שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל במאה ה-21 (7)

חזונו של בן-גוריון וסיפור מעורבותה של ישראל בסודן
דגל דרום סודן
תמונה: Nuvola Libya ommons.wikimedia.org

בפרקים הקודמים של סדרה זו עסקנו בלבנון, בסוריהבירדן ובמצרים. בפרק זה נעסוק באחת ממדינות "הפריפריה" של ישראל – בסודן.

בשנותיה הראשונות הייתה מדינת ישראל נתונה במצור שהטילו עליה מדינות ערב. המצור לווה בחרם כלכלי שמדינות רבות מחוץ למזרח התיכון נכנעו לו, בשל הערכתן את חשיבות העולם הערבי וחולשתה של ישראל.

כיום, הדורות הצעירים אינם יכולים לתאר לעצמם את מצבה העגום של ישראל בעת ההיא. השיט לנמל אילת וממנו היה נתון תדיר לאיומים מסוגים שונים, עד כדי חסימתו על ידי המצרים במאי 1967, חסימה שהתגלגלה לבסוף למלחמת ששת הימים. לאורך שתי גדותיו של ים סוף שכנו מדינות עוינות לישראל. לאורך החוף המזרחי של ים סוף משתרעת ערב הסעודית ובקצהו הדרומי, על מיצר "באב אל מנדאב" שוכנת תימן. לאורך החוף המערבי, מצפון לדרום שוכנות מצרים, סודן ואריתריאה, אשר בעת ההיא עדיין הייתה חלק מאתיופיה. אחרי ההפיכה באתיופיה והדחת הקיסר "היילה סילאסי" נתפש השלטון על ידי כת מרקסיסטית של קציני צבא שהקימה קשר עם הסובייטים וכך נמנעה ממדינת ישראל דריסת רגל לאורך כל חופיו של ים סוף.

אחרי מבצע סיני (1956) פקד הנשיא אייזנהאואר על בן-גוריון לפנות את סיני, ואכן בתחילת 1957 נסוגה ישראל מסיני. המדינה הצעירה נכנסה שוב לסד של מצור וסיכון לשיט לאילת. בן-גוריון הבין היטב את המצב ויזם תיאוריה שעל פיה על ישראל להדק את הקשר עם מדינות "המעגל השני" במזרח התיכון במטרה לשבור את המצור והחרם הערביים. כיוון שבן-גוריון החליט שעל ישראל לטפח קשרים עם ארה"ב הוא בחר לשתף את האמריקנים ברעיונותיו. על כן ב-24 ביולי 1958 שלח בן-גוריון לנשיא אייזנהאואר מכתב שבו פירט את תכניותיו בעניין זה. הוא הזכיר במכתבו את אתיופיה, סודן, טורקיה ואיראן. הנימוק העיקרי במכתבו, שנועד לרצות את האמריקנים, היה הרעיון לבנות מערך מדינות אנטי-סובייטי שייועד לבלום את כניסת הסובייטים למזרח התיכון.

כיום, בחשבון היסטורי, מתברר שגם בעניין זה בן-גוריון צדק לחלוטין.

כעבור 60 שנים מאז מכתבו הנ"ל של בן-גוריון, לא רק שאין סובייטים במזרח התיכון, אלא אפילו יורשיהם הרוסים נאבקים על נוכחותם האחרונה (בסוריה) בסביבת ישראל שהפכה עם חלוף הזמן לבת ברית ראשונה במעלה של ארה"ב.

רעיון "הפריפריה" של בן-גוריון החל להתגלגל, ועם פירוק הקולוניאליזם והענקת עצמאות למדינות אפריקה החלו מומחים ישראלים להיכנס ליבשת. ראשונה הייתה גאנה, שזכתה בעצמאות מבריטניה ב-1957. הנוכחות הישראלית באפריקה התעצמה, עד שבשנת 1969, אף שסודן הייתה מדינה עוינת לישראל ששיתפה פעולה עם מצרים, נכנסו "שליחים" מישראל לדרום סודן. הם החלו לסייע, בעיקר בתחום הצבאי, לקבוצות מורדים נוצרים אשר שאפו להיפרד מצפון סודן המוסלמית. כך, ממש לפני 48 שנים, בסודיות מוחלטת, יצא דרך קניה צוות ישראלי לדרום סודן. ראש הצוות היה דוד בן עוזיאל (המוכר בקרב יודעי ח"ן בכינוי טרזן). לצוות צורף אלחוטן מקצועי ורופא (הד"ר רפי ולדן, היום פרופסור, חתנו של שמעון פרס).

לימים, בהקדמה לספרו של טרזן, "בשליחות המוסד לדרום סודן", שיצא לאור בשנת 2016 (כמובן לאחר אישור הצנזורה) כתב האלוף צבי זמיר, שהיה בעת ההיא ראש המוסד, כדלהלן: "שלוש מטרות עמדו לנגד עיני המוסד בהחלטתו להיענות לפנייתו לעזרה של מנהיג המחתרת הדרום סודנית: האחת, למנוע שילוב יחידות סודניות בצבא המצרי על ידי ריתוקן למלחמה נגד המחתרת בדרום סודן, השנייה להדק את הקשרים האופרטיביים עם קניה ואתיופיה שראינו בהן את הפריפריה של ישראל, והשלישית לעזור לעם הנאבק על עצמאותו. על יסוד מטרות אלה אישרה ראש הממשלה גולדה מאיר את הפעילות בסודן והשאר היסטוריה".

סודן שלפני פרישת הדרום הייתה מדינת ענק, הגדולה ביותר באפריקה, שטחה היה כ-2.5 מיליון קמ"ר. אוכלוסייתה מנתה כ-50 מיליון בני אדם. בשל היסטוריה הפכפכה ומגוונת קיים בסודן ערב רב של קבוצות אתניות, כיתות דתיות, אפריקאים נילוטים, ערבים ועוד. הדבר יצר עימותים רבים שהיו מלווים בשפיכות דמים. די להזכיר את רצח העם בדארפור (אזור במערב סודן) שבו טבחו כנופיות של ערבים מוסלמים, בבני שבטים שחורים מוסלמים גם הם, במטרה להשתלט על אדמותיהם ועל מקורות המים שלהם.

כמו במצרים גם בסודן משתרעים עיקר מרחבי המחיה של התושבים לאורך שני ענפי הנילוס אשר זורמים מאוגנדה ומאתיופיה צפונה. שני הענפים הללו נפגשים ליד "אום דורמן" מצפון לבירה חרטום ויוצרים נהר מאוחד שנשפך לים התיכון. סודן הייתה מיושבת עוד לפני אלפי שנים. היו בשטחה ממלכות עתיקות כדוגמת כוש (ראו מגילת אסתר: מהודו ועד כוש) מרואה (MEROE) ועוד. התרבות הבסיסית של הסודנים דומה לתרבות המצרית העתיקה, כולל בניית פירמידות, מקדשים וכיו"ב.

באמצע האלף הראשון חדרה הנצרות ממצרים לסודן דרך עמק הנילוס. במאה ה-8 לספירה החל האסלאם לחדור לסודן. דתות אלו נוספו על הדתות הנילוטיות המסורתיות. כך נוצר בסודן עירוב תרבויות, קבוצות אתניות ומעמדות כלכליים וחברתיים.

במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו הבריטים להשתלט על סודן. אחרי שרכשו את מניות חברת תעלת סואץ, ביססו הבריטים את שליטתם במצרים והתקדמו לעבר סודן. בין היתר הם ניסו לחסל את סחר העבדים שהיה מקובל אז בסודן. במקום נוצרה התנגדות לבריטים, וברבע האחרון של המאה ה-19 פרץ בסודן מרד נגד הבריטים. המרד הונהג על ידי אדם שהכריז על עצמו כ"מהדי" (מעין משיח לפי האמונה המוסלמית). מרד זה ידוע בכינוי ה"מהדייה". ב-1885 כבשו המורדים את חרטום והרגו את הגנרל גורדון, המפקד הבריטי במקום. הזעזוע מכיבוש חרטום ומרצח הגנרל גורדון הביא למשלוח צבא בריטי חדש, בפיקודו של הגנרל קיצ'נר, שעלה דרומה לאורך הנילוס והביס בשנת 1898 את צבא המהדי. סודן הפכה לקולוניה בריטית למשך 58 שנים.

ב-1956, במסגרת תהליך פירוק הקולוניאליזם האירופי, זכתה סודן בעצמאות. עם יציאת הבריטים השתלטו ערבים על המדינה. החלה תקופה של חוסר יציבות שלטונית והפיכות צבאיות. כך עד מאי 1969 כאשר הקולונל ג'עפר אל נומיירי תפס את השלטון. נומיירי התקרב לסובייטים והעצים את המשטר הדיקטטורי. כתוצאה מכך החלה תקופה של מהומות פוליטיות במדינה. נומיירי שיתף פעולה עם המצרים נגד ישראל. הוא תמך בארגוני הטרור הפלסטיניים ונתן להם רשות להקים בסודן מחנות אימונים ועוד. מובן שלישראל לא ניתנה דריסת רגל בסודן. כך, עם התבססות משטר נומיירי וניסיונו לחסל את המרד בדרום המדינה, החלה ישראל לפעול בסתר בדרום סודן. סוף דבר הוא שהמרד הצליח. הדרום הנוצרי פרש מסודן המוסלמית והקים מדינה עצמאית.

פרישת הדרום והקמת המדינה העצמאית חפפה פחות או יותר להתחלת ההתקוממויות ב"אביב הערבי". כך, בעוד שמדינות ערב הגובלות בישראל הולכות ומסתבכות בתוך עצמן בתהליך של הרס עצמי, הוקמה במזרח אפריקה מדינה חדשה. הראשונה שהוזמנה להשתתף בטקסים הרשמיים בדרום סודן הייתה ישראל. נרקמו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, וישראל זכתה בקשרים עם מדינה ידידותית אשר שליטיה מכירים טובה לישראל על עזרתה בעת שכה נזקקו לה.

אין ספק שייסוד דרום סודן העצמאית שיפר את מעמדה האסטרטגי של ישראל במרחב הרלוונטי. אמנם דרום סודן היא מדינה ענייה. עדיין מתחוללות בה מהומות שמדי פעם נדמה שהן עלולות להתפתח למלחמת אזרחים. יעבור זמן עד שמדינה זו תתייצב מבחינה כלכלית ופוליטית. זוהי מדינה גדולה, שטחה הוא כ-650 אלף קמ"ר. מתגוררים בה כ-12 מיליון בני אדם. יש בה מקורות של נפט גלמי, מחצבים, שטחי חקלאות נרחבים ומים רבים. נראה שהיכולות שבהן מצטיינת ישראל מתאימות לסייע למדינה זו להתארגן ולהתייצב על רגליה. עשרות חברות ישראליות כבר פועלות בה והיד עוד נטויה. ברור לחלוטין שהפיכת שליש משטח סודן מאזור אסור לישראל, לאזור שבו היא בת בית מהווה תוספת של נדבך חשוב למעמדה של ישראל, לא רק בתחום האסטרטגי אלא גם בתחום הכלכלי (יצוא) והפוליטי.

בפרק הבא בסדרה זו נעסוק בהתפתחות יחסי ישראל עם אתיופיה ועם אריתריאה, שנפרדה ממנה והפכה למדינה עצמאית בשנת 1993. כותב שורות אלו ביקר באתיופיה ובאזור שהפך תוך כמה חודשים לאחר מכן לאריתריאה העצמאית. רשמים אישיים ותובנות שהתגבשו בביקורים אלו יובאו בפרק הבא.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. מדינת ישראל מחזקת מעמדה הבינלאומי בצורה מוצלחת היותר

    1. עוד מוקדם מידי לתייר בדרום סודן. אכן ישראלים נוסעים לשם אולם רמת הביטחון האישי נמוכה וכנ"ל החשיפה לתברואה לקויה. רוצה לתייר במזרח אפריקה – קניה ואתיופיה עדיפות.
      וגם ליחזקאל ולחיים – אין לכם מושג עד כמה אתם צודקים. עדיין אי אפשר לכתוב על הכול. אכן לא אלמן ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך