מה באמת מתרחש מצפון למדינת ישראל (1)

ראשית יש לציין שהשימוש בשם המדינה "סוריה" מטעה מעט. אמנם, פעם באמת הייתה מדינה ששמה סוריה. היא הוקמה בשנת 1946 כאשר הצרפתים הקולוניאליסטים עזבו את האזור והותירו אחריהם שתי מדינות: סוריה ולבנון. לבנון מלכתחילה הייתה מדינה על הנייר בלבד. קבוצות אתניות שונות ויריבות, אלה נגד אלה, למעשה שלטו כל אחת בטריטוריה שלה. הממשלה המרכזית בביירות לא יכלה לאכוף שליטה על כל שטח המדינה. המיליציות האתניות למיניהן ריכזו בידיהן כוח צבאי וכלכלי גדול מזה שהיה בידי השלטון המרכזי או נתון להשפעתו. אולם לפני שאמשיך את הדיון לגופו של עניין אני מבקש להביא בפני הקוראים דבר מעניין נוסף.

העיתונאי המוכשר בן כספית עורך אחת לחודש "שבת תרבות" באולם "הבימה" בתל אביב. המוזמן המרכזי באירוע זה הוא בדרך כלל פוליטיקאי תורן שיש לו קשר עם ענייני התקופה. לפני כחודשיים הפוליטיקאי שהוזמן היה ח"כ עופר שלח. שלח היה קצין קרבי זוטר בעברו וכעת הוא חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וגם חבר בתת-הוועדה לעניינים חסויים. שלח גם כתב ספר שבו מתח ביקורת על התנהלות צה"ל והתכוננותו למלחמה עתידית.

בשל קוצר היריעה במאמר זה איני רוצה לעסוק בספרו של שלח או בביקורתו, שחלקה הזוי ממש. אני מבקש להתייחס לדבריו של שלח בתשובות לשאלותיו הישירות והמתאימות של כספית בעניין המעורבות – או אולי ההימנעות ממעורבות – של מדינת ישראל במתחולל בסוריה. שלח טען, ובתשובה לשאלות חוזרות של כספית הוא שב וטען, שמדינת ישראל על כל שלוחותיה אינה מעורבת במלחמת האזרחים בסוריה. הוא הוסיף וטען כי בעניין זה טוב עשתה ההנהגה הישראלית בהחלטתה לא להתערב במלחמה בסוריה.

מחמת הנימוס לא אתגרתי את שלח בשאלות שהן ממין העניין, אך ביני לביני תהיתי: האם באמת ישראל לא מעורבת ברמה זו או אחרת במתרחש בסוריה? האם אכן החליטה ממשלת ישראל שלא להתערב בנעשה שם? על מה מדברים בישיבות המשותפות של קצינים ישראלים ורוסים, הנערכות בדרך כלל אחת לשבועיים בתל אביב או במוסקבה?

אם שלח יודע את האמת ולא מספר – הדבר אומר דרשני. מה סיבה יש לו להסתיר דברים שעיקרם כבר התפרסם באמצעי התקשורת? ברם, אם שלח אינו יודע את הדברים הרי שיש לפקפק בהתאמתו לכהן בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בעצם הדבר אפילו חמור יותר – בהופעה ציבורית מסוג זה, אמירת היפוכם של דברים מזיקה לציבור ופוגעת במוניטין של המוסדות ששלח חבר בהם. גם חלק נכבד מן הביקורת ההזויה שנמתחה על מוסדות הביטחון הישראליים בספרו של שלח מחייבת, בלשון המעטה מנומסת, דיון מחודש. מכאן, אחרי שנגענו בקצה המזלג ביכולות של אחד שאמור לדעת, וגם מחוקק חוקים בישראל, אני מבקש להמשיך בדיון על סוריה ואחותה הקטנה לבנון.

בלבנון הקבוצות האתניות (במילים אחרות – עדות) העיקריות שהשתלטו על "קנטונים" טריטוריאליים הן: נוצרים מרונים, נוצרים אורתודוקסים, מוסלמים סונים, מוסלמים שיעים ודרוזים. הצרפתים יזמו חוקה למדינת לבנון שהגדירה את מבנה המשטר ואת חלוקת עמדות השלטון בין העדות השונות. במשך השנים חל שינוי משמעותי ביחס המספרי בין בני העדות השונות. התווספו פליטים פלסטינים, וגם הם יצרו לעצמם מרחבי מחיה משלהם. לעומת זאת הנוצרים הרבו להגר מלבנון וחלקם במארג האוכלוסייה הלבנונית הצטמצם. התפתחויות אלה יצרו מתיחויות בין העדות השונות, ובשלהי המאה הקודמת הידרדרו המתיחויות למהומות ולמלחמת אזרחים.

לעומת זאת בסוריה, שקיבלה עצמאות מצרפת יחד עם לבנון, חלו התפתחויות פוליטיות אחרות. בתחילה היה המשטר הסורי רעוע. עד שנת 1971 התחוללו בסוריה יותר מתריסר הפיכות צבאיות, וחלקן היה מלווה בשפיכות דמים. כל זה עד שהגנרל חאפז אסד, ממרום מושבו כרמטכ"ל ובהמשך כשר ביטחון, עמד בראש הפיכה שסילקה מן השלטון את הגנרל אמין אל חאפז. אסד בעצמו הפך לדיקטטור ושלטון היחיד שלו נמשך 29 שנים. כאשר הוא הלך לעולמו, בנו השני (על פי הגרסה הרשמית, הראשון נהרג בתאונה) תפס את מקומו בראש השלטון בסוריה. הוא מחזיק במשרה זו כבר 17 שנים עד לימינו אלה. בתוך כך מתחוללת שם שואה איומה ונוראה שלא חדלה בשל התעקשותו של אסד הבן להמשיך לאחוז בשלטון.

חמולת אסד שולטת בסוריה כבר 46 שנים. נשאלת השאלה כיצד מצליחה החמולה להחזיק בשלטון זמן רב כל כך. יתרה מכך, כיצד הצליח אסד האב להוריש את השלטון לבנו, שלא היה לו כל ניסיון צבאי או שלטוני קודם? אסד הבן הינו רופא עיניים שלמד בבריטניה, ושם התמחה ושהה שנים רבות. מהו סודה של חמולת אסד שבעטיו היא מצליחה לשרוד בשלטון במשך שנים רבות כל כך?

הסוד הגלוי הוא היותם של בני אסד עאלאווים. עדה זו היוותה מיעוט של כ-10% מתושבי סוריה לפני האביב הערבי. דהיינו כשני מיליון ורבע איש מתוך כ-22 מיליון התושבים שהתגוררו בסוריה עד 2011. אסד האב מינה קצינים מבני חמולות העאלאווים לכמעט כל המשרות המשמעותיות במנגנוני ביטחון הפנים, המשטרה, הצבא וחיל האוויר. שדרות הפיקוד של כל המנגנונים הללו הפכו לנאמנות ללא עוררין לאסד האב.

כאשר אסד האב הלך לעולמו, בכירי העדה העאלאווית, שהציפו את מנגנוני הביטחון והחברה האזרחית הסורית, הגיעו לקונצנזוס שאסד הבן יירש את מקומו של אביו. בכך הם השיגו שלוש מטרות: ראשית, מניעת מאבק ירושה, שעלול היה להיגרר לשפיכות דמים, בין בכירי העדה העאלאווית; שנית, שמירה על יציבות המשטר והצבת סכר כנגד גורמים אופוזיציוניים, אשר היו עשויים לתפוס את השלטון; ולבסוף, שמירה על מפתחות הקופה הממשלתית הסורית ושימור השליטה בכלכלה, במסחר ובנתיבי ההברחה – של סמים, נשק, סחורות ללא מכס – שעברו בטריטוריה הסורית שתי וערב לכל הכיוונים.

במשך כמעט ארבעים שנים המשיך הקונצרט הסורי להתנגן. כמובן לא בלי מתחים ותקלות במערכת השלטון העאלאווי. בשנת 2011 הגיע גל האביב הערבי גם לסוריה. פרצה שם מלחמת אזרחים. כל החכמולוגים משלוחות האינטליגנציה הישראלית אמרו שתוך כמה שבועות "אסד ייעלם מן השטח". שמעתי זאת במו אוזניי במפגשי חוכמולוגים למיניהם. בעיתונות הכתובה והמשודרת הרבו הפרשנים להתבטא באותו אופן. מן הסתם הם קלטו את הבשורה זה מזה והמשיכו לכתוב ולדברר. כך הם גרמו להשרשת ההערכה המוטעית. המציאות היא שאסד הבן לא נעלם. נהפוך הוא. לאחרונה התרחבה מוטת שליטתו והוא ניצב על מכונו בביטחון.

אחרי כמעט שבע שנות מלחמת אזרחים הרסנית הזמין נשיא רוסיה פוטין את אסד למפגש, שהתקיים ב-21 בנובמבר 2017 בעיר הנופש סוצ'י שלחוף הים השחור. היה זה מפגש הכנה לפגישה שהתקיימה יום אחרי כן בין פוטין לבין נשיא איראן רוחאני ונשיא טורקיה ארדואן. בסיום פגישה זו הכריזו שלושת המנהיגים על מיצוב משטר אסד ועל סיום מלחמת האזרחים בסוריה. שלושה חודשים אחרי מפגשי סוצ'י הללו אנו יודעים שלא היה זה אלא קשקוש נטול אחריות של פוטין ואורחיו. האמת הכואבת היא שמלחמת האזרחים במה שפעם הייתה סוריה רבתי לא רק שנמשכת אלא אף מתעצמת בגזרות אחדות בזירה, כולל התפרצויות של מעשי איבה רוויי דם בקרבת הבירה הסורית דמשק.

נשאלת אפוא השאלה: לאן מועדות פני ההיסטוריה בתא השטח שמצפון-מזרח למדינת ישראל? האם הדליקה הסורית תתפשט גם אלינו? מכיוון שגורמים מדיניים שונים מעורבים ופעילים בדליקה הסורית, האם גורמים אלה או חלקם ינסו לתקוף את ישראל? האם הם מסוגלים בכלל להתמודד עם ישראל? האם יש להם, או למצער לחלקם, מוטיבציה לתקוף את ישראל?

חשוב להתמודד עם שאלות אלה. בייחוד מכיוון שישראלים, כולל בטוקבקים באתר זה, מתבטאים בשל פחד או בשל הערכה כזו או אחרת, ומסיקים שפנינו למלחמה בצפון. לכן חשוב מאוד לסקור את מה שמתחולל כיום בסוריה לעומת היכולות והמוטיבציות של המשתתפים השונים הפועלים בזירה. בין היתר חשוב מאוד להבין מה הן ההשלכות של הפלת המטוס הישראלי במחצית חודש פברואר 2018, בעת טיסתו בחזרה לישראל, אחרי שמילא את משימתו כ-300 ק"מ מצפון-מזרח לגבול הישראלי. זאת ועוד, חשוב מאוד להבין מה יחסי הכוח בין ישראל והגורמים השונים המשתתפים זה שנים אחדות בהעצמת הטרגדיה בסוריה. במאמר הבא אמשיך לדון בשאלות הזורמות לישראל מגבולה הצפוני.