הברקזיט ואנחנו

כיצד, אם בכלל, ישפיע הברקזיט על ישראל
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

ב-23 ביוני 2016 נפל דבר בבריטניה. הציבור הבריטי הצביע במשאל עם על היפרדות הממלכה המאוחדת מהקהילייה האירופית. הציבור הבריטי התחלק לשניים כמעט באופן שווה באשר להצבעה בעניין זה. מעט יותר מ-51.5% מהמצביעים תמכו בפרישת בריטניה וכמעט 48.5% תמכו בהישארותה בקהילייה האירופית. כאמון על "רוח הדמוקרטיה" הבריטית המסורתית הלך ראש הממשלה דייויד קמרון, שהטיף להישארות בריטניה בקהילייה, אל המלכה, הרכין את ראשו והגיש את התפטרותו.

כעבור ימים אחדים בלבד, נבחרה תרזה מיי במקום קמרון לראשות הממשלה. היא נכנסה תוך 24 שעות לדאונינג 10 והחלה למלא את תפקידה ללא זעזועים פוליטיים או אחרים. אני חייב לציין שהתמלאתי קנאה לנוכח התקינות הפוליטית של סדרי השלטון בבריטניה, בייחוד לנוכח הכאוס המאפיין את הפוליטיקה הישראלית.

נבואות קודרות נשמעו בחוגים שונים לפני ה-23 ביוני. אפילו הנשיא אובמה התייצב לצד קמרון ושידר דרך תחנות הטלוויזיה לעם הבריטי נאום תקיף נגד הברקזיט. נשאלת השאלה מדוע ראש הממשלה קמרון, שרק לפני זמן לא רב נבחר ברוב גדול לראשות ממשלת בריטניה, היה צריך לסבך את מצבו הטוב עם משאל העם, שלמעשה חיסל את הקריירה הפוליטית המוצלחת שלו. מה יצא לו ולבריטים מזה? ואולי יותר חשוב לנו הישראלים כיצד, אם בכלל, תשפיע עלינו פרישת בריטניה מהקהילייה האירופית?

ככל שאני מתעמק יותר בנושא, צופה בתחנות הטלוויזיה הבין-לאומיות, קולט מידע שמגיע מבריטניה וקורא הערכות שמפרסמים מומחים בישראל בעניין הברקזיט, אני מגיע למסקנה ש"תרגיל משאל העם" של קמרון בבריטניה לא נולד בחלל ריק. גם התפטרות קמרון וכניסתה המיידית של מיי לתפקיד ראשת הממשלה היו מתוזמנים מטעם מנהיגות המפלגה השמרנית. מהלכים אלה נעשו כדי להלום במפלגת הלייבור, לשמר את שלטון השמרנים וכמובן להוציא את בריטניה מהמצב האומלל שאליו נקלעה בשל חברותה באיחוד האירופי. ברקע למחשבה זו עומדת העובדה שבריטניה מראש לא הצטרפה לגוש היורו. בריטניה הותירה את הלירה סטרלינג שלה בתוקף ובכך גם הקלה על פרישתה מהאיחוד האירופי כיום.

מדינת ישראל היא מדינה מוטת יצוא. כ-45% מהיצוא הישראלי הוא למדינות האיחוד האירופי. בריטניה היא הלקוח הגדול ביותר באירופה של סחורות מישראל. מאזן הסחר ישראל-בריטניה נוטה בעשור האחרון לטובת ישראל. לא רק שהוא עולה משנה לשנה (למרות ה-BDS וניסיונות חרם למיניהם של אויבי ישראל) אלא גם שסך היצוא מישראל לבריטניה גדול בערך פי שלושה מסך היבוא מבריטניה לישראל. יהיה ליצואנים ישראלים קל וגמיש הרבה יותר לנהל יחסי מסחר ישירות עם יבואנים בריטים מאשר להתנהל מול בריסל, ולהתיישר, למשל, לפי קוד המכס של בריסל, אשר אליו כפופה בריטניה מתוקף היותה חברה בקהילייה האירופית.

