"למי למי יש יותר כבוד"

משחקי הכבוד של טראמפ ואבו מאזן
תמונה של אבו מאזן יושב
אבו מאזן תמונה: World Economic Forum nn.wikipedia.org

לאחרונה אנו עדים לקרבות כבוד בין טראמפ ואבו-מאזן, קרבות שהתלהטו בעקבות הכרזתו של טראמפ על ירושלים כבירת ישראל. אבו מאזן ענה ב"יחרב ביתך" ובהחרמת סגן נשיא ארצות הברית, טראמפ החזיר לו בהקפאת התרומות האמריקניות לאונר"א, ומשם הגענו לתליית ושריפת דמויותיהם של מנהיגי ארצות הברית בכיכר רמאללה.

כדי להבין טוב יותר את הפינג-פונג הזה בין הצדדים יש להכיר את ממד תרבות ה"כבוד" – HONOR. בתרבות המערב נראה שההתייחסות לכבוד אמביוולנטית. אמנם הכבוד – ההערכה שאדם זוכה לה מסביבתו – חשוב לכל אדם באשר הוא, אבל ההתייחסות ובעיקר התגובה להפגנת אי-כבוד מצד אחרים אינה קיצונית, וההתעסקות בנושא נחשבת נחותה יחסית, אם לא פרימיטיבית. לעומת זאת, בתרבות המזרח התיכון העיסוק בכבוד הוא עניין של חיים או מוות, כמו מנהג גאולת דם או ג'יהאד אסלאמי. הבדל תרבותי זה מסביר את ההתעלמות של ארצות הברית ואת העדר תגובתה למעשים כמו שריפת דגליה ודמויות מנהיגיה בחוצות טהרן, עזה ורמאללה, בעוד שהתגובה לקריקטורה על מוחמד הייתה רצח ושריפת מערכת העיתון "שרלי הבדו" בפריז.

אם נחזור למזרח התיכון, נבין עתה מדוע רק לאחר שהושב הכבוד המצרי בניצחון החלקי שלהם במלחמת יום כיפור ניתן היה להגיע להסכם שלום, ומדוע נפגעו רגשותיו הלאומיים של אבו מאזן לנוכח התנהגותו של טראמפ עד כי יצא מגדרו בסדרה של גידופים ונאצות. התגובה החריגה של טראמפ מפתיעה וחמורה מאוד מבחינת אבו מאזן. לפתע פתאום ובניגוד לקודמיו, טראמפ התחיל לדבר על "הכבוד האמריקני שנפגע", על כך שארצות הברית מעניקה מיליוני דולרים לרשות הפלסטינית והפלסטינים מחרימים את סגן הנשיא! פתאום מישהו במערב מתחיל לדבר בשפה שהערבים מבינים היטב, וזה ערער לחלוטין את שיווי משקלם.

התגובה הצפויה של אבו מאזן היא ש"לא ניתן לקנות את הערכים שלנו בכסף". ובהקשר זה אכן ראוי להתייחס ברצינות להצהרתו, שכן מבחינתו אסור לו לצאת כשידו על התחתונה, כי אז ייזכר שמו לדיראון עולם בהיסטוריה של האומה הערבית. עם זאת, הפתגם הערבי "מי שאינו מכבד את עצמו אינו ראוי לכבוד מצד אחרים", שנאמר במיוחד בהקשר לישראל, מתאים גם לטראמפ במקרה זה: בישראל ובארצות הברית ההתעסקות בענייני כבוד נחשבת נחותה וילדותית, אך ההתעלמות מסוגיית הכבוד מובילה בבירור לאובדן כושר ההרתעה.

לפנינו התנגשות תרבותית בין שתי ציוויליזציות. אלא שהפעם טראמפ טורף את הקלפים, הוא ירד לשחק במגרש הפלסטיני ותובע את הכבוד המגיע לו, כמאמר מערכון "הגששים", בלי למצמץ. בעיה תתעורר אם אירופה תחליט לא להשתתף במשחק הזה, ותזרים כספים לאונר"א כפיצוי על החסר מצד ארצות הברית, בניסיון נואל לזכות בנקודות בעיני הפלסטינים ותומכיהם בתקווה שתכניות הטרור האסלאמי יפסחו עליה. הבעיה היא שישראל נמצאת באמצע, ומן הסתם אנחנו נספוג את הרסס של משחקי הכבוד, והרסיסים האלה אמיתיים בהחלט ובנקל יכולים להיות רווי דם.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

4 תגובות

  1. כל המנהיגים כולל אלה מהאזור אבל גם אלה מהעולם שמנסים להתערב, כולם, אבל כולם לא רציניים ומונעים ממניעים קצרי טווח ובעיקר אישיים

  2. לא מדויק
    אבו מאזן יש לו חזון ארוך טווח לשחרר את כול פלסטין מהישות הציונית. ארדואן שואף להחיות את החליפות העותמנית, חומיני שואף להשליט את החליפות השיעית. ואנחנו? אכן חיים מבחירות לבחירות ללא חזון של ממש, זו הבעיה!!

  3. דברים השתנו. כבוד חשוב לכול אדם ברמה כזו או אחרת, זו ההכרה של החברה בערכו. ובכול זאת יש הבדל גדול מאד בין סוגי "כבוד" בין מזרח ומערב. במיוחד בעידן הנוכחי, במערב, כמו בישראל ה"כבוד" נחשב למשהו ארכאי, שהעיסוק בו הוא נחות, בעוד שבמזרח התיכון הכבוד הוא עניין של חיים או מוות, ואת זה אנחנו צריכים להתחיל להבין, כי מבחינתם "מי שמוחל על כבודו- אינו ראוי ליחס של כבוד מצד אחרים"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן