שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (11)

חיסול סדאם, קריסת עיראק ואיון איום הפלישה ממזרח
הדגל העירקי

ב-7 ביוני 1981 המריאה שמיניית מטוסים מישראל מזרחה. בהפצצה מדויקת מאוד פגעו טייסי ישראל בכור הגרעיני "אוסיראק", שבנייתו כמעט הושלמה, בסמוך לבגדאד. בכך הרסה ישראל את האופציה הגרעינית שנתנו הצרפתים בידיו של הדיקטטור הרצחני סדאם חוסיין. ראש ממשלת ישראל בעת ההיא היה מנחם בגין. כיום, 36 שנים אחרי מבצע "אופרה", לכולם ברור לחלוטין שבגין קיבל החלטה נכונה, אף שהיו לה מתנגדים, כולל ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר שמעון פרס.

ב-18 בינואר 1991, כעשר שנים אחרי מבצע "אופרה", החלו טילי סקאד עיראקיים מתוצרת סובייטית ליפול על ישראל. היה זה תוך כדי מבצע "סופה במדבר", שניהלו האמריקנים לסילוק הפולשים העיראקים מכוויית. ארצות הברית, תחת מטרייה של האו"ם, ארגנה קואליציה של 34 מדינות, שהצטרפו למאמץ במלחמת המפרץ הראשונה נגד הפולשים העיראקים. ישראל ספגה את הטילים ולא הגיבה. ראש הממשלה בעת ההיא היה יצחק שמיר.

נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש האב, שלח לישראל את סגן ראש המועצה האמריקנית לביטחון לאומי, לורנס איגלברגר, כדי שישב במשרדו של שמיר ויניא אותו מלהגיב על מתקפת הסקאדים העיראקית. שמיר נכנע ללחץ האמריקני. למרות רצונו של שר הביטחון בממשלת שמיר, הפרופסור משה ארנס, להגיב על התקפת הסקאדים, ישראל לא הגיבה. היעדר תגובה ישראלית להתקפת הסקאדים ההיא הייתה, להערכתי, שגיאתו הגדולה ביותר של יצחק שמיר בזמן כהונתו כראש ממשלה. האויבים למדו שאפשר להפגיז את ישראל בטילים – ללא תגובה. מחדל זה גובה מישראל מחיר כבד עד היום.

לרוע המזל עיראק הציבה את עצמה באגרסיביות בעמדה נגד ישראל ממש מיום הקמת המדינה. עיראק שלחה יחידות צבא להילחם בישראל עוד במלחמת העצמאות. יחידות אלה שכללו כאוגדת חיל רגלים מלווה בשריון, ארטילריה ומטוסים, צלחו את הירדן מערבה והגיעו עד לפאתי כפר סבא. בצפון תקפו העיראקים את קיבוץ גשר ובמרכז איימו לחתוך את ישראל הצעירה לשתיים בציר טול כרם-נתניה. לצבא העיראקי הסדיר נוספו עוד מאות "מתנדבים" שהצטרפו ל"צבא ההצלה" של קאוקג'י. מתברר אפוא שהיה לישראל על מה לבוא חשבון ארוך עם עיראק. שר ההיסטוריה שחרר את ישראל מחשבון זה. במלחמת המפרץ השנייה האמריקנים פגעו אנושות בצבא העיראקי. ה"אביב הערבי" המשתולל הרס את מה שנותר ממדינה זו. כיום אין יותר עיראק ולא נותר לישראל, לפחות בשלב זה, עם מי לבוא חשבון במה שנותר ממדינה כושלת זו.

עיראק הייתה יכולה להיות גן עדן עלי אדמות. ב"סהר הפורה" בין שני הנהרות, הפרת והחידקל, נוסדה לראשונה בהיסטוריה חברה אנושית מאורגנת (יש הטוענים שלאורך הנילוס נוסדה חברה אנושית עוד קודם לכן). במאה ה-20 התגלו מאגרי נפט בלתי נדלים בשטח עיראק. מאות מיליארדי פטרו-דולרים זרמו במשך הזמן תמורת הנפט לאוצר העיראקי. בשילוב של תנאי אקלים, שִפעת מים וכמויות המזומנים שעברו בין ידיהם של שליטי עיראק, מדינה זו הייתה יכולה להיות מהמשגשגות ביותר בעולם. במקום זאת שליטים מוסלמים דיקטטוריים היו נגועים במאפייני מופרעות נפשית, נטלו את כל העושר הזה בידיהם העקומות ודרדרו את עיראק ותושביה ביגון אל עבר כאוס חברתי ופוליטי חסר תקדים.