הגם שדייויד קמרון הנו בדרך כלל פרו ישראלי ומקיים יחסי ידידות עם ראש הממשלה נתניהו, עזיבתו את ראשות הממשלה לא תפגע ביחסים הבילטראליים עם ישראל. מחליפתו, תרזה מיי, היא ידידה קרובה עוד יותר של ישראל. היא מינתה למשרת שר החוץ הבריטי את ראש עיריית לונדון לשעבר, בוריס ג'ונסון, שהנו תומך ישראל נלהב וידוע. שניהם, מיי וג'ונסון, ביקרו בישראל פעמים רבות, הם מוכרים כאן לרבים וטובים.

מבחינה פוליטית, אם המטוטלת בממשלת בריטניה נעה לטובת ישראל, הרי שבמפלגת הלייבור האופוזיציונית חלה, בעקבות הברקזיט, התפתחות שגם היא לטובת ישראל. יו"ר המפלגה, ג'רמי קורבין, אויב ישראל מובהק וידוע, נקרא על ידי בכירים במפלגתו להתפטר ולהסתלק מהחיים הפוליטיים. אמנם לעמדתו בגנות ישראל אין משמעות רבה בקרב חלק ניכר מבכירי מפלגתו, אולם הסתלקותו הצפויה מהנהגת הלייבור עשויה בהחלט לסמן שינוי מגמה לטובה כלפי ישראל גם במפלגת האופוזיציה בבריטניה.

מתברר אפוא שהצלחת תומכי הברקזיט, בניגוד לדעתם של המקטרגים, מבשרת שינוי פוליטי חיובי משמעותי ביחסי ישראל-בריטניה. לעניין זה יש ספיח נוסף. בסקוטלנד שהיא, כמובן, חלק מהממלכה המאוחדת, קיימת משכבר אווירה פחות נוחה לישראל מאשר באנגליה. הסקוטים, שהצביעו ברובם נגד הברקזיט, מאיימים לחדש את תביעתם להיפרד מהממלכה המאוחדת ולהצטרף לקהילייה האירופית כמדינה עצמאית.

מבחינת ישראל זו יכולה להיות התפתחות שלילית, כיוון שגם בבריסל (מטה הקהילייה) וגם בשטרסבורג (מקום מושב הפרלמנט האירופי) יש התנגדות פוליטית משמעותית למדיניות הפנימית (התנחלויות ושלילת מדינה פלסטינית) של ישראל. הצטרפות סקוטלנד, הגם שעוד חזון למועד, תקשה עוד יותר על ישראל.

לעומת זאת, כנגד המגמה השלילית השוררת כלפי ישראל במוסדות הקהילייה האירופית, מסתמן, בעקבות הברקזיט, תהליך החלשה משמעותי של ה"אנטי-ישראליות" שם. במדינות נוספות דנים עכשיו בפרישה מהקהילייה. דנמרק עשויה להיות הבאה בתור, ועד כמה שזה נשמע מופרך, צרפת יכולה להיקלע למצב שבו היא תיאלץ לפרוש כתוצאה מעליית האסלאם בשטחה, וכתוצאה, כמובן, מגל אירועי הטרור (שרלי-הבדו, בטקלאן, היפר-כשר, ניס).

מפלגת הימין הקיצוני מיסודה של משפחת לה-פן התחזקה מאוד. פרט למשאלים, שמראים נטייה אנטי-אירופית בציבור הרחב (התנגדות להסכם שנגן) זכתה מפלגת לה-פן ביותר משליש מקולות המצביעים בבחירות המוניציפאליות בצרפת. קודם לכן כוחה של מפלגה זו הסתכם בפחות מ-10% מהאלקטוראט הצרפתי.

מארין לה-פן, בתו של מייסד המפלגה ומנהיגתה הנוכחית, מטיפה נמרצות למען פרישת צרפת מהקהילייה האירופית. יש להניח שגל הטרור לא ישכך. אמצעי החירום הננקטים על ידי מוסדות הביטחון בצרפת מפריעים לציבור ומחזקים את מעמדה של מארין לה-פן ומפלגתה. הבחירות לפרלמנט ולנשיאות בצרפת מתקרבות. ברור לחלוטין שמר הולנד לא ייבחר לכהונה נוספת. כיצד תנהג ממשלת צרפת אם מפלגת לה-פן תהיה המפלגה הגדולה בפרלמנט ובקיי ד'אורסיי ישב שר "אנטי-אירופי"?

פרישת מדינות נוספות מהקהילייה תותיר את גרמניה כמנהיגה היחידה והבלתי מעורערת של אירופה. גרמניה היא כיום (פרט אולי לצ'כיה ולליטא) המדינה הידידותית ביותר לישראל בקהילייה (צוללות גרעיניות) וראשת הממשלה מרקל נחשבת לתומכת מובהקת של ישראל. להערכתי, מסתמן שיפור פוליטי במעמדה של ישראל מול אירופה בשל פתיחת תיבת פנדורה בהמשך להצבעה הבריטית ב-23 ביוני 2016. ציינתי לעיל שהברקזיט זכה להצלחה כתוצאה מהמצב האומלל שאליו נקלעה בריטניה בשל חברותה בקהילייה האירופית. ראוי אפוא להרחיב בעניין זה כדי להבהיר את הגורמים שהביאו לכך דווקא במחצית שנת 2016.

בין כל הגורמים הללו ניתן לבודד שניים דומיננטיים. הראשון הוא כרוני. הוא נוצר כתוצאה מ"הדימום הפיננסי" שאליו נקלעה בריטניה זה זמן רב. הדימום הלך והתעצם בעשור האחרון. השני הוא אקוטי. הוא אמנם התקיים בממדים צנועים יותר בעבר. אך לאחרונה, בעקבות משבר הפליטים מהמזרח התיכון, הפך גורם זה לקריטי. שילוב מצרפי של שני הגורמים הללו, ללא ספק, גרם להצבעה של רוב בריטי לטובת הברקזיט.

כיצד נקלעה בריטניה ל"דימום פיננסי"? ראוי שאנו הישראלים נסב את תשומת לבנו לסוגיה זו, כיוון שקיימים במקומותינו מאפיינים דומים, אם כי בקנה מידה צנוע הרבה יותר. ראשית, בבריטניה חיים מיליוני עובדים זרים, בעבר הם הגיעו בעיקר מאסיה ומאפריקה. כיום, בשל הצטרפות מדינות מזרח אירופה הבתר-קומוניסטיות, מגיעים לבריטניה באופן חופשי וחוקי (הסכמי שנגן) מאות אלפי עובדים מפולין, מבולגריה, מהונגריה ועוד. רוב מכריע של העובדים הללו, כמו גם אלו שמאסיה ומאפריקה, מעבירים סכומי עתק למשפחותיהם בארצות מוצאם, כי הרי קיימת כיום בקהילייה תנועה חופשית של אנשים והון.

כתוצאה מתופעה זו מיליוני עובדים בריטים איבדו את מקור פרנסתם והפכו למובטלים. על פי החוק בבריטניה עובדים אלו זכאים לדמי אבטלה. סעיף זה משית על האוצר הבריטי הוצאה כספית אדירה שאף הולכת ומתעצמת מדי חודש בחודשו ללא כל תמורה. נוסף על כך נגרם לחץ להורדת עלות העבודה בבריטניה, שגורם להכברת העוני בקרב הבריטים ה"מקוריים".

מיליוני בריטים משתייכים כיום למעמד הגמלאים. הם זכאים לתשלומי ביטוח לאומי (מחשבון המדינה) ולתשלומי פנסיות (מקופות הגמל הפרטיות). כיוון שקיימת תנועה חופשית של אנשים והון בקהילייה, מאות אלפים מהם עוברים בשנות הפנסיה שלהם לגור ולבלות במדינות דרום אירופיות: ספרד, פורטוגל, קפריסין ואיי יוון. עלות החיים, כולל המגורים בארצות אלו זולה לעומת בריטניה.

יוצא אפוא שזוג פנסיונרים בריטים, אשר מתקיים מהפנסיה שלו, מסוגל לחיות ברווחה גדולה יותר, ובמזג אוויר נוח יותר, מאשר בבריטניה עצמה. מובן שתופעה זו גורמת לזליגת הון בממדים עצומים מבריטניה לדרום אירופה. אני יכול להבטיחכם שאף גמלאי ספרדי לא בא לחיות בתקופת הפנסיה שלו בבריטניה. על כן זליגת ההון בסעיף זה היא חד-כיוונית.

לנ"ל נוספת הוצאה כספית ממשלתית עצומה לאחזקת מחנות פליטים, מתן שירותי חינוך ורפואה לפליטים, תחזוקת מערכות שיטור, אכיפת החוק וכליאה, שלא לדבר על סיכונים אפידמיולוגיים וחברתיים שמציפים את בריטניה.

טרם דיברנו על תשלומים חודשיים בסדר גודל של מאות מיליוני יורו, שאף הולכים ועולים כל הזמן, שבריטניה מחויבת להעביר לבריסל כדי לתחזק מנגנון של עשרות אלפי פקידים "אירופים". אף אחד אינו יודע כיצד הם מצליחים להסתנן למנגנון הנציבות האירופית ולזכות בקביעות עד ליציאתם לגמלאות וכמובן לזכות בפנסיות נדיבות. לא רק שהם מקיימים מנגנון שלדעת רבים הוא פרזיטי, הם גם "מייצרים", חדשות לבקרים, חוקים ותקנות שעל פיהם חייבים תושבי אירופה להתנהל. בריטים רבים טוענים שמנגנון זה פוגע בדמוקרטיה שלהם והופך אותם למעין נתינים של מעצמה קולוניאלית חדשה.

אם הגורמים שנמנו לעיל עדיין לא משכנעים, הרי שההשתתפות באחריות למשברים כלכליים במדינות כדוגמת יוון (וכנראה בקרוב גם במדינות "דרומיות" נוספות) מטילה על אזרחי המדינות כמו בריטניה עול כספי שאיננו מוצדק בעיניהם.

אי אפשר לסיים חיבור זה ללא אזכור עניין נוסף שבוודאי נוגע לנו כיהודים: נשמעו בבריטניה טענות כאילו הקהילייה האירופית הופכת בהדרגה לפוליטיאה גרמנית. דהיינו, מה שהגרמנים לא הצליחו להשיג בשתי מלחמות עולם, הם מצליחים להשיג באמצעים כלכליים ופיננסיים. זו סוגיה רגישה ביותר מבחינה פוליטית וחברתית. היא נוגעת לכבוד הלאומי הבריטי. אין להוציא מכלל אפשרות שגם סוגיה זו תרמה להצלחת הברקזיט.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. לפי ההגיון שלי פחות תעזור לישראל. מדינת ישראל בכדי לשרוד חייבת לקבל תמיכה צבאית, בטחונית, כלכלית. בריטניה זתדאג רק לעצמה לא תרצה לתת לנו כלום.

  2. תודה על תגובתך.
    אתה צודק לחלוטין. בריטניה לא תעזור לנו אלא רק לעצמה. זו גם המשמעות של הברקזיט.
    אני מטוען שהברקזיט משפר את מצב ישראל מול אירופה. הסברתי זאת במאמר. השיפור העיקרי הוא כלכלי. יהיה יותר קל למכור מוצרים לבריטניה ולקבל מהם תשלומים.
    מבחינה פוליטית גם יהיה יותר קל בשל ירידה בעוצמה הפוליטית של בריסל. הסברתי זאת במאמר.
    אני חולק עליך רק בנקודה אחת – על מנת לשרוד ישראל לא חייבת לקבל תמיכה כלשהיא מאירופה או מבריטניה. זה היה נכון בעבר. זה לא נכון כיום. כיום, בשל הטרטר המוסלמי ישראל דווקא מסייעת לאירופה, וגם לבריטניה במאבק שלהם נגד הטרור.
    צא בבקשה מהטראומות ההיסטוריות. ישראל מזמן נמצאת במקום אחר.

    1. ואולי גם הגרמני. לא הוגן. נותנים לנו מיליארדים. ומה אנחנו נותנים להם? קללות והשמצות. אתה בהיי ללא סיבה ממשית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים