה לאיסור הפיתוח, הייצור, האגירה והשימוש בכלי נשק כימיים נכנסה לתוקף באפריל 1997, ונכון לשנת 2018 חתומות עליה 193 מדינות. כיום נחשבת אמנה זו כמקיפה ביותר בתחום פירוק הנשק הלא-קונבנציונאלי וכוללת התייחסויות קונקרטיות ומפורטות בהוראותיה לחיסול הנשק הכימי, ולשלוש קטגוריות של כימיקלים הכוללים: חומרים אסורים לסחר; חומרים המוגבלים לסחר עם מדינות חברות בלבד; וחומרים מותרים לסחר אך תחת שורת הגבלות, זאת מכיוון שמדינות רבות מחזיקות בחומרי מוצא למטרות אזרחיות בתעשייה וברפואה לדוגמה, אשר ניתנים להמרה לכימיקלים אסורים. כמו כן מעגנת האמנה את עקרון התכלית הכללית – עיקרון ייחודי שלפיו כל מה שיכול לשמש חומר לחימה כימי או חומר מוצא לחומר לחימה, בין שהוא קיים בהווה או בין שיתקיים בעתיד, הינו אסור על פי האמנה.

האמנה גיבשה מנגנון פיקוח ואימות מפורטים לצד הסדרת עזרה והגנה למדינות בעתות איום בשימוש בנשק כימי, או אם הותקפו בפועל בנשק כימי. מנגנון זה אף כולל את האפשרות לביצוע ביקורת בנוהל שמעולם לא התקיים עד כה, שבו מדינה החושדת בהפרת האמנה מצד מדינה אחרת, יכולה להזמין על בסיס ראיות והליך ארגוני ביקורת של פקחי הארגון במדינה החשודה. בכך, מהווה אמנה זו את עמוד השדרה של משטר הביטחון הבין-לאומי למניעת תפוצה של נשק כימי, הכולל הסכמים נוספים, ועדות, משטרי ספקים וכיוצא באלו.

ארגון האמנה הממוקם בהאג, משמש כגוף הביצועי ליישומה באמצעות מנגנון פיקוח ואימות לחיסול הנשק הכימי, מחויב לספק הגנה וסיוע מפני הנשק הכימי, ומעודד שיתוף פעולה לשימושים אזרחיים בתעשייה הכימית. במסגרת הארגון מתקיימים מפגשים שנתיים סדורים של "ועידת המדינות החברות" שבהם דנים ומתפעלים באופן שוטף את יישום האמנה, ומדי חמש שנים מתקיימות ועידות סקר, המוגדרות כדיונים מיוחדים לסקירת יישום הוראות האמנה ובחינת הצורך בתיקונה. ועידות אלו משמשות כזירת התגוששות פוליטית המקשה על קידום הבנות משותפות כלפי עתיד האמנה, וכאשר מתקבלות הבנות, הן בדרך כלל מרוככות כך שיכללו את המכנה המשותף הרחב ביותר בקרב במדינות החברות.

כמה אתגרים מרכזיים העומדים לפתחה של האמנה בעשור האחרון, נידונים בוועידות הסקר במטרה לגבש הסכמות רחבות ככל הניתן. בין האתגרים הללו מצויים הפיקוח על כימיקלים במדינות שבהן היציבות הפוליטית מעורערת, הגנה פיזית על מתקנים ומפעלים כימיים וההתמודדות עם טרור כימי ושימוש בנשק כימי על ידי שחקנים מדינתיים ולא מדינתיים. לראיה, בשלוש השנים שבין 2014–2017 נרשמו 106 מופעים של שימוש בנשק כימי או איום בשימוש. אתגר נוסף, המאפיין אמנות ביטחון בכלל, הוא ביכולת המוגבלת להתמודד עם מקרים של הפרה או אי-ציות לאמנה, כפי שהתרחש בוועידת הסקר שהתקיימה ב-2013 ובה הואשמה סוריה בשימוש בחומרי לחימה כימיים, על אף הצטרפותה לאמנה באותה שנה.

ועידת הסקר הרביעית לאמנה התכנסה לפני ימים אחדים בצל המשך האישומים נגד משטר אסד בסוריה, ולפיהם המשטר המשיך להשתמש בנשק כימי בכל שנה מאז 2013, עת הואשם לראשונה, ובכך שבר את נורמת אי-השימוש שהתהוותה ביתר שאת בעקבות השימוש בנשק כימי במלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80.

כמו כן, לפני ימים אחדים הפנתה ארה"ב אצבע מאשימה כלפי איראן על הפרת האמנה. אומנם, על פי טענת הבית הלבן, לא ידוע על כך שאיראן מייצרת נשק כימי, אך היא שמרה את המפעלים והציוד המשמשים לייצור, וזאת בניגוד להוראות האמנה. האשמת ארה"ב, כך נדמה, היא חלק מהקמפיין הכלכלי-מדיני הרחב יותר שאותו היא מנהלת נגד איראן במטרה ללחוץ על המשטר ולהביא לבידודו. יתר על כן, כבר ביום 21.11.2018 הפילו חברות הארגון את יוזמתן המשותפת של רוסיה וסין, בתמיכת איראן, להקים קבוצת מומחים שתבחן את מנדט ארגון האמנה להקמת צוות שיוך – כזה שיוכל להצביע על מדינה מפרה באופן מפורש, ולא רק לקבוע ששימוש בנשק כימי התבצע בשטח זה או אחר כפי שהתרחש לדוגמה בסוריה. לפיכך, פעילות מנגנון השיוך צפויה כעת להתחיל כבר בפברואר 2019.

סביר להניח כי המתיחות בין ארה"ב לרוסיה, וניגודי האינטרסים ביניהן, בעיקר במרחב הגיאופוליטי של המזרח התיכון, יבואו לידי ביטוי בוועידת הסקר. ייתכן גם שמשולש האינטרסים שבין רוסיה, איראן וסוריה יתבטא בניסיון להביא לערעור לכידות המדינות החברות סביב האמנה, ובכך להביא להחלשת כלל המשטר למניעת תפוצתו של נשק כימי.