מדינות המיעוטים

בעיית הפליטים והמיעוטים כאיום מרכזי על שלום העולם
תמונה של אלטמן
ד"ר דוד אלטמן ז"ל

משחר ימיה ידעה האנושות מלחמות רוויות דם בין קבוצות שונות, מלחמות על טריטוריה, על דת או על אידאות. המלחמות היו גם הן חלק מההגדרה הפוליטית של הקבוצות השונות ברחבי תבל. ממצאים מראשית הכתב הקדום מגלים כי המלחמות הראשונות נבעו מעימותים בין עובדי האדמה לרועי הצאן. במהלך ההיסטוריה פרצו מלחמות בין מעצמות אזוריות ששאפו להרחיב את תחומי השפעתן וכבשו לעצמן שטחים ומרכזי אוכלוסין. תקופת הקולוניות הביאה לסיפוחי שטחים ולהשתלטויות על מדינות שונות ברחבי העולם. דעיכתן של אימפריות גדולות ופירוקן, לצד המלחמות הגדולות, הולידו הסכמים בין-לאומיים שקבעו גבולות למעצמות השונות. מיותר לציין שאלה דאגו יותר לחלוקת השלל מאשר לרווחת האוכלוסייה שבשטחן.

גבולות הסרגל, אותם קווים ישרים ששורטטו בהסכמים חשאיים בין נציגי מעצמות אלה ואחרות, אפיינו את פניו של העולם החדש בארצות אפריקה, אסיה והמזרח התיכון, והביאו ליצירת מסגרות פוליטיות בלתי אפשריות אשר בהן מוקדי חיכוך תמידיים. מצב דברים זה הביא יותר ויותר להתפרצויות אלימות ברחבי העולם. הכפפתם של בני שבטים שונים באפריקה למגורים בחבל ארץ אחד, הביא לתוצאות הרות אסון בכל היבשת השחורה. בניית מדינות שבהן לאומים, דתות ומיעוטים לאומיים שונים במסגרת פוליטית חדשה במזרח התיכון במאה ה-20, הביאה לכך שאף לא אחת מהן חוותה שלווה, שלום ושגשוג.

העולם במתכונתו החדשה התבסס על פליטות והגירה שיצרו חוסר שקט עולמי. בעקבות גלי ההגירה שנכפו עליהן, יותר ויותר חברות נאלצו לשנות את אופי חייהן. גם המהגרים, כמובן, נאלצו להתאים עצמם לסביבה החדשה, ולהסתגל לשינוי המהותי באורח החיים – מזג אוויר שונה, תרבות אחרת ותפיסת עולם אחרת.

אין ספק שבתום המאה ה-20 תופעת ההגירה והפליטות הייתה הבעיה העולמית מספר אחד. תופעה זו הביאה לזעזוע עמוק בכל ארצות העולם, הן בעקבות אורח החיים שכפו המהגרים בארצות שאליהן היגרו, והן בעקבות השינויים והקשיים שנכפו על המהגרים עצמם.

כיום תופעת הפליטות וההגירה מהווה חלק מרכזי באיום על שלום העולם, במתח הדמוגרפי בין קבוצות אוכלוסייה שונות, ובזעזועים הפוליטיים שמתלווים למתח זה. נטל כבד מוטל על מדינות שונות בעקבות גלי ההגירה שהגיעו אליהן. אולם, העולם שב וחוזר על שגיאותיו ועוסק במלחמות העבר, במקום להתמודד עם סכנות העתיד. הפתרונות המוצעים אינם מוחלטים אלא תשובות אד הוק לבעיות, ללא התמודדות מקיפה ומעמיקה עם כובד הבעיה.

תוך כדי עיסוק בפליטות והגירה, הולכת ומתגלית העובדה כי העולם מתעלם מאחת הסיבות הקשות ביותר ליצירת הבעיות הפוליטיות במדינות העולם – הגבולות המלאכותיים ששרטטו המעצמות ביבשות כמו אסיה, אפריקה והמזרח הקרוב, יצרו את בעיית המיעוטים ברחבי תבל. בשל הגבולות שנכפו עליהם ישבו מיעוטים שונים זה לצד זה, וכך למעשה נאלצו אויבים אידיאולוגיים, אויבים על בסיס גזע, דת, מוצא, מראה ותפיסות עולם, לחיות זה לצד זה ללא כל רצון או יכולת להידברות. כל אלה הפכו את מדינות המקור למקום לא בטוח, מקום שאוכלוסייתו כמו לבה רותחת המתפרצת מעבר לגבולות ונושאת את בעיותיו למרחבים חדשים.

יתרה מזאת, בעיית הפליטות יוצרת קושי גם משום שכל אותם פליטים הבונים את ביתם במחוזות חדשים, הופכים באורח אוטומטי למיעוטים בתוך החברה. ומתוקף היותם מוגדרים כמיעוטים, הם נמנעים מלהשתלב בחברות השונות בארץ שאליה היגרו, וכך מועבר מוקד החיכוך הטבעי שהביא לפליטות לבסיס לקונפליקט הבא של החברות ברחבי העולם. לדאבוננו, עם כל הרצון הטוב לקליטת הפליטים האומללים, לא השכילו מדינות הקליטה לבנות ולספק לפליטים מקלט שבו יהיו מסוגלים להשתלב שוויונית בכל מערכת אידיאולוגית, דתית, סוציולוגית וכלכלית.

ככל שהעולם הופך למדינות מיעוטים, גדלה כמיהתם של המיעוטים השונים, כולל המיעוטים ההיסטוריים, להתלכד סביב המרכיב הלאומי, ולהפוך למיעוט אתני בעל שאיפות לעצמאות, ורצון להקים מסגרות ייחודיות לו עצמו. בנוסף על כך כל מיעוט מבקש להתנתק מהמיעוטים האחרים סביבו, וזאת מסיבות שונות, חלקן תרבותיות, וחלקן מתוך חשש כי מהשוני יגיע רגע העימות בין המיעוטים השונים החיים באותה מסגרת פוליטית. ואכן החיכוך קיים והעימות הולך ומתקרב, ולא הולך ונעלם.

העולם של היום חייב לעסוק קודם כול בהבנת התהליך שעוברים המיעוטים השונים ובמציאת מכנים משותפים אשר יאפשרו חיים בצוותא, חיים סימביוזיים, כדי שהמיעוטים השונים יוכלו להיות משורגים אלה באלה אם חפצי חיים הם. עלינו להציב לנגד עינינו את דוגמת המזרח התיכון ואפריקה שמהווה אות אזהרה ברור למה שצפוי לכל ארצות תבל, אשר לא לומדות מלקחי העבר ולא נערכות למציאות החדשה שנכפתה עליהן.

אין ספק שהתופעה של פירוק יחידות פוליטיות גדולות אינה רק נחלתן של יבשות אפריקה ואסיה, אלא גם של היבשת האירופית – יחידות פוליטיות גדולות שחיו בצוותא הולכות ומתרחקות זו מזו ומנסות להביא למסגרות פוליטיות חדשות.

הבלקן כבר מזמן התפרק למדינות קטנות ורבות שגם הן לא מגלות יחסי קרבה וחום אלה כלפי אלה כפי שהיה מצופה. צ'כיה וסלובקיה, בריה"מ לשעבר, בלגיה – הוולונים והפלמים, ספרד על האזורים השונים שבה ואפילו אנגליה, אירלנד, סקוטלנד וולש – כולן מזועזעות מגילויי הלאומנות, והן מהוות רק אות למתחולל בעולם כולו. אי-ההתמודדות עם נושא המיעוט האתני ואי-מתן תשובות לקיום האתני בתוך מציאות פוליטית נרחבת, מהווים כיום "עצימת עין" והתעלמות מבעיה הולכת ומתרחבת שהעולם כולו נחשף לה.

המסקנה הראשונה המתחייבת היא כי על המערכת העולמית להקדיש משאבים ומחשבה לטיפול בנושא של המיעוטים האתניים ברחבי תבל, ולהיערך לאורח החיים החדש ההולך ומטביע את חותמו על העולם, תוך לימוד ההשלכות שיש לתופעות אלה על כל אחת ואחת ממדינות העולם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. כולם מכירים את בעיית הפליטים והמיעוטים בכל מיני ארצות. אך כאן יש נקודת מבט כלל עולמית שנותנת פתאום להבין עד כמה הבעיה קשה.

  2. אולם לדעתי המגמה הכללית היא של איחודים וגלובליזציה ולא של הפרה והסתגרות

  3. אני מסכים עם חלק מההסבר לתופעת הפליטות במה שנוגע לעיצוב גבולות מלאכותיים , שאריות קולוניות, שעירבבו גופים אתניים זרים האחד לשני באופן שיצר מתיחויות פנימיות שתוצאתן מנוסה וחיפוש מקום בטוח אחר.
    אבל המקור העיקרי למשברים פנים מדינתיים הוא דווקא האלמנט הדתי-האזורי. עליית דאעש אינה עוסקת בגבולות אלא במתח דתי חוצה גבולות לאומיים. כך בדיוק קרה גם בבלקן
    וכך גם ההגירה הכבדה לאירופה שלכאורה נובעת ממבקשי עבודה, אך מלווה בהיבט דתי קיצוני מוסווה משהו שמטרתו לקעקע את התרבות האירופאית ובעוד דור אחד או שניים, להשתלט על תת היבשת כולה.
    על כך תעיד ההטפה במסגדים ובמידרשות, הנטיה להצטרף לחזון של דאעש, ההתבדלות המכוונת, ההימנעות מכול ניסיון להשתלב בתרבות הארץ המארחת. מדינות אירופה סברו לתומם שהמוני הפליטים מארצות ערב ואפריקה בסהכ חותרים לשפר את איכות חייהם ולפתע גילו שהם מקבלים סוס טרויאני וזאת חרף המאמצים הכנים שמרבית מדינות אירופה, בעיקר הסקנדינביות, שעשו מאמצים בלתי רגילים כדי לקדם השתלבות הפליטים בשטחם
    הגיע הזמן להפסיק להאשים את הקולוניות לשעבר בכול העיוותים החברתיים של היום, זו אחריותם של המדינות באשר הם לעצב את גורלם במו ידיהם במקום להטיל את האחריות לרווחתם על האחרים.

    1. מאמר מעולה. מסכים עם כל מילה. למעשה המצב שאתה מתאר נמצא רק בשלב ראשוני. גם הסיבות הנכונות שאתה מתאר היו נכונות כבר במחצית השנייה של המאה העשרים. כיום הבעיות התעצמו בעוד כמה שלבים. הן מתחילות בחוסר מים ומזון לאוכלוסיות שהולכות ומתרבות בקצב חסר תקדים בשל תפוצה עולמית יתרה של אנטיביוטיקה וויטמינים. לכן ההגירה למדינות העולם הראשון תלך ותתעצם.
      כאן יש להזכיר את ישראל שהצליחה באמצעות גדר לעצור הגירה ממזרח אפריקה. וגם את ההסתברות שמעמד ישראל ישתדרג בשל יכולותינו לסייע למי שמבקש, תמורת תשלום, להילחם בטרור ובעירור המצב במדינות המטרה של ההגירה.

  4. דת, לאום, תת דת, לשון, …. ומלחמות הרי יש גם בין נוצרים לנוצרים, ויכולים להיות חיילים מוסלמים בצבא ארצות הברית שיורים במוסלמים מדאעש.

  5. התפרקות מדינות שאוחדו בכוח כמו רוסיה, יגוסלביה וכדומה ומצד שני איחודים מרצון שיקרו מתוך הסכמה ואינטרס, כמו האיחוד האירופאי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך