על פליטות כאמצעי תמידי לסחיטה פוליטית

האם הרצוג הסכים לוויתורים בנושא זכות השיבה?
יצחק הרצוג en.wikipedia.org

אתמול (19 ביוני 2016) התפרסמה בתקשורת ידיעה שמר יצחק הרצוג, באמצעות שליחו אפרים סנה, הבטיח לאבו מאזן שאם הרצוג ייבחר לראשות הממשלה ישראל תסכים לוויתורים וביניהם התרת שיבה של פליטים לשטח הישראלי. אביא כאן סקירה היסטורית שתבהיר את נושא הפליטים הפלסטינים ואת דעתי בעניין.

כאשר הוקמה מדינת ישראל נותר החוף המזרחי של הכנרת כולו בידי הסורים, למעט נקודה אחת על המפה – קיבוץ עין גב. הכביש המחבר את עין גב עם קיבוץ מעגן לא היה קיים. על כך נוסף הכפר הערבי סמרה, שהיה ממוקם בדיוק במקום שבו שוכן כיום כפר הנופש שנוסד על ידי קיבוץ האון. התחבורה מטבריה לעין גב התנהלה באמצעות סירות מחוף ה"לידו" בטבריה אל המזח הקטן שנבנה על שפת הכנרת בקיבוץ עין גב. חברי עין גב אף כבשו בכוחות עצמם את ההר סוסיתא, שאיים על קיבוצם. אפשר להניח שאלמלא חברי עין גב ועקשנותם להישאר במקומם היה כל הצד המזרחי של הכנרת נופל לידי הסורים.

החליט מי שהחליט, כנראה דוד בן-גוריון, שיש ליצור חיבור יבשתי בין עין גב לצומת צמח ולקיבוצי עמק הירדן. אלא מאי, הכפר סמרה על תושביו נותר על כנו ומנע את האפשרות לסלילת כביש מצמח לעין גב. בדקו מי שבדקו ומצאו שהקרקעות שעליהן נבנה הכפר סמרה היו בבעלות מסדר הבהאים, אשר מרכזו מצוי על הכרמל בחיפה. ניהלו המוסדות המיישבים מו"מ עם הבהאיים וקנו, טבין ותקילין, את אדמות סמרה מידיהם. בבוא רוכשי הקרקעות לפנות את האריסים, שישבו במקום כבני רשות ואשר הועסקו על ידי הבהאים בעיבוד האדמות, סירבו הללו להתפנות.

אחרי תקרית רצח שבעת השוטרים בדרך לחמת גדר היה חשד שהרוצחים נמלטו לסמרה, מרחק קילומטרים אחדים ממקום הרצח. לפיכך קיבלו יושבי הכפר סמרה הוראה מהשלטונות לפנות את המקום. הם נסו מזרחה אל הכפר הסורי תאופיק. יושבי תאופיק סירבו לקלוט את הנסים מסמרה. למעשה הם גורשו על ידי ערביי תאופיק והתנחלו בשטח ריק, קילומטרים אחדים במעלה ההר. כך נולד הכפר "תאופיק העליונה", ואילו הכפר המקורי סומן במפות האזור כ"תאופיק התחתונה".

אנשי תאופיק העליונה נחשבו לפליטים. הם שוב ברחו ממקום מושבם בעת כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. הם נסו, עם עוד אלפים מתושבי דרום הגולן, לכיוון דמשק. כיום לא ידוע מה עלה בגורלם והיכן שוכנים צאצאיהם. לוז העניין הוא סירובם של אנשי תאופיק התחתונה לסייע לבני עמם אשר השתייכו לחמולות אחרות. אני מניח שהסיבה לכך הייתה חוסר רצונם להושיב בכפרם תושבים נוספים שיחלקו עמם מקום ומזון.

הדוגמה הנקודתית של מקרה פליטי סמרה ממחישה את הנרטיב ההיסטורי של פליטי פלסטין. מאות אלפי הערבים שנטשו את שטחי מדינת ישראל הצעירה לא נקלטו על ידי בני עמם ודתם במדינות ערב. קודם כול כתוצאה מאי רצון ערביי הארצות השכנות לחלוק מקום עם בני חמולות אחרות. לאחר מכן התפתחו די מהר נסיבות פוליטיות שעודדו את הנצחת "בעיית הפליטים הפלסטינים". כיום "זכות השיבה" היא אחד הגורמים העיקריים שחוסמים כל משא ומתן עם הערבים על הסדר פוליטי אזורי.

למנהיגי הערבים ברור ש"מימוש זכות השיבה" הוא משפט קוד שבו הם משתמשים במקום לומר "חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית". לעומת זאת, אחרי מלחמת העולם השנייה ועד המאה העשרים ואחת נקלטו גלי פליטים בני לאומים אחרים במדינות רבות בעולם. דווקא שאלת הפליטים הפלסטינים היא היחידה שמתקיימת כבר קרוב לשבעים שנים, ואין רואים את הסדרתה במונחים אפשריים. סיפור המעשה שהובא לעיל, בעניין פליטי הכפר סמרה, אינו אלא דגם מייצג של נרטיב הפליטות הפלסטינית כולו.

על מנת להדגים את היקף "בעיית הפליטים הפלסטינים", סיבותיה ומשמעותה הנני מבקש להביא מספר נתונים מתוך מחקרו של השגריר (בדימוס) יורם אטינגר על הנושא דנן. בספרו "Palestinian Refugees – Whose Responsibility?" אטינגר מציין כי מאז תום מלחמת העולם השנייה נקלטו בארצות רבות כמאה מיליון פליטים מארצות שונות באירופה, אסיה ואפריקה. כולם התערו בארצות מקלטם.

רק הסאגה של הפליטות הפלסטינית נותרה בעינה, הגם שמחנות הפליטים מזמן התמלאו בתושבים מקומיים שבינם לבין פליטות פלסטינית אין כל קשר. סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"מ לפליטים פלסטינים (UNRWA) מנפחת את מספר השוהים במחנות בשל אינטרסים משל עצמה. סוכנות זו מעסיקה כ-30,000 עובדים ומטפלת במיליונים אחדים של בני אדם בלבד. לעומתה סוכנות הפליטים הכללית של האו"מ, המטפלת בכ-60 מיליון בני אדם, מעסיקה 6,400 עובדים. היא מסייעת לקליטתם בארצות מושבם ללא דרישה להחזירם לארצות מוצאם.

UNRWA נוסדה בדצמבר 1949. בעת הקמתה נקבע שהיא תתקיים במשך כשלוש שנים במטרה לסייע לקליטת כמה מאות אלפי פליטים בארצות ערב. תקציבה נקבע ל-200 מיליון דולרים למשך שלוש שנים, על פי הצעת דאג המרשלד, שהיה מזכ"ל האו"ם בעת ההיא. אולם מנהיגי הערבים סירבו לקלוט אותם בארצותיהם. המזכ"ל שבא אחריו טריגווה לי אמר שהתקציב הנ"ל שנקבע על ידי קודמו יאפשר את קליטת הפליטים בארצות ערב כך שבעייתם תיפתר והם לא ייוותרו כעול על הארגון הבין-לאומי.

יוצאת מהכלל היא מדינת ירדן. מכל ארצות ערב היא היחידה שביצעה את החלטת האו"ם מספר 413 מיום 26 בינואר 1952, בהעניקה אזרחות לפליטי פלסטין. למעשה כיום כשלושה רבעים מאוכלוסי הממלכה ההאשמית הנם צאצאי פליטי פלסטין, ואין הצדקה למנותם במניין הפליטים.

לדברי נציב הפליטים של האו"ם ועל פי החלטת ועידת האו"ם לענייני פליטים משנת 1951, מעמד הפליטות אינו אמור לעבור בירושה מהפליטים לצאצאיהם. ודאי שאין להחשיב כפליטים את אותם ערבים ששהו בארץ ישראל כעובדים זרים שבאו מארצות שכנות במהלך השנתיים שקדמו להקמת מדינת ישראל.

בשל הלחץ של מדינות ערביות ומוסלמיות, ולמרות כל הכוונות הטובות של האו"ם בשנים הראשונות לאחר הקמת מדינת ישראל, בעיית הפליטים הפלסטינים לא באה על פתרונה. נהפוך הוא. הבעיה קיימת עד היום ולא רק שלא הצטמצמה, היא התפתחה עד שהפכה למכשול קבוע לכל תכנית להסדרת הסכסוך בין היהודים לערבים במזרח התיכון.

זאת ועוד, על פי מחקרו של אטינגר, בשנת 2012 נבחרו 25 אנשי חמאס מתוך 27 חברים באיגוד המקצועי שמייצג את עובדי UNRWA כלפי המעביד שלהם – האו"ם. בשנת 2014 הוסתרו במתקנים של UNRWA טילים, כלי נשק אחרים וטרוריסטים של חמאס. נמצא אפוא שהאו"ם המהולל משתף פעולה עם ארגון טרור ואין פוצה פה ומצפצף.

משלם המיסים האמריקני נושא בכשליש מתקציבה של UNRWA, מציין אטינגר במחקרו. מדינות ערב, למרות העושר הידוע של חלק מהן, אינן תורמות כלל לטובת ארגון זה. ואילו מדינת ישראל, אף שאיננה משופעת בפטרודולרים, הציעה באופן רשמי פעמיים, בשנים 1978 ו-1986, להשתתף בתקצוב קליטת הפליטים במדינות מושבם ובהכשרתם המקצועית לחיים מועילים ועצמאיים. מדינות ערב סירבו להצעות אלה. עוד מציין אטינגר שמדינת ישראל קלטה 820,000 פליטים יהודים מארצות ערב, בעוד שעל פי הנתונים שבידו מספר הפליטים הערבים שנמלטו מישראל מסתכם ב-320,000 בלבד.