אברהם אבי עם ישראל היה "עיראקי" במקורו. הוא נדד עם בני ביתו ועם המקנה שלו מארם נהריים (צפון עיראק של ימינו, בין נהרות הפרת והחידקל) מערבה והגיע אל ארץ כנען, הארץ המובטחת. גם רעייתו שרה, רבקה אשת בנו יצחק וכן נשות נכדו יעקב, לאה ורחל, היו "עיראקיות". רוב ילדי יעקב נולדו בארם נהריים. יעקב עצמו זכה בשמו השני – ישראל – כאשר התמודד עם מלאך שליח האל, בדרכו בחזרה מארם נהריים לארץ המובטחת.

בטריטוריה, שעד לפני שנים אחדות נכללה כולה בתחומי עיראק, מתגוררים מיעוטים אתניים רבים. ביניהם נכללים מוסלמים סונים ומוסלמים שיעים. בין אנשי שני ענפי אסלאם אלה קיימת איבה היסטורית תהומית (אזור כרבלא שבו רצחו סונים את אבי השיעה, עלי בן אבו טאלב, נמצא בדרום עיראק של היום). כמו כן מתגוררים בעיראק נוצרים בני כתות שונות, כורדים שגם הם מחולקים לשבטים אחדים, אזארים, פרסים, ארמנים, תורכמאנים, בני שבטים בדואים למיניהם ועוד. שונות אתנית זו, כמו גם חילופי כובשים רבים לאורך ההיסטוריה, יצרו בעיראק חברה אזרחית מפולגת, שנשלטה כחברה מדינית מאוחדת תחת ידם האכזרית של שליטים קולוניאליים, מלכים מושחתים ודיקטטורים צבאיים.

בחיבור זה תקצר היריעה מלהיכנס להיסטוריה הכאוטית של עיראק. די אם יצוין שבמהלך המאה ה-7 הגיע האסלאם מחצי האי ערב לאזור שעד לפני שנים אחדות נכלל בתחומי עיראק המדינה. במאה ה-16 כבשו הטורקים את האזור, שהפך לחלק מהאימפריה העות'מאנית, למשך יותר מ-350 שנים. במלחמת העולם הראשונה השתלטו הבריטים על עיראק, והם אשר למעשה יצרו את עיראק בגבולותיה המודרניים.

באוקטובר 1932 העניקו הבריטים עצמאות לעיראק ומינו למלך נציג מבית האצולה ההאשמי. הבריטים תכננו לייסד מעין "שלטון עקיף" על ממלכת עיראק, כדי ליהנות משפעת הנפט שהתגלתה במקום בשליש הראשון של המאה ה-20. הבריטים גם סללו דרך וצינור נפט מכירכוך בצפון עיראק, דרך עבר הירדן, בקעת בית שאן ועמק יזרעאל לנמל חיפה ולבתי הזיקוק שהוקמו במפרץ חיפה. כך אפשרו הבריטים יצוא נפט גולמי מעיראק לאירופה והפצת תזקיקי דלק לשוק האנרגיה המקומי ולשימוש הצבא הבריטי במזרח התיכון.

ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החל להתפתח קשר בין גרמניה הנאצית לבין השלטון בעיראק אשר אך שנה קודם לכן זכה בעצמאות מבריטניה. הגרמנים, שרצו לאגוף את בריטניה ולהתקרב למקורות הנפט, החלו לנהל פעילות חתרנית במדינה. הם פתחו גם בהסתה אנטישמית, תרגמו את מיין קאמפף לערבית, קלטו את המופתי הירושלמי שנמלט מהבריטים בפלסטינה/א"י ומצא מקלט בבגדד. המופתי נסע מעיראק לברלין ונפגש עם היטלר ימ"ש כדי לדון ב"פתרון הסופי" ובסיוע מגויסים מוסלמים מהבלקן לצבא הנאצי. מסתבר שהתפתחו אינטרסים משותפים לנאצים ולכת של קצינים בצבא העיראקי. בתחילת אפריל 1941 ביצעה קבוצת הקצינים הפיכה צבאית ותפסה את השלטון בבגדאד. הם מינו לראש ממשלה פוליטיקאי פרו-גרמני בשם ראשיד עלי אל-כילאני. השליט החדש טיפח את הקשר עם גרמניה. דבר שכמובן היה לצנינים בעיני הבריטים.

בשלהי מאי 1941 הבריטים, שחששו מהידוק הקשר בין עיראק לגרמניה, החליטו לחזור ולהשתלט על עיראק. הם החלו להנחית חיילים בריטיים בבסיס האוויר חבאנייה ותוך זמן קצר השתלטו מחדש על עיראק. במהלך המהומות והכאוס ששררו בעיראק בימים ההם, מצאו להם פורעים מקומיים בבגדאד זמן מתאים לערוך פוגרום ביהודים.

בימים 1 ו-2 ביוני 1941, ממש בימים שהבריטים השתלטו בחזרה על עיראק והדיחו את ראשיד עלי אל כילאני מהשלטון, ביצעו פורעים את "הפרהוד" – מעשי שוד וביזה תוך כדי הפחדה והתנכלות לנשלטים. במהלך הפרהוד נרצחו כ-200 יהודים. יותר מ-2000 נפצעו. בתיהם, בתי עסקיהם, בתי כנסת ומבני קהילה נפרצו ונשדדו. כ-50.000 יהודים איבדו את רכושם או את רובו.

ה"פרהוד" עורר זעזוע אדיר ממדים בקהילת יהודי עיראק בכלל ובקרב יהודי בגדאד בפרט. יהודים החלו להתארגן להגנה עצמית. הוקם ארגון מחתרתי יהודי, גם בעזרת שליחים מארץ ישראל. באמצעות התארגנות זו ובסיועה ארגנה, כעבור כעשר שנים, הסוכנות היהודית, את עלייתם ארצה של כמעט כל יהודי עיראק. בראשית שנות ה-50, עם הקמתה של מדינת ישראל, במסגרת מה שאז נקרא מבצע "עזרא ונחמיה" עלו לישראל יותר מ-120,000 יהודים מעיראק. בכך התחסלה גלות יהודית עתיקת יומין שהחלה להתגבש עם חורבן בית המקדש הראשון וההגליה לבבל.

עם תום מלחמת העולם השנייה וחיסול ההשפעה הגרמנית העניקו הבריטים לעיראק עצמאות בפעם השנייה תוך 15 שנים. באוקטובר 1947 הם השיבו את המלוכה לעיראק, מינו מדינאי פרו-מערבי בשם נורי סעיד לראש ממשלה וכך נשמרה דומיננטיות בריטית במדינה. הבריטים יזמו את "ברית בגדאד", המקבילה המזרח תיכונית לנאט"ו האירופית, שנועדה להיאבק נגד החתרנות הסובייטית. הסובייטים התחילו להתפשט ברחבי המזרח התיכון, עם התעצמות המלחמה הקרה. מן הסתם גם הם חישבו להשתלט על מקורות הנפט באזור ולדחוק משם את מדינות המערב.

השלטון המלוכני בעיראק התקיים מעט יותר מעשר שנים. במשך רוב הזמן הזה שרר בעיראק חוסר שקט פוליטי. הבריטים סייעו לבנות את הצבא העיראקי מחדש, בייחוד אחרי המהלומה שהוא ספג במלחמת העצמאות הישראלית. ביולי 1958 קציני הצבא, בתמיכה "תת-קרקעית" של הסובייטים, חשו עצמם מספיק חזקים על מנת לחולל הפיכה צבאית. בראש המהפכנים עמד הקולונל עבד אל כארים קאסם. הוא הוציא את עיראק מברית בגדד והתקרב לסובייטים. הצבא העיראקי החל להתחמש בנשק סובייטי, אשר תמורתו שולמה באמצעות הפטרו-דולרים, שהציפו את מערכת הבנקאות העיראקית.

ב-1963 הקולונל עבד אל סלאם עארף ארגן הפיכה נוספת. הוא סילק מן השלטון את קאסם ותפש את מקומו בראש המדינה. הקולונל עארף נפטר ב-1966 ואחיו, עבד אל רחמן עארף החליף אותו בשלטון. שלטונו נמשך עד 1968, כאשר מפלגת הבעת', כמובן בתמיכה של חלק נכבד ממפקדי הצבא, חוללה הפיכה נוספת ותפשה את השלטון. בראש הקושרים עמד אחמד חסאן אל באקר ואחד מסגניו היה הקצין הצעיר סדאם חוסיין אל תכריתי.

ב-1963 התחולל בעיראק מפנה נוסף. מפנה שבתוצאתו הפוליטית נחזה כעבור לא פחות מ- 54 שנים. בעת ההיא ראש המוסד הישראלי היה האלוף מאיר עמית. המוסד אבחן את שאיפת הכורדים בצפון עיראק להקים לעצמם מדינה משלהם. עמית השכיל ליצור קשר עם מנהיג הכורדים מולא מוסטפה ברזאני. בעת ההיא יחסי ישראל עם איראן היו טובים ביותר. כך שישראל הציעה לברזאני סיוע צבאי למרד כורדי נגד הממשל המוסלמי המרכזי בבגדאד. מבצעי הסיוע לכורדים התנהלו דרך איראן.

בדיוק באותה התקופה הייתי חייל צעיר בגדוד 50 של הצנחנים. זכורות לי "ההתלחשויות" על מפקדי צנחנים שיצאו לכורדיסטאן העיראקית כדי להקים את צבא ה"פש מרגה" הכורדי, להדריכו ולהכינו למאבק נגד צבא הממשלה. בכך זכתה ישראל בשלושה "כתרים": קשירת קשרי אחוות לוחמים עם הכורדים ומנהיגיהם; ריתוק צבא עיראקי לגזרה הכורדית ועל ידי כך הרחקתו מסיוע ללחימה נגד ישראל; וגם לשוק נוסף לנשק ליצוא מישראל.

שני אישים התפרסמו, בין היתר, כמנהלי הסיוע הצבאי לכורדים: צורי שגיא (היום תא"ל בדימוס) שהיה אז מג"ד צנחנים צעיר ואל"מ יעקב נמרודי, נספח צה"ל האגדי בטהראן שהשכיל גם להיות מבאי ביתו של השאח הפרסי מוחמד ריזה פהלאווי. "ההשקעה" הישראלית במרד הכורדים העיראקיים תשתלם לישראל באופן מובהק. בחודש הבא ייערך בכורדיסטאן העיראקית משאל עם שאמור לתמוך באופן פורמאלי בהקמת מדינה כורדית בצפון עיראק. זאת יש לדעת: מאז השתוללות "האביב הערבי" התעצמו הכורדים העיראקים. בהנהגת מנהיגיהם המסורתיים, בני משפחתו של מנהיגם האגדי מולא מוסטפה ברזאני, הם הקימו בצפון עיראק ישות מדינית "דה פקטו". עתה הם עומדים להקים מדינה עצמאית "דה יורה". אין לי ספק שהם יכוננו קשרים טובים עם ישראל. בני הדור הצעיר של חמולת ברזאני ביקרו בישראל והערכתם אלינו רבה, אגב – בתהליך פוליטי זה מזכירים הכורדים את המהפכים המדיניים לטובת ישראל שהתחוללו לא מזמן באריתריאה ובדרום סודן.

מעמדו של סדאם חוסיין בהנהגת מפלגת הבעת' העיראקית הלך והתעצם. הוא סילק את הקצינים שחוללו ביחד עימו את הפיכת הבעת' בעיראק. בשנת 1979 הוא הפך לנשיא עיראק, ללא ספק האיש החזק בשטח. באותה שנה התחוללה באיראן הפיכה אזרחית שבמהלכה סולק השאח מהשלטון, ותוך פחות משנה השתלטו קיצונים מוסלמים שיעים בהנהגתו של אייתולה רוחאללה חומייני על השלטון באיראן.

כתוצאה משתי מהפכות פוליטיות אלה נפתחו שערי הגיהינום בסהר הפורה. ב-1980 פרצה מלחמה בין איראן לעיראק. אפשר להעלות ספקולציות שונות באשר לנסיבות ולסיבות שגרמו לפריצת מלחמה זו. די אם נאמר שלמעשה הייתה זו מלחמה על ההגמוניה במפרץ הפרסי, האזור שבו מופקת ושממנו מיוצאת כמחצית מכמות הנפט הגולמי לעולם. המלחמה נמשכה 8 (כן שמונה) שנים, גבתה את חייהם של מיליונים ורבים עוד יותר נפצעו והפכו לנכים. מאות מיליארדי דולרים השקיעו שתי מעצמות הנפט הללו, איראן ועיראק, במלחמה המיותרת והאכזרית הזו. בסופו של דבר שני הצדדים הותשו. המלחמה הסתיימה ב-1988 כאשר כל צד נמצא בדיוק באותו המקום שבו התחיל את המלחמה 8 שנים קודם לכן.

במלחמה זו השתמשו העיראקים ב"נשק להשמדה המונית", דהיינו בגזים רעילים על מנת לקטול מסות של בני אדם. הם השתמשו בגזים ללא כל עכבות מוסריות גם במאבקם נגד הכורדים. במאמר מוסגר ברצוני לציין שגם אסד הסורי השתמש לאחרונה בגזים נגד המורדים במשטרו וגם המצרים השתמשו בגזים במלחמת תימן. ללמדך מי הם אויביך הערבים ומה היא הזהירות שהנך חייב לנקוט כנגדם.

הגם שסדאם יצא וידיו על ראשו ממלחמתו באיראן, לא עברו אלא שנתיים וצבא עיראק פלש לכווית. האוטיזם והטירוף לא הרפו מסדאם שהפך לדיקטטור אכזרי קודם כול כלפי אנשיו ובני עמו. שאלנו את עצמנו לא אחת מה הניע את סדאם לצאת למשימת התאבדות זו. להערכתי הגורם המרכזי, אם לא היחיד, שהביא את סדאם לשגות באופן כל כך גס, הייתה דרישת כמה מדינות נפט ערביות להחזרת הכסף שהן הלוו לעיראק כדי לסייע לה במלחמת 8 השנים נגד איראן. כבר אז נבהלו מדינות הנפט הסוניות מכוחה ההולך ומתעצם של איראן החומייניסטית וראו בסדאם "פודה ומושיע".

יש לציין שבמלחמת 8 השנים תמכו האמריקנים בסדאם שנלחם נגד האיראנים שנואי נפשם. הם גם "עשו קופה גדולה" ממכירת נשק ואספקה אחרת לעיראקים. זכורות לנו שיירות אוניות המשא שעמדו בתור לפריקת מטענים בנמל עקבה שהיו מיועדים לעיראק. בשל הקשר עם האמריקנים ובשל שגרירת ארצות הברית בבגדאד גב' אפריל גילספי, שהטעתה את סדאם לחשוב שארצות הברית תשלים עם כיבוש כווית הוא, כנראה, החליט לפלוש אליה. הנחת הבסיס שלו הייתה שאם כווית תיכבש ותהפוך לחלק מעיראק, בכך יתאיין החוב הכספי של עיראק לכווית כמדינה עצמאית. מובן ששיקול זה היה נהיר ליתר מדינות הנפט הסוניות במפרץ והן תבעו מארצות הברית לפעול. ואכן ארצות הברית פעלה.

בשני סבבי מלחמה, הראשון הונהג על ידי ג'ורג' בוש האב והשני על ידי בנו, לא רק שארצות הברית הצילה את כווית, אלא היא גם הרסה לחלוטין את הכוח הצבאי של עיראק, סילקה את שבט התקריתים וגרורותיהם מן השלטון בבגדאד, ופיצלה את עיראק ההיסטורית לשלושה חלקים (לפחות בשלב זה).

לפיכך הוסר מעל מדינת ישראל איום רציני ביותר שרבץ עלינו במשך יותר מ-60 שנים. יש בזה מהפך אסטרטגי משמעותי ביותר לטובת ישראל ואין לראות באופק, לפחות לא בזמן הנראה לעין, חידוש איום מסוג זה כמקודם.

בפרק הבא בסדרה זו נעסוק בערב הסעודית, שגם היא נכללת בין המדינות הערביות הסוניות שגישתן למדינת ישראל עוברת מטמורפוזה ממש בימים אלה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

3 תגובות

  1. זה שאין ממשל יציב ששולט במדינה עלול בטווח ארוך להתברר כבעיה

  2. המצב כיום הרבה יותר טוב מאשר לפני עשרות שנים
    תכירו בזה ותפסיקו להתלונן על הצממשלה ועל מצבנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן