מדינת עזה

עלינו לגבש תכנית ארוכת טווח בעניין הרצועה
שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

אינני נמנה עם מבקרי ההסכם שנחתם בימים אלו בין ירושלים לאנקרה. תמיד ניתן, כמובן, לטעון שאפשר היה להמתין, להתעקש ולהגיע להסכם טוב יותר. אך כמי שלא היה מעורב במשא ומתן, ואינו בקיא במרחב האופציות שעמדו לרשותנו, אינני מתיימר למתוח ביקורת. עלינו לזכור – הסכם זה הושג במשא ומתן קשוח, וכל צד ניסה להשיג את התוצאה האופטימאלית מבחינתו.

ללא קשר לסעיפי ההסכם, אני מבקש לבחון היכן אנו עומדים היום בשאלה המרכזית – כיצד אנו מתייחסים לעתידה של רצועת עזה.

המצור על הרצועה – הסעיף העיקרי בהסכם: השארת הסגר הימי על רצועת עזה על כנו, מקובל בירושלים כהישג העיקרי במשא ומתן שהושלם. אני מניח שטורקיה לא תתיר, לפחות בעת הקרובה, שיט חדש של "ספינות שלום" שתנסינה שוב לפרוץ את המצור הימי. מה גם שישראל נהנית מגיבוי של חוות דעת משפטית בין-לאומית המכירה בסמכותה להטיל מצור ימי על עזה.

אולם אין באלו דבר שימנע התארגנות שיט של ספינות שתצאנה מנמל אחר. הפיצויים שתעניק ישראל למשפחות ההרוגים בטורקיה, עשויים לעודד גורמי "שלום" אנטי-ישראליים ליזום משטים חדשים, במטרה ברורה להביך את ישראל ולקעקע את מדיניות המצור הימי.

ההסכם שנחתם השאיר את בעיית המצור הימי על כנה, והיא נותרה מקור פוטנציאלי לעימותים מביכים.

עתיד רצועת עזה – לפני 11 שנים הוביל אריאל שרון את ההתנתקות מרצועת עזה, בניתוח ביקורתי על ההתנתקות ברצוני להדגיש שלוש נקודות: ראשית, היוזמה למהלך ולביצועו נעשו ללא הסכם עם גורמים פלסטיניים מקומיים, כאלו שיוכלו בעתיד לשאת באחריות לשלטון חזק ויציב במקום; שנית, פינוי הנוכחות הישראלית מן השטח נעשה תוך המשכת מצור על הרצועה ואוכלוסייתה: פיקוח ושליטה מוחלטים על המעברים היבשתיים, הריסת שדה התעופה המקומי ומניעת כל תעופה אזרחית, וכמובן – קיום המצור הימי. אין זה מפתיע שהעולם ממשיך לראות ברצועה ובאוכלוסייתה שטח כבוש; ושלישית והעיקרית, התנתקנו ללא כל עמדה וללא מדיניות ארוכת טווח. דרושה מדיניות ישראלית ארוכת טווח כלפי הרצועה, ולעניין זה אנו חייבים לשאול את עצמנו – מה היינו אנו רוצים שיתפתח שם והאם וכיצד נוכל לתרום לכך.

עמדתי ברורה, חיוני שתקום ברצועת עזה ישות מדינית פלסטינית עצמאית וחזקה, ישות מדינית שתחתור להיות דומה ככל האפשר לסינגפור. ולשם כך דרושה פעולה בשלושה מישורים:

במישור המדיני – על ישראל ליזום ולהגיע להידברות עם מנהיגות הרצועה, ובכל הנושאים. כל עוד אי-אפשר לקיים זאת במישרין, נעשה זאת דרך קהיר או אנקרה. כן, גם אני מכיר את חמאס, ואינני יודע כיצד יגיבו שם – לנו יש אינטרס להשיג זאת.

במישור התשתיתי – אני מברך על היזמה הטורקית, ועל כל יזמה אחרת, שתדאג להקים במקום תשתית מודרנית של תחנת כוח, מתקן להתפלת מי ים, רשתות חשמל ומים, ושומו שמים – גם נמל בעזה. אני מבקש להוציא מתוק מעז – הבה ננצל את ההסכם עם אנקרה, ולכל אנייה, לאחר שייבדק מטענה באשדוד, נתיר להמשיך ולפרוק מטען בנמל עזה. כך יקום נמל מפוקח במקום.

במישור הכלכלי – ידוע לכול כי המפתח נמצא בתעסוקה. עלינו להקל על התנועה במעברים ולאפשר לעזתים רבים ככל האפשר לעבוד בישראל.

תכנית מדינית זו נשמעת אולי נועזת ושנוייה במחלוקת. אדרבא, הציעו תכנית אחרת, ובלבד שתהיה ארוכת טווח לטובת עתיד הרצועה ולטובתנו אנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'