נאום נתניהו בקונגרס– מאזן

מול איום הפנאטיות האיראנית לא השיג הנאום דבר
מתקן מים כבדים באיראן צילום: Nanking2012 en.wikipedia.org

צפיתי בהנאה בנאום ראש הממשלה בקונגרס האמריקני. בחרתי להאזין לשידור החי ב-CNN, אינני סובל שברשתות בארץ שומעים את הדובר באנגלית ואת התרגום הסימולטני לעברית בעת ובעונה אחת. ההרגשה הייתה כמו להאזין לזמר אופרה מן הגדולים בעולם. אכן, אין שני לבנימין נתניהו ברטוריקה של דבריו ובביצוע המושלם.

אך משנסתיים הנאום ושככו מחיאות הכפיים, שאלתי את עצמי מה יהיו התוצאות. ואני מתעלם בנקודה זו מתגובתו של הנשיא אובמה לתרגיל שעשו לו נתניהו וישראל. שאלתי את עצמי מה הציע נתניהו לקונגרס ולוושינגטון בשאלת הגרעין האיראני, ובנקודה זו אני חלוק על ראש הממשלה ועל המדיניות שהציע.

אני מסתייג מתכנית התקיפה הצבאית. זו, כדברי הנשיא אובמה, רק תדחה את פיתוח הגרעין בשנה, ואינני מעלה על הדעת חזרה על פעולה זו שנה אחר שנה.

אינני מאמין שהמערכת הבין-לאומית תתיר לשבור את איראן ולהעמידה על ברכיה בכוח העמקת הסנקציות. עם זאת, מובן שאם לא יושג הסכם – אסור לבטל הסנקציות הקיימות.

אין ספק, רצוי שההסכם שיושג יהיה לתקופה ארוכה ככל האפשר. אם אפשר, לפחות ל-15 שנים. ומה לאחר תקופה זו? ובכן 15 שנים בעולם של היום, כמוהן כנצח. כלום ישרוד המשטר בטהראן? מה גם שהסנקציות והאיומים דווקא מחזקים את מעמדו של משטר האייתוללות, שהרי לחץ חיצוני מלכד את העם, אפילו אם העם אינו מזדהה עם השלטון.

אך דומני כי אני חלוק על ראש הממשלה בשאלה המרכזית – מהי מטרת הנשק הגרעיני עבור איראן? נתניהו רואה את הטיל בעל הראש הגרעיני משוגר לעבר תל אביב. אני סבור שטהראן תעדיף לקיים עמימות גרעינית. זו תעודת הביטוח של המשטר ושל מדיניותו, אך ללא הודאה ויציאה פומבית, ללא השמעת איום ישיר של הפעלת הנשק.

אין קשר ישיר בין פיתוח הנשק הגרעיני לבין המדיניות המהפכנית הקיצונית של טהראן. החתירה לנשק גרעיני נולדה עוד בימי השאה, ותפקיד הנשק היה לסכל איומים (במקור – איומים עיראקיים) על שלמות המדינה. כלום תסייע הפצצה הגרעינית ותקל על טהראן את הרחבת הפעילות המהפכנית-אסלאמית? סבורני שכן ולא. אכן, הפצצה, אפילו תישמר בעמימות, תגן על איראן מפני איום צבאי. מצד שני איראן, ככל הנראה, תשאף להזהיר את כל גורמי החוץ המהפכניים שתחת חסותה שלא ליזום צעדים קיצוניים העשויים לחייב אותה לאיים – אפילו לא בגלוי – בנשקה הגרעיני.

כולנו, וכמובן גם ראש הממשלה, מתייראים מהתפשטות כוחו של האסלאם הקיצוני. ולאיראן אכן תפקיד מרכזי בשטח זה. השאלה המתבקשת היא כיצד מתמודדים עם איום זה. ברור לי כי הדרך לכך אינה בהפעלת כוח צבאי. ארה"ב למדה את הלקח המר בפעולותיה היזומות באפגניסטן ובעיראק. שני מהלכים צבאיים שהוכחו ככישלונות קשים ומביכים – כישלונות ליוזמה האמריקנית וכישלונות למה שקרה וקורה מאז בשתי מדינות אלה. וושינגטון, מבחינתה בצדק, נרתעת מיוזמה צבאית נוספת.

תנועה פנאטית-אידאולוגית-דתית לא ניתן להביס בכוח צבאי. הדרך היחידה להשיג זאת היא במאבק המנוהל על ידי תנועה אידאולוגית נגדית. זהו תפקידן של סעודיה, מצרים, ירדן ואחרות, מדינות שהאסלאם הקיצוני מאיים קודם כל עליהן, וייתכן שרתימת טורקיה למערכה תסייע גם היא. נראה שאל מול מערכה זו ואתגרים אלה לא השיג נאום נתניהו דבר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. הייתה ועדיין כנראה יש הזדמנות לעשות קואליציה עם ארצות כמו ירדן וסעודיה ומצריה ועוד כנגד האיום האירני אבל ישראל רק מחפשת התנחלויות שיביאו לבידוד ולהחמצה של הסיכוי הזה

  2. זה טוב לבחירות. בפועל אין למנהיגים כוונה לעשות משהו. ארחת היו עושים כבר מזמן.

  3. לא צריך להיות מומחה גדול בכדי להבין שאם מנהיגי ישראל לא היו נלחמים על כך בכל כוחם בכל זירה אפשרית, לאירנים כבר מזמן היה נשק גרעיני. אם נמשיך בדרך זו הרי שלטווח נראה לעין לא יהיה להם נשק כזה.

  4. גם אם בחרנו דרך מסוימת ואנחנו מרוצים, מי אומר שלו היינו עושים אחרת התוצאה לא היתה יותר טובה.ואותו דבר גם עם תוצאות שליליות.לכל אחד יש דעה והוא נוהג לפי דעתו.העם בוחר מנהיגים ונותן להם את המנדאט.

  5. השגנו את ההיפך. כעת הודיעו שאם לא נלך על פתרון שתי המדינות הם לא יתמכו בנו בכזאת התלהבות כמו פעם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'