גול עצמי

מה יהיה גורלם של אירועי תרבות וספורט בין-לאומיים?
צילום של רגב
שרת התחבורה מירי רגב צילום: נחום עסיס commons.wikimedia.org

ביטול הגעתם לארץ של ליונל מסי ונבחרת ארגנטינה לא הסתכם רק במפח נפש גדול של ישראלים רבים, ביטול זה אפשר למעשה לתנועת ה – BDS לכבוש גם את השער הישראלי.

אבקש להסביר למה כוונתי. תנועת ה – BDS קוראת לנידויה של ישראל בעולם, ומטרתה להביא לקריסת המשטר הקיים בירושלים. מקימיה הפלסטינים קיוו להשיג בדרך זו את חיסולה המוחלט של ישראל, ואילו תומכיה בזירה הבין-לאומית, לרבות מספר לא מבוטל של ישראלים בגולה, הסתפקו בסיום הכיבוש הישראלי ובכינונה של מדינה פלסטינית לצידה של ישראל.

אפשר לומר כי הישגי התנועה עד כה, הם חסרי משמעות. הפגנות ספורדיות נגד ישראל, בעיקר בקמפוסים אמריקניים, הפרעה להופעות פומביות של נציגי הממסד הישראלי, ובמקרים בודדים אף הצליחו חברי ה – BDS לשכנע אומנים בין-לאומיים לבטל הופעה בישראל.

אבל כעת, בעקבות סאגת מסי ונבחרת ארגנטינה, הפכו פתאום מיליוני ישראלים אשר קודם לכן לא שמעו ולא ידעו דבר על מאבק ה-BDS, למודעים, למעורבים, ואולי הם אף מנסים להפנים את משמעות ההצלחה הפלסטינית.

אולם עלינו לזכור כי הדברים אינם מתחילים במשחק הכדורגל שהתבטל, אלא במדיניות הישראלית שמבקשת לנסות ולקבוע עובדות מדיניות באורח חד-צדדי. במשך 70 שנים הייתה ירושלים המערבית מוכרת כבירת ישראל. אכן, השגרירויות הזרות מוקמו מחוץ לבירה, אך השגרירים והאורחים הזרים הגיעו לירושלים, ופגשו בה את נציגי הממשלה והכנסת.

שבעה עשורים ידענו כי עתידה המדיני של ירושלים הוא הנושא הרגיש ביותר בסכסוך הישראלי-ערבי, ובמידה רבה אף בסכסוך היהודי-מוסלמי (ראו למשל את מעורבות איראן וטורקיה). המקומות הקדושים לנו היהודים, מקודשים גם לכל נוצרי ולכל מוסלמי, ועל כן לא יעלה על הדעת פתרון מדיני שלא יהיה מקובל גם עליהם.

מאז קום המדינה כבר צוינו בירושלים אירועים בין-לאומיים אומנותיים, מדעיים ואף ספורטיביים רבים. אלא שאירועים אלה לא נועדו לחגוג את "איחודה של ירושלים כבירת ישראל". במו ידיה ניסתה שרת התרבות והספורט לכפות על ממשלת ארגנטינה להיות שותפה לאירוע לאומי-מדיני ישראלי שהוא במוקד הסכסוך. אינני יודע כיצד היו הדברים מתפתחים אילו מלכתחילה היה נקבע אצטדיון טדי לתחרות, אך העתקת התחרות מחיפה לירושלים לא הייתה טכנית ולא ספורטיבית, היא נועדה על פניה להפוך לאירוע מדיני מרכזי ושנוי במחלוקת.

במאי 2019 אמורה להתקיים בישראל תחרות האירוויזיון. הפיכתה של תחרות זמר פופולרית בין-לאומית זו להפגנה של כל המדינות המשתתפות בתחרות כשותפות מדיניות באיחוד ירושלים, נדונה מראש לכישלון. יהא זה כישלון בעל משמעויות חמורות לאין ערוך מאי-הופעתו של ליונל מסי בישראל. כולנו תקווה שנצליח למנוע את השער העצמי החדש.

איננו יודעים מה עוד צופן לנו העתיד אולם השארת אירועי תרבות וספורט בין-לאומיים באחריותה של השרה מירי רגב מבטיחה לנו עוד הרבה שערים שאותם תבקיע ה – BDS.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. היא תמשיך לגרום נזקים ואי אפשר לבוא אליה בטענות. זה המיטב שהיא מסןגלת. וההמונים ימשיכו להריע.

  2. אם אכתוב בדיוק מה אני חושב על מירי רגב ויתר קבוצת השרים וחברי הכנסת שמובילים אותנו.הבנתם אותי?!?

  3. כך אמרה ההלכה השבוע. צודקת או לא? – תשאלו את מסי. במקום לבוא לירושלים ולקבל ברכת כוהנים בכותל הוא קיבל כמה גרושים מקטאר בהמלצת רג'וב (גבריאל רגב – מזכיר לכם מי שהיא?).
    אחוס"לים יקרים תפנימו – מירי היא גם גנרל, גם מיניסטר, גם מקרית גת, גם מרוקאית, וגם התחתנה עם אשכנזי – היא המלכה. איפה היא ואיפה שלי יחימוביץ או ציפי לבני? – הולכות מכות על ראשת האופוזיציה?
    מירי היא המלכה. נקודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך