‏אדריכלי מלחמת העולם השלישית

המתיחות העולה וגואה מכיוונה של צפון קוריאה כבר מזמן אינה בבחינת הסיכונים הצצים מפעם לפעם באזורים שונים בעולם. הפעם, אף שמדובר במדינה אחת, יחסית לא מן הגדולות שבעולם, אי-אפשר עוד להתעלם ממנה, גם אם כל הכללים הישנים הזכורים לנו ממתיחויות בין-לאומיות אינם קיימים בהקשר למתיחות הנוכחית, כי הרי למרות הכול, ההיסטוריה תמיד חוזרת.

מלחמת העולם השנייה פרצה, ללא ספק, בעקבות מדיניותה של גרמניה הנאצית בראשותו של היטלר, מדיניות שהתבססה על אידיאולוגיה מוצהרת שגרמניה מעל כולם, על חוסר סובלנות, על גזענות ועל שאיפות לעליונות הגזע. אבל ברור כי לפריצתה של מלחמה זו היו גם שותפים נוספים. למנהיג בריטניה שוחר השלום, נוויל צ'מברלין, היה תפקיד מרכזי בהתרחשויות ההיסטוריות, סירובו הנאיבי לראות את האיום הנוראי שנושאת גרמניה לשלום העולם, כמו גם ויתוריו אשר נעשו מתוך תקווה להרחיק את פני הרעה – הביאו לכך שמלחמת העולם אכן פרצה והרסה את אירופה, אשר לא הייתה מסוגלת להתמודד עם נחשול הרוע שהביאה עימה המלחמה.

אין ספק שגם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב – הברית הנסתרת בין ברית המועצות לגרמניה על חלוקת אירופה ביניהן – היה חלק בהגברת תאבונה של גרמניה להשתלט על עוד ועוד שטחים, ובהעצמת שיכרון הכוח של מעצמה זו, בדרך שהביאה למלחמת העולם השנייה.

גם צ'מברלין וגם מולוטוב, שר החוץ הסובייטי, הצטיירו בראשית הדרך כמושיטים יד חמה לממשל הנאצי העולה, מתוך תקווה שבעזרתה של "ידידות מופלאה" זו יוסר איום המלחמה מעל האנושות כולה. אולם המציאות הקשה טפחה על פניהם של כל שוחרי ההתפשרות וההתגמשות, ועל כן זיכרונה הצורב של מלחמת העולם השנייה, שלא נמנעה בגלל אי-הנחישות ובגלל הוותרנות, חייב להיצרב בזיכרונה של האנושות גם לקראת הסכסוכים הבאים.

צפון קוריאה לא הסתירה מהעולם את כוונתה להיות שחקן משפיע בפוליטיקה העולמית. להשקפתה היא תזכה למעמדה בזכות ולא בחסד, וזכות זו תישמר לה רק אם יהיו לה כוח ועוצמה לאיים על מדינות רבות ככל האפשר.

בראשית שנות התשעים, במפגש שקיים עם בכירים מישראל, התבטא פידל קסטרו בנושא עתיד השלום בעולם. קסטרו טען כי תבוסת הקומוניזם ומחצית העולם הסוציאליסטי במלחמה הקרה נגד ארצות הברית, הציבה אתגר למדינות שהיו שייכות אידיאולוגית למגזר זה, והוסרה מהן חסותה המגוננת של ברית המועצות. הוא העלה על נס את קואליציית המדינות המוחרמות החייבות לסייע זו לזו, מדינות שעומדות מאחורי העוצמה הנסתרת של אלו המתנגדים למנהיגות העולמית החדשה, המתעלמת ממה שהיה המחצית האחרת של העולם. בקואליציה זו הוא כלל את עיראק, איראן, צפון קוריאה, וייטנאם ופוטנציאל של מדינות בעלות השקפות סוציאליסטיות בדרום אמריקה. מדינות לטיניות אלו עומדות או עשויות לעמוד שכם אחד עם קבוצת הקואליציות של המדינות הנחשבות ל"סרבניות" ואינן כלולות בקונצנזוס העולמי של סוף שנות התשעים.

ואכן, יותר ויותר קשרים הדוקים קידמו מדינות אלו ובסופו של דבר הם אף הביאו אותן לאיים על העולם כולו. למרות כל זאת סירב הנשיא ביל קלינטון להאזין לאיומים שנשמעו מצפון קוריאה ולדעת המומחים שדיברו עליה ועל בנות בריתה, תוך שהוא מוותר למנהיגיה על גחמותיהם ונענה לבקשותיהם, ומוותר על דרישותיו הצודקות להתפרקות מנשק להשמדה המונית, ולפיתוח אמצעי לחימה בלתי קונבנציונליים.

ויתורים אלו נעשו תוך מתן מענקים נדיבים בכספים ובמסחר, תמורת הבטחות להימנע מפיתוח נשק גרעיני, ותוך כדי הפרה בוטה של קו הפשרנות הפוליטית-עולמית ובמחיר גבוה של תמיכה כלכלית וסיוע בתמורה לוויתורים אלו, ובכך אפשר מחד גיסא את המשך תהליך הפיתוח בצפון קוריאה ופיתוח נשק להשמדה המונית, ומאידך גיסא אפשר לסייע לשותפותיה להסתמך על הטכנולוגיה המתפתחת, בהענקת כלים שוברי שוויון אשר מהווים סיכון הולך ומתפשט על מדינות רבות ברחבי תבל.

בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית והענקת פרס נובל לשלום לנשיא זה, בטרם הוכיח את תרומתו לשלום העולם, אפשרה לפיונגיאנג לנסות את הנשיא החדש. ואכן, בחודש יוני 2006 ערכה צפון קוריאה ניסוי טילים ראוותני, ובחודש אוקטובר באותה השנה, ערכה ניסוי גרעיני ללא ניסיון הסתרה או הכחשה, תוך התרברבות בהצלחתו של הניסוי.

הנשיא הצעיר הנבחר של ארצות הברית לא הגיב להתגרות זו, ובשתיקתו העניק מעין אישור להמשך הפעילות ההתקפית של צפון קוריאה, אשר שיתפה פעולה עם יתר המדינות המזוהות עם ציר הרשע. איראן המשיכה אף היא בניסיונות פיתוח כלי הנשק שלה תוך קריאת תיגר נוסח צפון קוריאה על העולם כולו, ותוך שהיא משתפת פעולה בפיתוח כלי הנשק והניסיונות הגרעיניים המתרחשים בצפון קוריאה המרוחקת. גם לאחר חתימת ההסכם בין המערב לאיראן הוסיפה איראן להתעלם מהמערב והמשיכה לעסוק בפיתוח אמצעי מלחמה בעיקר בתחום הטילים, ומבלי שיכולתה הטרום-גרעינית נפגעת, אבל יותר מכול, אין ספק שאיראן היא זו שתמכה כלכלית בצפון קוריאה במאמציה לקדם את פיתוח הגרעין בכספים שהעבירה לה עבור רכישות טילים, עבור סיוע לחימוש סוריה, וללא ספק עבור אמצעי הפיתוח המסיביים שננקטים כיום בחוצפה צפון קוריאנית אופיינית ובניגוד לכל התחייבויותיה הקודמות קבל עם ועולם. אין ספק שמענק מאות מיליוני הדולרים שניתנו על ידי נשיאה לשעבר של ארצות הברית ברק אובמה לטהרן, אִפשר קידום המחקרים בצפון קוריאה הענייה וחסרת המשאבים, המשוועת לסיוע תקציבי, סיוע שנפל כברכה משמיים בתקופה הרת גורל זו שבה זקוקה פיונגיאנג לתזרים מזומנים שהתאפשר מהרווחה הזמנית שאליה הגיעה איראן בעזרתה של ארצות הברית.

בעזרתה של איראן ובעידודה גדלה מעורבותה של צפון קוריאה בסיוע לארגוני טרור שונים. שיתוף פעולה זה הגיע לשיאו בסיוע הצפון קוריאני עם שיתוף פעולה איראני בהקמת הכור הגרעיני בסוריה, אשר לדברי גורמים זרים בין-לאומיים פוצץ על ידי ישראל כאמצעי מנע לפעולה שוברת שוויון ומסוכנת זו שהייתה אמורה לסכן את כל המזרח התיכון.

מאז ועד היום לא חדלו – לא איראן ולא צפון קוריאה – מפיתוח טילים לטווחים שונים המותאמים לנשיאת ראשי חץ מסוגים שונים, אשר בהחלט יכולים להיחשב לסיכון ברור ומיידי לכל ארצות דרום-מזרח אסיה ואפילו למרחבי ארצות הברית. איראן אשר השקיעה כספים רבים במדינות כמו בוליביה, ונצואלה, ניקרגואה וכמובן סוריה, סודן ולבנון דרך החיזבאללה, פתחה את שערי המדינות האלה להשפעות של צפון קוריאה, ובקרב המדינות תומכות הטרור אפשרה לטכנולוגיות הללו לזרום לארגוני הטרור וסיפקה להם מרכיבי נשק שונים.

לאט לאט ציר הרשע המכווץ הפך מחד גיסא לקטן יותר, ומאידך גיסא למסוכן וחצוף יותר, מבלי שנעשו ניסיונות אמיתיים לעצור את ההתפתחות המסוכנת שחלה בשתי המדינות המובילות, הלא הן צפון קוריאה ואיראן.

תופעה זו של פיתוח נשק גרעיני ופיתוח טילים לנשיאתו בטווחים בינוניים וארוכים, יצרה מצב חדש ברחבי העולם. עד כה מאזן האימה היה גורם מרתיע מעכב ומנע התנגשויות פוטנציאליות. העובדה כי גורמי שלטון בלתי אחראיים ובלתי מבוקרים בעלי יומרות וסדר יום משלהם, מצטיידים בנשק אסטרטגי מאיים ושובר שיוון כלפי מדינות רבות, הביאה לכך שהגורם המאזן במשוואה נעלם ונותרת אך ורק האימה, המנוצלת לסחטנות פוליטית ומסכנת את העולם בהתדרדרות שעלולה להביא לשואה ברחבי תבל. ושוב מתגלה כי חוסר הנחישות פירושו חוסר מנהיגות, וכמו בכל מערכת שבה המשילות והמנהיגות אינן אחראיות, התוצאות עלולות להיות הרסניות ולהביא לשינוי בעולם כולו.

מלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל אי-יכולת לקבל החלטות נכונות ובגלל אי-ראייה נכוחה של מרכיבי ההתנהגות של המעצמות והאומות שהיוו חלק מהפאזל הפוליטי העולמי.

מלחמת העולם השנייה פרצה בגלל הססנות, ותרנות ומורך לב שהביאו בסופו של דבר לאסון האנושי הגדול והנורא ביותר הידוע לנו עד כה, ולדאבוננו הרב, כיום ניצניה של מלחמת העולם השלישית מתחילים לבצבץ ולאיים על המציאות היומיומית בכל רחבי תבל.

חולשתם של קלינטון ואובמה, נחישותה האיתנה של קוריאה הצפונית וחלקלקותה של איראן המתחסדת מחד גיסא והמתחמשת מאידך גיסא, מהווים היום ראש חץ המקדם את העולם לשואה גרעינית. רפיסות המנהיגות העולמית במאבקה כנגד תופעות אלו – יש בה משום עידוד מדאיג להידרדרות מערך החיים הבין-לאומי של ערבות ואחריות הדדית שהולך ונסדק.

הנכונות להכיל טרור ולהעלים עין מהגורמים האחראים לו, הנכונות להתעלם ממדינות תומכות טרור ולאפשר להן להמשיך ולתמרן את הפוליטיקה העולמית, יש בהן פוטנציאל נפיץ לגבי אורח החיים של רוב מדינות העולם המתפתח.

מדיניות "בת היענה" המאפשרת הטמנת ראש בחול מתוך אמונה שהסימפטומים הקשים ייעלמו מעצמם, כמוה כאדם המסרב לקרוא את הסממנים המדאיגים של מחלות קשות ואינו יודע כי אי-הטיפול המוקדם בהם עשוי לחרוץ גורלות.

פיונגיאנג, טהרן, כמו גם קטאר ואנקרה, מטביעות את חותמן על הלך הרוחות העולמי. הן מעודדות את קואליציית הקיצונים המתחברת בתקופה זו ומקרבת את הפוליטיקה העולמית לשעת משבר נפיצה, אשר עשויה בכל רגע להטביע את חותמה על ההווה ועל העתיד של האנושות כולה. חרף המידע הרב הזורם בעידן זה בין כל רבדיה של החברה העולמית, שורר קיפאון בקרב מקבלי ההחלטות, החוששים או נמנעים מלקבל החלטות אמיצות, והססנותם היא שמובילה את האירועים לקראת קרשנדו עולמי מסוכן ותובעני.