רוב הפליטים הערבים שברחו מישראל היו פלחים כפריים או אנשי תת-פרולטריון עירוני. מיעוטם היו עירוניים בעלי נכסים, סוחרים או בעלי מקצועות חופשיים. לעומת זאת, חלק משמעותי מיהודי ארצות ערב שנקלטו בישראל היו בעלי מעמד כלכלי איתן. ערך נכסיהם עלה עשרת מונים על ערך נכסי פליטי פלסטין הערבים.

את ההשוואה הזו אין מנהיגי הערבים מוכנים לקבל. מבחינתם בזיזת רכוש היהודים, מהם שישבו דורות רבים במדינות ערב, אינו נוגע לעניין הפליטים הפלסטינים. לחובתם של מנהיגי ישראל לדורותיהם יש לציין שהם התרשלו בנושא תביעות פליטים יהודים שנקלטו בישראל להשבת ערך נכסיהם שנותרו בארצות ערב.

בזמן האחרון מדברים בישראל על "היוזמה הסעודית". יוזמה זו, שאגב מהווה שינוי מעניין וחיובי בעמדת מדינה ערבית חשובה, אומרת: נסיגה לגבולות '67 (למעשה גבולות '48), העברת ירושלים המזרחית, כולל האגן הקדוש, לשליטת המדינה הפלסטינית ו"פתרון בעיית הפליטים". כותב שורות אלה מבקש לטעון שעל גבולות וגם על עתיד ירושלים המזרחית ניתן לדון. אפשר להניח כי ניתן להסדיר "מודוס אופרנדי" באל-חראם א-שריף (הר הבית) שיהיה מקובל על שני הצדדים.

לעומת זאת, בעניין הפליטים אסור בשום פנים ואופן להסכים לשיבת אפילו פליט אחד, ובוודאי לא מי שמתחזה לפליט, לתחומי מדינת ישראל. זו צריכה להיות עמדת מדינת ישראל, א-פריורי, בכל משא ומתן על הסדר שלום במזרח התיכון – וייקוב הדין את ההר.

אם אכן הוחלפו דברים בין יצחק הרצוג לאבו מאזן, ואם אכן הובטח שישראל תתיר שיבה של פליטים לשטח הישראלי, אשאל רק זאת: מר הרצוג הנכבד, באיזה מוסד מפלגתי הוחלט על כך, מי הסמיך אותך לכך, את מי ייצגת?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. מותר לו לחשוב אחרת מד"ר דגני
    אל תשכחו שהוא קיבל מנדטים רבים יחבית בבחירות
    הוא ראש האופוסיציה ומותר לו לדבר ולעדות מה שמותר לראש אופוזיציה

    1. 1. בוודאי שמותר לו לחשוב אחרת.
      2. המפלגה קיבלה מנדטים. לא הוא. עם מנהיג אמתי יש להניח שהמפלגה הייתה מקבלת יותר.
      3. כראש אופוזיציה הוא צריך לנהוג כפי שאמור לנהוג מנהיג מפלגה פוליטית – להיוועץ במוסדות מפלגתו ולפעול על פי החלטותיהם.
      הוא אינו בעל עסק פרטי שירש מאבא שלא. הוא מנהיג מפלגה פוליטית ולצערי אינו נוהג כך. כנראה לא מתוך רצון רע אלא מתוך ילדותיות וחוסר אינטגריטי.

  2. מאמר רציני ומקיף של הבעיה.
    למדתי כמה עובדות חדשות בנדון.
    בספרו של בן דרור ימיני
    "תעשיית השקרים" מצויים נתונים
    מעודכנים בענין הפליטים הפלסטינים.בוזי ואבו מאזן
    אינם רלבנטים יותר.

  3. ליברמן כבר מזמן הסביר מי זה אבו מאזן ומסתבר שהוא צדק

  4. יהודי צריך להיות זהיר במילים שהוא משתמש בצמוד למושג פליטות.

  5. גרוסמן אליעזר
    אני מסכים לחלוטין עם יצחק דגני והבעיה שלנו שממשלות ישראל לדורותיהם לא העמידו את בעיית הפליטים היהודים מארצות ערב בצורה שתאזן את הטיעונים הפלסטיניים הן לזכות השיבה והן לרכוש

  6. בוזי הוא עוד ביזון בשורה הביזיונות של שמאל שמחפש 15 דקות באולפן דל שוני ימין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך