ההישג הגדול של שריד

לא רבים זוכרים כי התפקיד הראשון של יוסי שריד בממשלה היה כשר לאיכות הסביבה. כאשר ניצח יצחק רבין בבחירות של שנת 1992 והקים את ממשלתו השנייה, הצטרפה אליה סיעת מרצ בהרכב של שלושה חברים: שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין ויאיר צבן. יוסי שריד נשאר מחוץ לממשלה, והדבר גרם לתסיסה בקרב חברי מרצ בקואליציה. מי שכיהנה כשרה לאיכות הסביבה הייתה אורה נמיר.

המשרד עצמו היה צעיר וחלש. הוא הוקם בסוף שנת 1988 בממשלתו השנייה של יצחק שמיר ובראשו עמד רוני מילוא. השר מילוא ניהל מאבקים קשים כדי להקנות למשרדו סמכויות, תקציבים וכוח אדם. ואולם כחבר סיעת הליכוד ונאמנו של ראש הממשלה היה לו קשה להפעיל לחצים על חבריו בממשלה כדי שיוותרו על סמכויות לטובת המשרד החדש. כשותף למאבקו זה, תמיד חשבתי כי מוטב שהשר לאיכות הסביבה יהיה חבר במפלגה קטנה בקואליציה, שתמיד יכול לאיים בפירוק הממשלה אם לא ימלאו את רצונו. אני זוכר היטב כיצד הודיע לנו שר האוצר דאז מר שמעון פרס כי התקציב הראשון של המשרד החדש יהיה אפס. זאת לא טעות – הוא אמר אפס. רוני לא התייאש ועשה כל מאמץ אפשרי כדי להקים את המשרד ולבסס אותו.

אך טרם הספיק רוני מילוא למלא את המשרד החדש בתוכן אירע "התרגיל המסריח", רוני עבר להיות שר המשטרה והמשרד הצעיר והחלש נשאר ללא שר. שמיר החליט להעמיד בראשו סגן שר, מר יגאל ביבי. אין צורך לומר כי לסגן שר, טוב ככל שיהיה, חסרה היכולת הפוליטית שיש לשר, ואכן המשרד המשיך להיאבק על מקומו במערכת הממשלתית עד תום כהונת הממשלה.

כאמור, עם הקמת ממשלת רבין בחודש יולי 1992 נבחרה אורה נמיר להיות השרה לאיכות הסביבה. במשך הזמן הקצר שבו כיהנה הצליחה השרה החדשה לעורר עליה את כל עובדי המשרד בשל יחסה הנוקשה והבוטה כלפיהם. לכן אין להתפלא על כך שכל עובדי המשרד נשמו לרווחה כאשר בחודש דצמבר 1992 הגיע יוסי שריד לתפקידו כשר לאיכות הסביבה.

ואכן יוסי שריד מילא את כל התקוות שתלו בו. ראשית, הוא הודיע לראש הממשלה ולשר האוצר שאם לא יוגדלו משמעותית תקציב המשרד ותקן העובדים, סיעת מרץ לא תוכל לתמוך בתקציב המדינה. וכך, סוף סוף, לאחר ארבע שנים קשות שבהן עבר המשרד השפלות ועינויים קשים מצד כל המערכת הממשלתית, הסכים משרד האוצר להעמיד את המשרד לאיכות הסביבה על הרגליים. לפתע נמצאו לו משרדים (שקודם לכן לא היו לו), תקן העובדים גדל בעשרות משרות וגדל גם התקציב שהועמד לרשותו. יוסי הצליח להעביר למשרד סמכויות חדשות וכן את רשות שמורות הטבע, שאותה לא הצלחנו לצרף למשרד עם הקמתו. הוא איחד אותה עם רשות הגנים הלאומיים והקים את רשות הטבע והגנים, הפועלת עד היום באחריות השר להגנת הסביבה.

יוסי הצליח להפוך את שנת העצמאות לשנת איכות הסביבה ולא התבייש לעלות לגבעת הפסולת בחירייה, כדי להכריז משם על פתיחת השנה. הוא ירד לנגב עם צוות גדול של עיתונאים ומכשירי גייגר כדי לראות אם יש דליפה רדיואקטיבית במכתש, והוכיח כי אין דליפה כזאת. אחת מהסמכויות הראשונות שקיבל המשרד לאיכות הסביבה הייתה פיקוח על השירותים בתחנות הדלק. יוסי לקח עמו צוות טלוויזיה ולכמה שעות הפך את עצמו לפקח בתי שימוש.

אין ספק שיוסי הכניס למשרד הקטן והמצולק, שעבר תקופה לא קלה בשנותיו הראשונות, רוח חדשה. אנשי המקצוע הטובים שהיו בו חזרו לפרוח והנושא הסביבתי החל לתפוס את מקומו הראוי לו במערכת הממשלתית. בפגישה חגיגית שהתקיימה עם כל עובדי המשרד לאחר שסיים את תפקידו, הבטיח יוסי כי כאשר ישוב לממשלה בעתיד ידרוש להיות השר לאיכות הסביבה. אך זה לא קרה. כאשר הגיע זמנו לחזור לכהן כשר, הוא בחר להיות שר החינוך והתרבות בממשלת ברק.

עתה, לאחר שנפטר יוסי שריד, חשוב לזכור כי בין תפקידיו והישגיו הרבים, היה זה הוא שהרחיב וביסס את המִנהל הסביבתי בישראל ונתן לו את המעמד הראוי לו.