אנרגיות טובות

המטרה: כלכלה אקולוגית ועצמאות אנרגטית
טורבינות רוח צילום: גיאגיאגיא he.wikipedia.org

בכלכלה הקיינסיאנית הממשלה היא המובילה את הפיתוח הלאומי והצמיחה הכלכלית, ועליה להתערב בשווקים כדי ליצור ביקושים. בכלכלה הניאו-קלאסית הערכים המובילים הם שוק חופשי ופתוח ומטרת-העל היא צמיחה, והממשלה מתפקדת כרגולטור. גם המשבר הכלכלי שהחל בשנת 2008 לא זעזע את יסודות המדיניות הזאת, אף שהיו ממשלות שהזרימו סכומי עתק לגופים פיננסיים פרטיים שאינם שואפים לקידום חברתי אלא למיקסום הרווח. במעבר מכלכלה קלאסית לכלכלה ניאו-קלאסית ניסו ממשלות רבות במערב לכוון ליעד חברתי ולפתח את דגם "מדינת הרווחה", אך מגמה זאת נחלשה כאשר החוסן הכלכלי של המדינות התרופף.

בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 התווסף מרכיב חדש בעל משמעות רבה – הנושא האקולוגי. שני ההיבטים העיקריים בתחום הם התחממות כדור הארץ ובעיית השימוש במוצרים פיזיים – קרקע, מים ומוצרים. לכאורה, אין בעיה של זמינות משאבים אלא של הפקתם – התפלת מי האוקיינוסים עשויה לספק מים באופן מלא במחיר סביר, ובקרקע של כדור הארץ יש מחצבים רבים. יש אפילו אפשרות להגיע למקורות נפט וגז טבעי באמצעות קידוחים בעומק האוקיינוסים, באמצעות טכנולוגיות קיימות וזמינות.

אולם במקביל מתחולל תהליך של ריבוי טבעי גובר, בשל עלייה בתוחלת החיים בזכות אמצעים רפואיים מתקדמים, עלייה ברמת החיים והתפתחות של חקלאות מודרנית המספקת יותר מזון מיחידת קרקע מעובדת נתונה. יש מדינות המתמודדות עם הגירה מסיבית – עלייה לישראל או הגירה אל מדינות באירופה ובארצות הברית – היוצרת עיבוי דמוגרפי וביקושים אורבניים חדשים.

כתוצאה מכך, מתחולל תהליך מואץ של פיתוח אורבני ושל בינוי מסיבי, כולל סלילת כבישים ומסילות הצורכים שטח, אוטמים את הקרקע, תופסים שטחים פתוחים וגורמים לזיהום קרקע ואוויר עקב העלייה בכמות כלי הרכב הממונעים המזהמים. נוסף לכך, סכסוכים פורצים בין מדינה לרעותה על שטחי מחצבים, על שטחי דיג בימים, על מקורות מים של נהרות וימות וכדומה.

עדיין יש תחנות ענק לייצור חשמל המבוססות על דלק פחמי במקום על אנרגיה סולארית. מפעלי תעשייה רבים בעולם עדיין מופעלים בפחם, מזוט ונפט. תחליפי נפט – כמו מכוניות חשמליות או תחליפים ביולוגיים המופקים מתירס או מאצות – יהיו זמינים, אולי, בשנת 2030, ובינתיים נמצאים בפיתוח והיעילות האמתית שלהם אינה ברורה. אבל הביקוש איננו פוחת, והרי ברור שבמוקדם או במאוחר הביקוש לנפט בסין יקפיץ את מחירו בכל העולם.

הכלכלה המודרנית אינה מכירה בגבולות לאומיים, כי היא גלובלית, אינה עוצרת בגבולות מדיניים, ומשתמשת במיקור חוץ לגיוס כוח אדם על מנת לצמוח ולהתפתח. וכך, מצד אחד מדברים על צורך לחזור ל"תיאוריית קיינס", הגורסת מעורבות ממשלתית עמוקה, ומצד שני הגישה הקפיטליסטית והגלובליזציה אינם סובלים התערבות ממשלתית בכוחות השוק, והחוגים לכלכלה ומינהל עסקים באקדמיה עדיין מקדשים את הרציונל הכלכלי כפקטור עיקרי. אולם "צמיחה" אינה רק תל"ג ותמ"ג, יותר מסים ויותר מקומות עבודה, אלא גם איכות סביבה ואיכות חיים בראייה לטווח ארוך. הכלכלה האקולוגית מניחה שלא צריכה להיות דיכוטומיה בין צמיחה כלכלית לבין הפקת משאבים ושימוש בהם באופן אקולוגי וטוב יותר.

אשר על כן, נדרשת מדיניות אסטרטגית חדשה בראייה הוליסטית של כלכלה אקולוגית, אשר מאפשרת צמיחה כלכלית על יסודות חלופיים. גישה זאת מניחה שכל 1% של צמיחה כלכלית צריכה לנבוע ממקורות מתחום איכות הסביבה – אנרגיות מתחדשות, קלינטק, מיחזור, בנייה ירוקה, מינוע נקי. זאת מדיניות הפועלת לטווח רחוק, לחומש ולעשור, אשר תהווה מנוף לארגון מחדש כלכלי וסביבתי לשנות ה-2020–2030 במטריצה משותפת של צמיחה, מקורות ושימושים. גם תחומי האקדמיה, המחקר והפיתוח צריכים להיות מכוונים בהתאם למטרות-על אלה.

כמה דוגמאות עבור ישראל:

התפלת מים: בניית מתקני התפלה באזור אשקלון ואשדוד לאספקת מים מהמרכז דרומה, לסגור את המוביל הארצי ולהפנות את מי הכינרת בעיקר לצפון הארץ.

אנרגיה סולארית: יש לחדול מיד מהקמת תחנות חשמל מבוססות פחם ומזוט. במקומן יש להקים חוות סולאריות ענקיות בנגב ובאזור מעלה אדומים. כמו כן יש להקים טורבינות רוח בגולן.

ירושלים הבירה הירוקה: לאחר הפעלת הרכבת הקלה המופעלת בחשמל, יש להמשיך ולקבוע יעד של "עיר ללא נפט", ולתמרץ מעבר של כלי רכב פרטיים להנעה חשמלית. כמו כן יש להקים מרכזי מחקר ופיתוח "ירוקים" שיהוו בסיס לקידום חוסנה של ירושלים כבירת המדע של ישראל.

טיפול באשפה: פארק חירייה ישמש כדגם לטיפול באשפה בכל הרמות – הפרדה, הטמנה ומִחזור, כולל הפקת אנרגיות.

בנייה ירוקה ושימור אנרגיה.

מהלכים אלה יכולים להוות תשתית תכנונית טובה להגברת העצמאות האנרגטית של מדינת ישראל, אשר תתבסס על אנרגיות סולאריות, טורבינות רוח, התפלת מים, אנרגיה מגלי הים ובנייה ירוקה. במקביל, יש לבצע את המדיניות הלאומית של העדפת הנגב והגליל, וזאת באמצעות עצירת הבינוי ביישובי המרכז. מדיניות זאת תתרום להפחתת זיהום הסביבה ולהפחתת שימוש בקרקע וכיסויה ב"שלמת בטון ומלט".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. כאשר כל כך הרבה משקיעים בבטחון אין מקורות לאיכות הסביבה

    1. תודה לדוד דגן ולאריה גור.
      אנו העם, ועלינו להמשיך וללחוץ על מקבלי ההחלטות להציג לנו חזון, ולעצב בפנינו תכנית אסטרטגית לטווח ארוך. במקרים רבים לא התקציב הוא הבעיה אלא היעדר מנהיגות ומחויבות.

  2. באיזה מקום הנושאים האלה בסולם העדיפויות של הממשלה שלנו
    לדעתי משהו כמו 95 מתוך מאה
    מעסיקים את עצמם בנושאים לגמרי אחרים

  3. לא האמנתי למשמע אזני
    דיבורים כאלה רמים, ובפועל אנחנו המדינה האחרונה בין המתקדמות שעושה משהו בנושא האקולוגיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך