ערפל מדיני

ממשלות ארצות הברית על כל הרכביהן פעלו, מאז ומתמיד, לתאם מראש יוזמות מדיניות אמריקניות הנוגעות לסכסוך במזרח התיכון. לא תמיד הייתה זו גישה דו-צדדית. לא פעם ניהלנו מגעים ישירים ולעיתים יידענו את האמריקנים בדיעבד. אלו, בדרך כלל, נתנו גיבוי לסיכומים המדיניים שכוונתם השגת הסכם בינינו לבין שכנינו.

שמעון פרס סיפר לי פעם כי לאחר שרבין והוא סיכמו עם אבו עלא על הסכמי אוסלו (מכתבי ההכרה ההדדית בין ישראל לאש"ף), הסוגיה שהסבה לשניהם אי נחת הייתה ההחלטה מי יעדכן את מזכיר המדינה האמריקני לגבי ההסכם שהושג מתחת לאפו ובלי ידיעתו.

כאמור, תיאום לגבי מהלכים מדיניים ישראליים היה בהתאם לנוחות, אך דרישה ישראלית לתיאום מוקדם לגבי יוזמות אמריקניות הייתה לאורך כל שנות קיומה של ישראל. כמעט כל תכנית שלום מבית המדרש האמריקני הובאה מראש לידיעת ממשלת ישראל. השיחות בין שני הממשלים לא תמיד הביאו להסכמה מוחלטת, אך גם הממשלים האמריקנים הפחות ידידותיים לישראל או נשיאים שלא הסכימו עם מדיניות הממשלה הישראלית לא הפתיעו את ישראל עם יוזמות מדיניות.

בימים האחרונים אנו נתקלים, שוב ושוב, בהתבטאויות של מנהיגים ישראלים, ובכללם ראש הממשלה, שמהן עולה כי רב הנסתר על הגלוי בנוגע ליוזמה מדינית אמריקנית, או במילים אחרות – מקבלי ההחלטות בישראל אינם יודעים דבר על מתווה טראמפ לשלום במזרח התיכון.

חוסר הידיעה אינו עניין סמנטי גרידא והערפל המדיני לגבי מדיניות ארצות הברית עלול להשליך על היחסים בין שתי המדינות. גם הידידות לכאורה בין נתניהו לטראמפ וחילופי המחמאות ההדדיות בין הימין הישראלי לאדמיניסטרציה האמריקנית החדשה (על סף תפילת "ברוך שפטרנו, ממשל אובמה-שטות", שמקומה בדיון אחר) עלולים להתחלף לנוכח חילוקי דעות קשים. לפי שעה נראה שהממשל האמריקני הנוכחי יתקשה לעכל חוסר הסכמה ישראלי למה שייראה בעיניו "מה שחשוב לישראל", בעיקר לאחר שהכיר בירושלים כבירת ישראל למורת רוחו של העולם כולו.

לא מדובר בממשל אובמה, שעל אף חוסר הכימיה בינו לבין נתניהו ועל אף חילוקי הדעות הקשים וההתנהלות הלא דיפלומטית של ישראל בנושא האיראני – הנאום בקונגרס ועוד – ברר את מילותיו וחשוב מכול המשיך בסיוע ביטחוני ומודיעיני בהיקפים שלא היו בממשלים קודמים. בממשל טראמפ מכנים הסכם מדיני "דיל", כלומר עסקה, ואנשיו יתקשו להבין מדוע אחרי ששילמו לישראל מראש במזומן – הכרה בירושלים – ישראל מתמקחת על פרוטות כאשר הכסף הגדול – הסכם מדיני – מונח על השולחן.

אמירות של ראש הממשלה כגון זו: "…אני כן רוצה לומר, שהיחס שלי לתכנית הזאת ייקבע בהתאם לאינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל ואלה הובהרו היטב לידידינו האמריקנים" – מלמדות כי המידע המצוי כרגע בישראל לגבי פרטי התכנית האמריקנית קלוש, ותיאום מוקדם נמצא, לצערי, מאתנו והלאה.

הצעה אמריקנית שתיתקל בסירוב ישראלי – ומבחינת ממשל טראמפ גם מזמוז ההצעה ייחשב כסירוב – משמעותה פגיעה קשה באינטרסים הלאומיים של ישראל. היחסים המיוחדים עם ארצות הברית הם מרכיב בסיסי, חיוני וכמעט בלעדי בתפיסת הביטחון שלנו. חלילה לנו להיקלע לעימות עם ממשל חדש ובלתי צפוי בתגובותיו.

בכל מקרה עדיף היה לישראל להניח על השולחן יוזמה מדינית ריאלית מצידה, אך ייתכן שיוזמה כזו אינה אפשרית בגלל המבנה הקואליציוני וממילא ההזדמנות הוחמצה, ולכן התיאום המוקדם עם ארצות הברית חיוני כל כך.