שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (16)

כיום מרבית מכשירי החשמל הביתיים הנמכרים ברחבי הארץ הם מתוצרת סין, כך גם חנויות כלי העבודה מלאות במכשירים מתוצרת סין, וגם רשתות הכולבו בקניונים עמוסות בבגדים ובנעליים made in china. הסינים חצבו את מנהרות הכרמל, וכעת הם חופרים את המנהרות למסלולי הרכבת התחתית בתל אביב. נראה שגם את סלילת קו הרכבת המהירה לאילת, בבוא היום, יבצעו הסינים. על תנובה, "מותג ישראלי אייקוני", הם כבר השתלטו. את חברת "מכתשים", אחת החברות הישראליות היותר מוצלחות, המייצרת חומרי הדברה לחקלאות, הם קנו כבר לפני שנים אחדות.

ישאלו השואלים: אם הסינים כל כך מיומנים, איך זה שהאירופאים היו אלה שהמציאו את שיטות הניווט הימי המודרניות? איך זה שאירופאים המציאו מפרשים משולשים מתכווננים שאפשרו הפלגת ספינות גדולות באוקיינוסים? מדוע האירופאים, ולא הסינים, היו אלה שגילו יבשות חדשות והקימו אימפריות?

ובכן לידיעת הקוראים – בזה הקדימו הסינים את האירופאים. בשנת 1421, 71 שנים לפני שקולומבוס יצא לגלות את אמריקה, 100 שנים לפני שמגלן גילה את המֵצר הימי הקרוי על שמו ו-350 שנים לפני שקפטן קוק הגיע לאוסטרליה, יצאה שייטת אוניות סינית, בפיקודו של האדמירל ז'נג הא (ZHENG HE) לגלות את העולם ולמפות אותו.

מעשה שהיה כך היה: ב-8 במרס 1421 הפליגה מסין, בפקודת הקיסר ז'ו די מינג (שגם בנה העיר האסורה) שייטת שכללה כמאה אוניות. הקיסר פקד על האדמירל ז'נג, שפיקד על השייטת הגדולה ביותר שהפליגה בים בעת ההיא, להפליג באוקיינוסים ולמפות אותם ואת חופי היבשות שהשייטת תעבור בדרכה. מסעה של השייטת ארך כשנתיים. בסופו חזרו חלק מהאוניות לסין והביאו עימן מפות ימיות, הראשונות ששורטטו אי פעם. קולומבוס נעזר במפות הסיניות הללו כשהפליג מספרד לגלות את דרך הים להודו. היסטוריה ימית זו פורסמה לראשונה על ידי רב החובל הבריטי גאווין מנזיס. מחקרו המקיף של מנזיס שארך 15 שנים, התפרסם בספרו "1421 – השנה בה סין גילתה את העולם".

כאשר שייטת המיפוי של ז'נג שבה כעבור שנתיים לסין, מצא האדמירל שלטון חדש שנטש את השאיפות הקולוניאליות של הקיסר ז'ו די מינג, ואימץ לעצמו מדיניות של הסתגרות וניתוק מן העולם. חלק מהמפות שהוכנו אבדו. סין הסתגרה בתוך גבולותיה למשך כ-500 שנים.

בשנה החולפת ציינו הסינים את מורשתו של האדמירל ז'נג הא ואת תרומתו הראשונית לימאות הסינית והעולמית. והינה, 596 שנים לאחר גילוייו החשובים של האדמירל, בשנת 2017, מקימה סין את הבסיס הצבאי הראשון מחוץ לשטחה הטריטוריאלי. הבסיס הוקם בג'יבוטי שבקרן אפריקה והוא חולש על מצָרי הים שבין אסיה ואפריקה לאירופה. המבצע שהסינים מנהלים כיום מחוץ לארצם נועד לאבטח את דרכי הים בין סין לאירופה.

נחזור לקיסר הסיני ז'ו די מינג, אשר הייתה לו אמביציה למצוא דרך ימית לאירופה, בדומה לקולומבוס, שיצא בשליחות מלך ספרד, לגלות דרך ימית להודו. בשני המקרים חלשו השליטים על הסחר שהתנהל בדרכים יבשתיות ממזרח אסיה למערב אירופה. דרכי הסחר היבשתיות (רשת הדרכים שנקראה דרך המשי) עברו במרכז אסיה ובמערבה. חבלי ארץ אלו עברו תהליך התאסלמות שהיה מלווה בערעור הביטחון האזרחי. דרכי הסחר היבשתי שובשו על ידי קבוצות שודדים עזי נפש נושאי חרבות. וכך הסחר המסורתי שהתנהל בדרך המשי עוד מימי קדם נעצר כמעט לחלוטין.

שליטי סין העדיפו להימנע ממאבק על דרכי הסחר היבשתיות. מבחינה היסטורית נראה שהסיבה לכך הייתה שלסין, בגלל גודלה ובגלל המקורות הכלכליים הרבים שנמצאו בשטחה, לא היה צורך בקשרי המסחר וברווחים שהקשר עם מערב אירופה ייצר. לפיכך הם נכנסו למצב של בידוד כמעט מוחלט מיתר חלקי העולם. בידוד זה הביא לנסיגה משמעותית בפיתוח מאפייני חיים וכלכלה מסוימים מול מדינות המערב. המדע והטכנולוגיה במערב התפתחו בקצב מואץ, תוך חילופי רעיונות וידע בין מרכזים מדעיים, טכנולוגיים ותעשייתיים בכל רחבי אירופה. בסגירת הפער, שעדיין קיים בחברה הסינית בתחומים מסוימים, ישראל מסייעת כבר במשך כשני עשורים. פעילות ישראלית זו נמשכת ואף מתעצמת בשנים האחרונות עד כדי כך, שהיקף העסקים הבילטראליים בין סין לישראל, כבר נאמדים במיליארדי דולרים לשנה ועוד היד נטויה.

במשך מאות שנים, מאמצע המאה ה-15 עד 1912 עברו על סין תקופות סוערות. מלחמות אזרחים, חדירת מעצמות קולוניאליות, מלחמות עם מדינות שכנות ועוד אירועים חשובים אין-ספור. אולם לצורך הדיון בהתפתחות יחסי ישראל-סין במאה ה-21, היסטוריה זו הינה נטולת חשיבות. מה שכן משמעותי הוא ההתפתחות הסוציו-אקונומית הסינית במאה ה-20. התפתחות זו קיבלה למעשה תנופה מחודשת, עם חיסול המונרכיה בסין בשנת 1912, והקמת משטר רפובליקני במקומו.

למייסד סין הרפובליקנית, הד"ר סון יט סן, שמור מוניטין של "אבי האומה". אולם הגם שכך, סון לא הצליח לגבש שלטון יציב בסין. המהומות נמשכו כמו גם המלחמות הפנימיות. אחרי מהפכת אוקטובר ברוסיה (1917) החלו לנשב בסין רוחות הקומוניזם. השפעת הקומוניסטים הלכה והתעצמה עד שבאוקטובר 1949 הצליחו הכוחות הקומוניסטים להדוף את שרידי הצבא הרפובליקני הסיני, בראשות הגנרל צ'אנג קאי שק, לאי פורמוזה (טייוואן). מנהיג הקומוניסטים, מאו דזה דונג הכריז באוקטובר 1949 על הקמת "רפובליקה עממית" בסין, דהיינו ייסוד משטר קומוניסטי נוקשה על פי הדוגמה הסובייטית ותחת השפעתה הדומיננטית של מוסקבה הסטליניסטית. סין התכנסה בתוך עצמה. ההשפעה הסובייטית-קומוניסטית הייתה בעצם הקשר העיקרי של מדינה זו עם העולם החיצוני.

יריבות קשה מאוד התקיימה בין סין לטייוואן שנתמכה על ידי האמריקנים. יריבות קשה שהייתה מלווה בזיכרונות היסטוריים קשים התקיימה גם בין סין ליפן. במלחמת קוריאה (1951) תמכה סין בצפון קוריאה בעוד שארה"ב תמכה בדרום קוריאה. ללא התמיכה הסינית יש להניח שצפון קוריאה הייתה מובסת. כאשר נחתם הסכם הפסקת הלוחמה בקוריאה היו הסינים מהמצדדים בהסכם. קו הרוחב 38 שנקבע כקו הפסקת האש בין שתי הקוריאות, הפך בעצם לקו גבול קבוע המהווה עד היום קו גבול בין העולם הקומוניסטי לבין העולם החופשי.

כלפי המערב שמרה סין על אדישות. ניתן לומר שמדינה זו למעשה הסתגרה מאחורי "מסך ברזל" בדומה לברית המועצות וגרורותיה במזרח אירופה. מדיניות סין כלפי ישראל, שקיבלה עצמאות מבריטניה רק שנה לפני שעל סין נכפה משטר קומוניסטי, הייתה מהוססת ולמעשה לא הייתה קיימת כמעט.

היחס שהפגינה סין כלפי ישראל השתנה מן הקצה אל הקצה אחרי קריסת חומת ברלין ופירוק ברית המועצות. אולם הפעם, בניגוד להססנות הסינית בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, התפתחו הקשרים במהירות והתאפיינו ברצון בולט מהצד הסיני. הרצון מהצד הישראלי לפתח קשרים עם סין היה קיים עוד בתקופת ממשלת בן-גוריון. בינואר 1950 הכירה ישראל במשטר החדש בסין והצביעה באו"ם נגד הכרה בטייוואן. הדבר היה נגד רצונה של ארה"ב אולם ממשלת סין הקומוניסטית קיבלה את עמדת ישראל בחיוב. כך נוצרו קשרים ראשונים בין שתי המדינות. הקשרים הללו התערערו עם פרוץ מלחמת קוריאה והחלטתו – המוצדקת לחלוטין – של בן-גוריון להסתפח אל מחנה המערב.

הגם שהיו במחצית הראשונה של שנות ה-50 מגעים "על אש קטנה" בדרגים דיפלומטיים נמוכים בין סין לישראל, המגעים הללו לא התקדמו הלאה. אחרי ועידת בנדונג (1955) והקמת גוש המדינות הבלתי מזדהות, פסקו המגעים עם סין למשך עשרות שנים. בכל הפורומים הבין-לאומיים תמכה סין בעמדה הערבית בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי. ראש אש"ף ערפאת היה אורח מכובד בסין. לעומת זאת מעט מאוד ישראלים, אם בכלל, ביקרו בסין והסינים נמנעו גם הם מלבקר בישראל. סין הייתה המדינה הראשונה מחוץ לעולם הערבי שהכירה רשמית באש"ף, התירה לו להקים שגרירות בשטחה, ואף הקצתה מחנות ושטחי אימונים לטרוריסטים הפלסטינים. ניתן לסכם עניין זה בהערכה כי כל זמן שמקים סין הקומוניסטית, מאו דזה דונג, היה בחיים והנהיג ביד רמה את מדינתו, נקטה סין עמדה אנטי-ישראלית בלתי מתפשרת.

בספטמבר 1976 הלך מאו דזה דונג לעולמו. במשך כ-30 שנים, שלט מאו בסין ביד רמה והשקפת עולמו השפיעה לא רק על מדיניות הפנים במדינת ענק זו, אלא גם על מדיניות החוץ. הוא הותיר אחריו מנגנון ענק של מפלגת שלטון קומוניסטית. ללא מנהיגותו הכריזמטית של מאו החל שלטון היחיד של מנהיג המפלגה להתערער. מחליפו של מאו, דנג השיאו פינג, לא הפיל את חיתתו על ההמונים מחד גיסא ולא על המנגנון המפלגתי מאידך גיסא, כפי שעשה קודמו בתפקיד. כך, עקרונות ממשל מאו החלו להתערער כלפי פנים וגם בתחום מדיניות החוץ. ניתן לציין את מועד הסתלקותו של מאו כהתחלת שינוי מדיניות סין כלפי ישראל. תעבורנה עוד 16 שנים עד שסין וישראל תקשורנה ביניהן קשרים דיפלומטיים מלאים.

מלחמת ששת הימים (1967) פרצה באותו הזמן שבסין הייתה "מהפכת התרבות" בשיאה. בתוך מנגנון המפלגה הקומוניסטית הסינית התחולל מאבק על ההגמוניה השלטונית בין קבוצת מנהיגים "מאואיסטים" קשוחים, לבין קבוצת מנהיגים צעירה יותר שדגלה בקו שלטוני מתון ומודרני יותר. הפגנות ההמונים בבייג'ינג שהתקיימו על רקע פוליטי-פנימי הפכו עד מהרה להפגנות נגד הכיבוש הישראלי וגם הביעו תמיכה בעמדה הפלסטינית אשר שללה את קיום מדינת ישראל. בתקופה זו החלה התרחקות סינית מברית המועצות. במלחמת יום הכיפורים המשיכה סין במדיניות אנטי-ישראלית קשוחה. סין תמכה בחרם הנפט הערבי, בהזמנת אש"ף לאו"ם ובהחלטה המשווה את הציונות לגזענות. אולם, הגם שכך, החלה לחלחל אל תוך סדר יומם של ראשי השלטון בסין מגמה פרו-ישראלית.

באוקטובר 1971 אימצה העצרת הכללית של האו"ם החלטה (מספר 2758) שבעקבותיה הורחקה סין הלאומנית (טייוואן) מהארגון ובמקומה נכנסה סין העממית. גם שינוי זה בזירה הבין-לאומית השפיע על מדיניות החוץ של סין במגמה של התמתנות. אולם הקרח ביחס לישראל נשבר כבר בשנת 1975 כאשר משלחת צבאית סינית ביקרה בסלון האווירי בפריס וגילתה עניין במוצרי התעשיות הביטחוניות הישראליות. כך החל בסודי סודות, בתיווכו של איש העסקים המסתורי שאול אייזנברג, להיווצר קשר בין תעשיות הביטחון של ישראל לבין הצבא הסיני. מאוחר יותר, בשלהי 1983, הגיעה לסין משלחת של מומחי השקיה וטיפול במים מישראל. כך החל "מתחת לרדאר" שיתוף פעולה ישראלי-סיני בענייני חקלאות. הוקמה חברה ישראלית מיוחדת בראשותו של איש המסתורין עמוס יודן שמטרתה הייתה לבנות יחסי כלכלה עם סין. שיטות ההשקיה בטפטוף הישראליות, הפכו לנפוצות באזורים הכפריים של סין והעלו באופן ניכר את פוטנציאל ייצור המזון שם.

בבייג'ינג הוקם משרד ישראלי לקשרי מדע. הראשונים שיצאו לשם היו מומחי מכון וולקני והפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. מנכ"ל חברת אגרידב (AGRICULTURAL DEVELOPMENT) הממשלתית, ידידי עמרם אולמרט, יצא בשליחות המדינה לייצג את ישראל בסין. עמרם אולמרט היה לנספח לענייני חקלאות וכיום, לאחר צאתו לגמלאות מהשירות הממשלתי, הוא משמש כפרופסור למדיניות חקלאית באוניברסיטה בסין.

בשנת 1992 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לסין. בארבע השנים הראשונות כיהנו בסין כשגרירים שלושה דיפלומטים ישראלים. אולם הדחיפה הגדולה קדימה התחוללה כאשר מי שהייתה שרה בממשלת ישראל, אורה נמיר, התמנתה לכהן כשגרירת ישראל בסין. נמיר כיהנה בבייג'ינג משנת 1996 עד שנת 2000. בתקופתה נרשמה התקדמות אדירה בקשרים עם סין, כולל קשרי תרבות, אקדמיה, כלכלה, מסחר וכמובן גם קשרי ביטחון. היו גם כמה "צרימות" ביחסי הביטחון בין שתי המדינות. מנכ"ל משרד הביטחון הישראלי אף נאלץ לעזוב את תפקידו עקב לחץ אמריקני, בשל שגיאות שנעשו באספקת פריטים מסוימים לסין. אולם ההדורים יושרו וכיום לא נותר ל"צרימות" הללו כל זכר.

בשנת 1984 נחתם הסכם בין ממשלת בריטניה לממשלת סין שקבע את החזרת הונג קונג מריבונות בריטית לריבונות סינית. ההליך התבצע בשנת 1997. הונג קונג הייתה מושבה בריטית על אדמת סין הקונטיננטלית. מכיוון שכך הוקמה בה קונסוליה ישראלית עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת. כאשר הונג קונג נמסרה לריבונות סינית, הסינים הותירו את הקונסוליה במקומה. כך, כבדרך אגב, הורחב מנעד היחסים הדיפלומטיים בין סין לישראל.

לאחרונה נחתמו, בין היתר, שני הסכמים חשובים בין מוסדות אקדמיים בישראל לבין גורמים ממלכתיים בסין: אוניברסיטת תל-אביב נתמנתה להנחות הקמת אוניברסיטה טכנולוגית חדשה בבעלות עיריית בייג'ינג. מכללת הגליל בנהלל תנחה ותארגן קורסים בתחומי מדע וטכנולוגיה שונים עבור ממשלת סין ועוד היד נטויה. שמעתי מפי האלוף מתן וילנאי, אשר סיים זה לא מכבר ארבע שנים בתפקיד שגריר ישראל בסין ושב ארצה, שקיימת בסין הערכה עמוקה לעם ישראל ולמדינת ישראל. הסינים מזכירים תמיד את העובדה, שאף כי בסין חיים 1.4 מיליארד בני אדם, רק 5 סינים זכו בפרס נובל, בעוד שבישראל הקטנה, עם 6.5 מיליון יהודים, כבר זכו 13 מדענים בפרסי נובל היוקרתיים. מלומדים יהודים מכל העולם זכו ב-196 פרסי נובל מתוך 881 פרסי נובל שחולקו למדענים מכל הדיסציפלינות עד שלהי 2016.

לסיכום פרק זה: מיחסי עוינות טוטאלית, הפכו יחסי סין וישראל לסיפור הצלחה מדהים ששני הצדדים נהנים ממנו. לסין יש יחסים טובים עם איראן ובעת האחרונה מתפתחים יחסים טובים בין סין לטורקיה. בשל גודלה ועוצמתה של סין, ניתן להניח שליחסי סין עם שתי מדינות אלה יש פוטנציאל להקהיית עוינותן כלפי מדינת ישראל.