מחול החרבות וכיפה שחורה ליד הכותל

ביקורו של הנשיא טראמפ במזרח התיכון
תמונה של דונלד טראמפ
דונלד טראמפ צילום:Gage Skidmore commons.wikimedia.org

תוך 24 שעות מצא עצמו הנשיא טראמפ בשתי סיטואציות שהסתירה ביניהן אינה ניתנת ליישוב. ב-21 במאי, בשלהי ביקורו בערב הסעודית ערכו לכבודו הסעודים משתה חגיגי. שיאו צוין בריקוד חרבות מסורתי. עשרות שועים סעודים לבושים בגלימות לבנות מסורתיות הסתדרו בשתי שורות על הרחבה המרוצפת. בידי כל אחד מהם התנופפה חרב מתכתית ארוכה. הם משכו את הנשיא טראמפ להצטרף אליהם, ונתנו בידו חרב דומה לאלו שלהם. לקול מוזיקה מזרחית מונוטונית פצחה חבורת מניפי החרבות בריקוד. הרוקדים הניפו את חרבותיהם מעל לראשם בתנועות של דקירה וחיתוך.

דומני שאין צורך להסביר לקוראים הנכבדים של שורות אלו, מה המשמעות החברתית-תרבותית של הנפת חרבות תוך כדי ריקוד ריטואלי בידי מנהיגים של ציבור, שמתחנך על האמרה ש"דתו של מוחמד בסיף". לצערם של מוסלמים רבים ציווי זה לא נותר על הנייר בלבד. ראו נא את ה"נכבה" המשתוללת זה יותר משש שנים בכל רחבי המזרח התיכון – ברובה, בחרב, בתותח או בגז.

למחרת, ב-22 במאי מצא את עצמו הנשיא טראמפ, בערך באותן השעות, מבקר בכותל המערבי בירושלים. הנשיא האמריקני ופמלייתו צעדו בסמטאות ירושלים העתיקה לכיוון הכותל המערבי. הנשיא חבש לראשו כיפה שחורה ועמו צעדו בתו יעל (איוונקה), רעייתו מלאניה וחתנו ג'ארד, גם הוא חבוש בכיפה שחורה. את פניהם קיבל רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ', שקרא עמם שני פרקי תהילים, ונשא תפילה לשלום במקום שבו עמד בית המקדש היהודי לפני אלפיים שנים ויותר.

איוונקה, בת הנשיא שהתגיירה על מנת להינשא לבחור יהודי, קרבה אל הכותל, נגעה באבן מאבניו והזילה דמעה מרוב התרגשות. הנשיא עצמו, על פי מנהג יהודי שקיים מימים ימימה, הטמין פתק מקופל בין אבני הכותל. איני יודע אם הנשיא טראמפ הנו אדם מאמין באל עליון או לא, ואף אין לעניין זה כל חשיבות. מה שחשוב בעיניי הוא המסר שהנשיא טראמפ העביר לציבור בארה"ב, בישראל, ובוודאי גם בארצות מוסלמיות לאמור – הכותל הוא אתר יהודי. כאן עמד בית המקדש. לכאן, ללא הנפת חרבות, מכוונות תפילותיו של כל יהודי באשר הוא. לראיה, אפילו הכיפה שחבש הנשיא לראשו הייתה שחורה ולא סרוגה.

לעומת זאת בסעודיה הנשיא טראמפ לא הוזמן לבקר באתר הכעבה – מקום האבן השחורה שהוא האתר הקדוש בעולם לכל המוסלמים. המקום הוא מחוץ לתחום לבני דתות אחרות. אפילו נשיא אמריקני אינו רשאי לבקר במקום. תחשבו על זה.

מחול החרבות הוא סימבולי. עם חרב נלחמים. עם חרב הורגים. לא בכדי על פי התיאולוגיה המוסלמית העולם נחלק לשניים: "דאר אל סלאם", בית השלום, המקום שבו שורר שלום בחסות הדת המוסלמית. ו"דאר אל חארב", בית החרב, בית המלחמה, שבו אין הדת המוסלמית שולטת. על כן יש לנהל מלחמה על מנת ש"הדת הנכונה" תשתלט גם על מקום זה. מאז מהפכת חומייני אפילו השיעים החלו לשחוט סונים כי לדעתם השיעה היא האסלאם הנכון. תחשבו על זה בעת שתתכננו שלום עם מוסלמים.

לא יכולתי שלא לחשוב על "דאר אל חארב" כשצפיתי במחול החרבות שהנשיא טראמפ נגרר להשתתף בו בסעודיה. לעתים סמלים חשובים יותר מדיבורים. בפרט כשב"דאר אל סלאם" במזרח התיכון משתוללת החרב במחול מוות ושוחטת מאות אלפים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. לביבי יש קלף חזק שקוראים לו אדלסון.אלא שלסעודים יש קלפים יותר מנצחים.מה אתה אומר?

    1. כדי לומר משהו בתגובה לשאלתך אני צריך להבין מה את אומרת. איך "אדלסון מבהווה קלף חזק"? יש כאן איזה משחק פוקר? איזה "קלפים יותר מנצחים" יש לסעודים? האם כוונתך לשת"פ שלהם עם ישראל?

  2. איש עסקים שחתם על עסקה עם הסעודים ו*קיבל* מהם כמעט חצי טריליון דולר.
    ואילו מאיתנו קיבל בקשה\דרישה מנפתלי בנט וסלפי חצוף מאורן חזן, כשתמיד בכל ביקור של נשיא אמריקני מרחף אותו סיוע בטחוני אותו ישראל מקבלת מסורתית.
    אני לא רוצה להישמע כפוי טובה כי בסך הכל אני חי בביטחון רב וגאה בצבא שמגן עלי והתעשיות הביטחוניות פיתחו כאלו מערכות נשק נפלאות, אבל המדינה הזו נעשתה פרזיטית. מה זה עץ שנוטע הנשיא הנכבד ריבלין בעיני האמריקאים? הגיע הזמן של ישראל הצעירה להתבגר, הגיע הזמן להיפרד מהפלשתינאים, תנו להם כמה קילומטרים של חסד ושיהיה שקט מהם, ולעולם- שקט מאיתנו.

    1. ואם הפלסטינים לא רוצים רק כמה קילומטרים של חסד? ואם הם בכלל לא רוצים כאן מדינה יהודית? ואם כשהם מכריזים שהם רוצים לחסל את הכיבוש הם מתכוונים לכיבוש של 1948? למה אתה כותב שישראל נעשתה פרזיטית? במה היא פרזיטית?
      ומה רע בזה שהנשיא שותל עץ לכבוד ביקור טראמפ? – הרי כתוב במקורות – "כי תבואו אל הארץ ונטעתם…."
      אבי – אל יאוש. בעסקה הסעודית יהיו קומפוננטים מישראל. ודי לחכימא.

  3. זה בלט לפני העצמאות ומיד אחריה אבל ככל שעובר הזמן הם נשארו במקום אבל אנחנו בהתנהגותנו ובתרבותנו ובדתיותנו מתקרבים אליהם עד שבסוף לא יהיה הבדל.

  4. צודק מאד כותב המאמר המכובד. וכל המיתממים סתם סובלים משנאה עצמית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

אימון בשחקים

איך אימנתי את טייסי Top Gun בישראל

צילום של גדעון

טעון שיפור

לישראל דרוש מבנה ממשל אפקטיבי ויציב שיאפשר משילות

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר