אצבע אלוקים בדמותו של טראמפ

נאום שקול וחכם על ההכרה בירושלים כבירת ישראל
תמונה של דונלד טראמפ
דונלד טראמפ צילום:Gage Skidmore commons.wikimedia.org

ישראל חיכתה בימים האחרונים למוצא פיו של הנשיא דונלד ג'ון טרמפ כמעט כציפייתם של העברים הקדמונים לרגלי הר סיני. רבים המתינו למופע הדרמטי בהתרגשות משיחית שהלכה וגברה מיום ליום משעה לשעה. אחרים חששו כרבים בעולם שהמדינות הערביות יצאו שוב למלחמת ג'יהאד.

מכאן לכאן ראוי שנתייחס תחילה לעצם נאומו שלהנשיא שדווקא הפתיע באמירות שקולות בפלס היגיון שלא תמיד מאפיין אותו, האיש המוכר גם כשולף המהיר ביותר בתולדות המערב הפרוע באמריקה, הוא גם איש החימה הבלתי צפויה. הפעם היה זה לרגעים אחדים איש אחר, צמוד לנאום שהכין מראש ולא סטה ממנו להימנע מלשון מכשילה.

תהיינה הדעות אשר תהיינה על האירוע בו נשיא ארצות-הברית הביא לידיעת העולם כי ארצו מכירה מעתה בירושלים הבירה ההיסטורית של עם ישראל, כבירתה האחת והיחידה של מדינת ישראל בת ה-70. ישנם החולקים על חשיבות הנאום הזה וישנם המפליגים בשבחיו. אך איש לא יוכל לפגוע בערכה של הצהרה זו שבמרוצת הזמן  תוכח גם חשיבותה המעשית – מעל ומעבר.

מעתה יוכתר הנאום הזה, ולדעתי בצדק, הן בידי מקטרגים והן בלשון מברכים בתואר "הצהרת טראמפ". זו עובדה שלא ניתן יהיה לערער אחריה גם לא את יסודותיה ולא את חשיבותה בנקודת הזמן הזה.

מדובר בהצהרה שנוסחה בעיקר בידי דונלד טראמפ ואנחנו יודעים כי נהג כך בניגוד לדעת רוב יועציו ולמרות התנגדותו הנמרצת של משרד החוץ האמריקני ואף מנהיגים אירופאים שהתקוממו כנגדו. אני מאמין כי הצהרה הזאת תקבע לעצמה יתד מוצק בהיסטורייה הארוכה, הכואבת והמדממת של ירושלים של מטה גם זו של מעלה מאז היותה כפר יבוסי עתיק שנכבש על-פי התנ"ך בידי דוד בן-ישי.

כוחה של הצהרה זו טמון בעובדה שנשיא ארצות-הברית אכן עשה מעשה נכבד בכך שלא סילף ולא שינה את תמונת המצב בירושלים של שלהי 2017. דונלד טראמפ העתיק לנאומו החכם את העובדות הקיימות בשטח כאילו היה צלם אמן. את הכף הכריעה תערובת של זהירות וחוכמה מפתיעה מצדו של נשיא בלתי צפוי עד שלעתים הוא דומה להר געש חי ודורס דרכו בזירה הפוליטית.

להצהרתו זו המאשרת את ירושלים כבירת ישראל יש גם צדדים מעשיים וחשובים שלא ארחיב בהם כעת. אין ספק כי את האווירה התומכת מצא טראמפ בעיקר בחיק משפחתו; משפחה שעברה טלטלה כאשר בתו איוונקה הפכה ליעל העבריה כהכנה לנשואיה עם ג'ראלד קושנר היהודי, ויותר מאוחר לזו המגדלת את ילדיה על-פי המסורת העתיקה של משפחת בן-זוגה.

דומה שלא אטעה אם אציין כי הנשיא טראמפ לא יכול היה להתכחש לנכדיו. אולי מכאן שאב כוח להתייצב מול עולם המטיח בו ביקורת קשה. אבל גם לידידותו עם בנימין נתניהו יש חלק בהולדת ההצהרה שאסור להתעלם ממנו. המעמד הזה ייחשב לנקודות אור בערוצו הפתלתל –  שאחריתו עדיין בגדר "מי ישורנה".

יתרה מזו, היתה זו פעם ראשונה שדונלד טראמפ נראה כנשיא המושל ביצרו, מצפה לעתיד טוב יותר במזרח התיכון. האם הוא צודק באמונתו זו? הזמן הוא שיוכיח.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ציור מבט מאחור

צ'אקרות

תרגול תודעה, גוף ונפש

תמונה של צחי

הגדול מכולם

על דינוזאורים, לווייתנים ופטריות ענק

תמונה של איתן

הותר לפרסום…

יש מי שמצטמרר ממילים אלה ויש מי שרותם אותן לצרכיו

מבנה ירוק

בנייה ירוקה

הטרנד שכבש את עולם הבנייה

דילוג לתוכן