‏אדריכלי מלחמת העולם השלישית

רפיסות המנהיגות העולמית מסוכנת והרסנית לעולם כולו
פיצוץ אטומי
צילום: National Nuclear Security Administration

המתיחות העולה וגואה מכיוונה של צפון קוריאה כבר מזמן אינה בבחינת הסיכונים הצצים מפעם לפעם באזורים שונים בעולם. הפעם, אף שמדובר במדינה אחת, יחסית לא מן הגדולות שבעולם, אי-אפשר עוד להתעלם ממנה, גם אם כל הכללים הישנים הזכורים לנו ממתיחויות בין-לאומיות אינם קיימים בהקשר למתיחות הנוכחית, כי הרי למרות הכול, ההיסטוריה תמיד חוזרת.

מלחמת העולם השנייה פרצה, ללא ספק, בעקבות מדיניותה של גרמניה הנאצית בראשותו של היטלר, מדיניות שהתבססה על אידיאולוגיה מוצהרת שגרמניה מעל כולם, על חוסר סובלנות, על גזענות ועל שאיפות לעליונות הגזע. אבל ברור כי לפריצתה של מלחמה זו היו גם שותפים נוספים. למנהיג בריטניה שוחר השלום, נוויל צ'מברלין, היה תפקיד מרכזי בהתרחשויות ההיסטוריות, סירובו הנאיבי לראות את האיום הנוראי שנושאת גרמניה לשלום העולם, כמו גם ויתוריו אשר נעשו מתוך תקווה להרחיק את פני הרעה – הביאו לכך שמלחמת העולם אכן פרצה והרסה את אירופה, אשר לא הייתה מסוגלת להתמודד עם נחשול הרוע שהביאה עימה המלחמה.

אין ספק שגם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב – הברית הנסתרת בין ברית המועצות לגרמניה על חלוקת אירופה ביניהן – היה חלק בהגברת תאבונה של גרמניה להשתלט על עוד ועוד שטחים, ובהעצמת שיכרון הכוח של מעצמה זו, בדרך שהביאה למלחמת העולם השנייה.

גם צ'מברלין וגם מולוטוב, שר החוץ הסובייטי, הצטיירו בראשית הדרך כמושיטים יד חמה לממשל הנאצי העולה, מתוך תקווה שבעזרתה של "ידידות מופלאה" זו יוסר איום המלחמה מעל האנושות כולה. אולם המציאות הקשה טפחה על פניהם של כל שוחרי ההתפשרות וההתגמשות, ועל כן זיכרונה הצורב של מלחמת העולם השנייה, שלא נמנעה בגלל אי-הנחישות ובגלל הוותרנות, חייב להיצרב בזיכרונה של האנושות גם לקראת הסכסוכים הבאים.

צפון קוריאה לא הסתירה מהעולם את כוונתה להיות שחקן משפיע בפוליטיקה העולמית. להשקפתה היא תזכה למעמדה בזכות ולא בחסד, וזכות זו תישמר לה רק אם יהיו לה כוח ועוצמה לאיים על מדינות רבות ככל האפשר.

בראשית שנות התשעים, במפגש שקיים עם בכירים מישראל, התבטא פידל קסטרו בנושא עתיד השלום בעולם. קסטרו טען כי תבוסת הקומוניזם ומחצית העולם הסוציאליסטי במלחמה הקרה נגד ארצות הברית, הציבה אתגר למדינות שהיו שייכות אידיאולוגית למגזר זה, והוסרה מהן חסותה המגוננת של ברית המועצות. הוא העלה על נס את קואליציית המדינות המוחרמות החייבות לסייע זו לזו, מדינות שעומדות מאחורי העוצמה הנסתרת של אלו המתנגדים למנהיגות העולמית החדשה, המתעלמת ממה שהיה המחצית האחרת של העולם. בקואליציה זו הוא כלל את עיראק, איראן, צפון קוריאה, וייטנאם ופוטנציאל של מדינות בעלות השקפות סוציאליסטיות בדרום אמריקה. מדינות לטיניות אלו עומדות או עשויות לעמוד שכם אחד עם קבוצת הקואליציות של המדינות הנחשבות ל"סרבניות" ואינן כלולות בקונצנזוס העולמי של סוף שנות התשעים.

ואכן, יותר ויותר קשרים הדוקים קידמו מדינות אלו ובסופו של דבר הם אף הביאו אותן לאיים על העולם כולו. למרות כל זאת סירב הנשיא ביל קלינטון להאזין לאיומים שנשמעו מצפון קוריאה ולדעת המומחים שדיברו עליה ועל בנות בריתה, תוך שהוא מוותר למנהיגיה על גחמותיהם ונענה לבקשותיהם, ומוותר על דרישותיו הצודקות להתפרקות מנשק להשמדה המונית, ולפיתוח אמצעי לחימה בלתי קונבנציונליים.

ויתורים אלו נעשו תוך מתן מענקים נדיבים בכספים ובמסחר, תמורת הבטחות להימנע מפיתוח נשק גרעיני, ותוך כדי הפרה בוטה של קו הפשרנות הפוליטית-עולמית ובמחיר גבוה של תמיכה כלכלית וסיוע בתמורה לוויתורים אלו, ובכך אפשר מחד גיסא את המשך תהליך הפיתוח בצפון קוריאה ופיתוח נשק להשמדה המונית, ומאידך גיסא אפשר לסייע לשותפותיה להסתמך על הטכנולוגיה המתפתחת, בהענקת כלים שוברי שוויון אשר מהווים סיכון הולך ומתפשט על מדינות רבות ברחבי תבל.

בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית והענקת פרס נובל לשלום לנשיא זה, בטרם הוכיח את תרומתו לשלום העולם, אפשרה לפיונגיאנג לנסות את הנשיא החדש. ואכן, בחודש יוני 2006 ערכה צפון קוריאה ניסוי טילים ראוותני, ובחודש אוקטובר באותה השנה, ערכה ניסוי גרעיני ללא ניסיון הסתרה או הכחשה, תוך התרברבות בהצלחתו של הניסוי.

הנשיא הצעיר הנבחר של ארצות הברית לא הגיב להתגרות זו, ובשתיקתו העניק מעין אישור להמשך הפעילות ההתקפית של צפון קוריאה, אשר שיתפה פעולה עם יתר המדינות המזוהות עם ציר הרשע. איראן המשיכה אף היא בניסיונות פיתוח כלי הנשק שלה תוך קריאת תיגר נוסח צפון קוריאה על העולם כולו, ותוך שהיא משתפת פעולה בפיתוח כלי הנשק והניסיונות הגרעיניים המתרחשים בצפון קוריאה המרוחקת. גם לאחר חתימת ההסכם בין המערב לאיראן הוסיפה איראן להתעלם מהמערב והמשיכה לעסוק בפיתוח אמצעי מלחמה בעיקר בתחום הטילים, ומבלי שיכולתה הטרום-גרעינית נפגעת, אבל יותר מכול, אין ספק שאיראן היא זו שתמכה כלכלית בצפון קוריאה במאמציה לקדם את פיתוח הגרעין בכספים שהעבירה לה עבור רכישות טילים, עבור סיוע לחימוש סוריה, וללא ספק עבור אמצעי הפיתוח המסיביים שננקטים כיום בחוצפה צפון קוריאנית אופיינית ובניגוד לכל התחייבויותיה הקודמות קבל עם ועולם. אין ספק שמענק מאות מיליוני הדולרים שניתנו על ידי נשיאה לשעבר של ארצות הברית ברק אובמה לטהרן, אִפשר קידום המחקרים בצפון קוריאה הענייה וחסרת המשאבים, המשוועת לסיוע תקציבי, סיוע שנפל כברכה משמיים בתקופה הרת גורל זו שבה זקוקה פיונגיאנג לתזרים מזומנים שהתאפשר מהרווחה הזמנית שאליה הגיעה איראן בעזרתה של ארצות הברית.

בעזרתה של איראן ובעידודה גדלה מעורבותה של צפון קוריאה בסיוע לארגוני טרור שונים. שיתוף פעולה זה הגיע לשיאו בסיוע הצפון קוריאני עם שיתוף פעולה איראני בהקמת הכור הגרעיני בסוריה, אשר לדברי גורמים זרים בין-לאומיים פוצץ על ידי ישראל כאמצעי מנע לפעולה שוברת שוויון ומסוכנת זו שהייתה אמורה לסכן את כל המזרח התיכון.

מאז ועד היום לא חדלו – לא איראן ולא צפון קוריאה – מפיתוח טילים לטווחים שונים המותאמים לנשיאת ראשי חץ מסוגים שונים, אשר בהחלט יכולים להיחשב לסיכון ברור ומיידי לכל ארצות דרום-מזרח אסיה ואפילו למרחבי ארצות הברית. איראן אשר השקיעה כספים רבים במדינות כמו בוליביה, ונצואלה, ניקרגואה וכמובן סוריה, סודן ולבנון דרך החיזבאללה, פתחה את שערי המדינות האלה להשפעות של צפון קוריאה, ובקרב המדינות תומכות הטרור אפשרה לטכנולוגיות הללו לזרום לארגוני הטרור וסיפקה להם מרכיבי נשק שונים.

לאט לאט ציר הרשע המכווץ הפך מחד גיסא לקטן יותר, ומאידך גיסא למסוכן וחצוף יותר, מבלי שנעשו ניסיונות אמיתיים לעצור את ההתפתחות המסוכנת שחלה בשתי המדינות המובילות, הלא הן צפון קוריאה ואיראן.

תופעה זו של פיתוח נשק גרעיני ופיתוח טילים לנשיאתו בטווחים בינוניים וארוכים, יצרה מצב חדש ברחבי העולם. עד כה מאזן האימה היה גורם מרתיע מעכב ומנע התנגשויות פוטנציאליות. העובדה כי גורמי שלטון בלתי אחראיים ובלתי מבוקרים בעלי יומרות וסדר יום משלהם, מצטיידים בנשק אסטרטגי מאיים ושובר שיוון כלפי מדינות רבות, הביאה לכך שהגורם המאזן במשוואה נעלם ונותרת אך ורק האימה, המנוצלת לסחטנות פוליטית ומסכנת את העולם בהתדרדרות שעלולה להביא לשואה ברחבי תבל. ושוב מתגלה כי חוסר הנחישות פירושו חוסר מנהיגות, וכמו בכל מערכת שבה המשילות והמנהיגות אינן אחראיות, התוצאות עלולות להיות הרסניות ולהביא לשינוי בעולם כולו.

מלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל אי-יכולת לקבל החלטות נכונות ובגלל אי-ראייה נכוחה של מרכיבי ההתנהגות של המעצמות והאומות שהיוו חלק מהפאזל הפוליטי העולמי.

מלחמת העולם השנייה פרצה בגלל הססנות, ותרנות ומורך לב שהביאו בסופו של דבר לאסון האנושי הגדול והנורא ביותר הידוע לנו עד כה, ולדאבוננו הרב, כיום ניצניה של מלחמת העולם השלישית מתחילים לבצבץ ולאיים על המציאות היומיומית בכל רחבי תבל.

חולשתם של קלינטון ואובמה, נחישותה האיתנה של קוריאה הצפונית וחלקלקותה של איראן המתחסדת מחד גיסא והמתחמשת מאידך גיסא, מהווים היום ראש חץ המקדם את העולם לשואה גרעינית. רפיסות המנהיגות העולמית במאבקה כנגד תופעות אלו – יש בה משום עידוד מדאיג להידרדרות מערך החיים הבין-לאומי של ערבות ואחריות הדדית שהולך ונסדק.

הנכונות להכיל טרור ולהעלים עין מהגורמים האחראים לו, הנכונות להתעלם ממדינות תומכות טרור ולאפשר להן להמשיך ולתמרן את הפוליטיקה העולמית, יש בהן פוטנציאל נפיץ לגבי אורח החיים של רוב מדינות העולם המתפתח.

מדיניות "בת היענה" המאפשרת הטמנת ראש בחול מתוך אמונה שהסימפטומים הקשים ייעלמו מעצמם, כמוה כאדם המסרב לקרוא את הסממנים המדאיגים של מחלות קשות ואינו יודע כי אי-הטיפול המוקדם בהם עשוי לחרוץ גורלות.

פיונגיאנג, טהרן, כמו גם קטאר ואנקרה, מטביעות את חותמן על הלך הרוחות העולמי. הן מעודדות את קואליציית הקיצונים המתחברת בתקופה זו ומקרבת את הפוליטיקה העולמית לשעת משבר נפיצה, אשר עשויה בכל רגע להטביע את חותמה על ההווה ועל העתיד של האנושות כולה. חרף המידע הרב הזורם בעידן זה בין כל רבדיה של החברה העולמית, שורר קיפאון בקרב מקבלי ההחלטות, החוששים או נמנעים מלקבל החלטות אמיצות, והססנותם היא שמובילה את האירועים לקראת קרשנדו עולמי מסוכן ותובעני.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. מאמרמצוין מפורט ומלא תובנות.
    הנשיא האמריקאי מיתגלה כנמר מנייר שמפזר איומים ללא קבלות.
    עלינו ללמוד שצריך לסמוך רק על כוחנו ועוצמתנו, ישראל צריכה לדעת שלאירן יהיה טילים ונשק גרעיני.
    צריכים את המטריה,אבל הביצוע יהיה שלנו,צריך לאגור ולהיתכונן לגרוע ביותר.

    1. פסמיסט. ברור שגם האיראנים יושמדו אם יעזו לעשות רבע מהלך. האם הם רוצים לחיות? יתכן שאינם רוצים למות תוך דקה? כדאי לשקול את זה.

  2. ניתוח נכון של התופעות. ברשותך אני מבקש להוסיף – לא מלחמת עולם שלישית. אולי חמישית. מלחמת העולם השלישית הייתה המלחמה הקרה שהסתיימה בקריסת הקומוניזם וניצחון מוחלט של המערב. מלחמת העולם הרביעית מתקיימת בימינו אלה – האסלאם נגד כולם.
    מה יהיה הלאה – ימים יגידו.
    תלוי הרבה בנשיא האמריקאי.
    ואתה יודע מה? – הוא מוקף ביועצים יהודים.
    אלוהים גדול.

  3. דוד, פוטנציאל למלחמת עולם בוודאי יש, אך הוא לדעתי קטן במקרה של תקיפה אמריקאית קונבנציונאלית או אף גרעינית טקטית בצפון קוריאה. אינני רואה את סין ורוסיה נשאבות פנימה במקרה שכזה, גם משום שתקיפה שכזו וסרוס כוחה של צפון קוריאה, ישרת גם אותם. באשר לאיראן, תקיפה כבר אינה רלוואנטית לאור פיזור התשתיות וגיוון תוכניתם הגרעינית. היה ויגיעו לפצצה, בריאד ולא בירושלים ידאגו בעיקר. באשר לנו, הרי כבר הוכח ב 70 השנים האחרונות שכאשר נשק גרעיני מצוי אצל שני הצדדים הניצים, הוא למעשה ולמרבה האבסורד הופך למשכין שלום

  4. הד"ר המכובד צודק בדבר אחד מיום שנפל מחסום הברזל לא מעט מדינות אינן עוד מדינות חסות והן פועלות על בסיס גחמות עצמאיות של מניגיהן מי יותר קיצונית ומי פחות.
    יחד עם זאת לומר שצפון קוריאה התפתחה רק הודות לנשיא קלינטון ואובמה זו זילות אקדמית שלא לומר אמירה חד צדדית ופוליטית מיסודה. ראשית לשפוט ב 2017 את קלינטון על היום מול מה היה לפני 20 שנה זו אמירה פופוליסטית שלא לומר פאטתית. ב 1993 צפון קוריאה לא היתה יותר מאשר גרורה עלובה של בריה"מ וחיה על חשבונה.
    שנית משום מה הד"ר המכובד שוכח שבין קלינטון לאובמה היה עוד נשיא שקראו לו ג'ורג' בוש שפלש לצפון קוריאה פלש לאפגניסטן והשאיר את ארה"ב מדממת עם אלפי הורגים עם אלפי פצועים עם מעמד גיאופוליטי חלש . תוצאות הפלישה לעירק הביאו לעליית השיעים בעירק ועם הנסיגה האמריקאית מעירק ביא יצרה וואקום אליו נכנסה אירן. צריך גם לזכור שהפלישה לעירק החלישה את ארה"ב ביכולתה להרתיע את צפון קוריאה בשל העובדה שארה"ב היתה מצויה בשתי מלחמות במקביל. עיקר ההתפתחות של צפון קוריאה הושגה דרך אגב ב 8 השנים של בוש בשל העובדה שארה"ב היתה שקועה בבוץ האפגני והעירקי.
    דרך אגב הד"ר גם כותב שהצפון קוריאנים ערכו ניסיוי טילים ראשון ב 2006 ובחנה את הנשיא הצעיר אולם מה לעשות הנשיא באותה העת היה בוש כאשר אובמה נכנס לתפקידו רק ב 2009.
    בקיצור זהו עוד מאמר פוליטי מעוד ד"ר מאוניברסיטה שמעמדה האקדמי בישראל שלא לומר בעולם הוא בתחתית הדרוג וכך גם רמת האמרים והדיוק בהם.

  5. אף אחד משני הנשיאים בוש לא פלש לצפון קוריאה. וגם – מה זה שייך לבית מדרש ההפחדה של ביבי? ומה – ארה"ב לא מסוגלת לעמוד בשתי מלחמות? וטראמפ לא זרק 59 טומהוקים על סוריה? מה זה הדפיטיזם הזה?

  6. אומר מראש מה אתה חושב שיהיה ולא כמו כל אלה שרק אחרי שקורה משהו הם עושים ניתוח מיותר אחרי המוות

  7. א. למשטרים דמוקרטיים חולשה מובנית על פני משטרים רודניים בהחלטה על פתיחה במלחמה: אנגליה וארה"ב נכנסו באיחור למלחמת העולם ה – 2
    ב. ההיגיון בטירוף הצפון קוריאני ברור: אין כוונתה להתאבד בשיגור טיל גרעיני. בכוונתה להתפרנס כיצואנית מס. 1 של נשק גרעיני.
    ג. הרוכשים העיקריים יהיו משטרים פנטיים תומכי טרור. אף מדינה לא תתאבד בשיגור טילים גרעיניים משטחה. הסיכון האמיתי: הטמנת מטענים גרעיניים עלומי שם לצורך סחיטה לאומנית או מגה טרור. אוניית מטענים שתתפוצץ בנמל אירופאי לא תגרור תגובה גרעינית על איראן למשל…
    ד. ייתכן מאד שטראמפ הוא "המטורף הנכון" במקום הנכון בזמן הנכון. אם לא יצליח לגייס תמיכה רוסית וסינית לעצור לחלוטין את צפון קוריאה עליו ללמוד מהיועץ הישראלי אלי ואלאך – הטוב הרע והמכוער – לשלוף ראשון וללחוץ על ההדק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?