ים המלח הולך ונעלם. מאז קום המדינה ירד מפלס ים המלח ב-45 מטרים, ושטחו הצטמצם ב-450 קמ"ר, כלומר ירידה של 45%. קו החוף בצפון הים, ליד עין גדי, התרחק בכ-3 ק"מ מכביש 90. אתר "חמי עין גדי", שמשך אליו מאות אלפי מבקרים מדי שנה, הפך למתחם של מבנים הרוסים בלב אזור יבש ומסוכן שמצויים בו כ-8,000 בולענים. מפלס ים המלח ממשיך לרדת בקצב של כמטר לשנה, ועלול להצטמצם בעוד כ-100 קמ"ר בעשור הקרוב.
הסיבה העיקרית לירידת המפלס היא הקמת פרויקט המוביל הארצי בראשית שנות ה-60. מי הירדן העליון והכנרת הוטו למרכז הארץ וזרימתם לירדן הדרומי ולים המלח הופסקה. עד להקמת המוביל הארצי, ובמשך מאות שנים, כ-1,200 מלמ"ש (מיליון מטר מעוקב לשנה) של מים מתוקים זרמו מנהר הירדן לים המלח ואיזנו את כמות המים שהתאדתה במהירות בגלל החום והיובש.
הסיבה המשנית לירידת המפלס היא שאיבת מים על ידי מפעלי ים המלח הישראליים ועל ידי מפעלי האשלג הירדניים.
לאחרונה נמצא ים המלח בלב הדיון הציבורי בעקבות היציאה הקרובה למכרז הבינלאומי החדש לקבלת הזיכיון לכריית אשלג ומינרלים נוספים. ארגוני הסביבה מותחים ביקורת חריפה על הזכיינית הנוכחית חברת איי.סי.אל (ICL), ופועלים כמיטב יכולתם כדי להבטיח שהמכרז החדש יכלול שמירה קפדנית על הטבע, הנוף ואיכות הסביבה וכדי שהחברה הזוכה במכרז תפצה את המדינה כראוי.
עם זאת, חשוב להדגיש: כל החלטה שתתקבל בנוגע לזיכיון החדש, לא תספק פתרון לבעיה העיקרית שעל הפרק – ירידת המפלס והתייבשותו המהירה של הים.
כבר בשנת 2013 נחתם מזכר הבנות בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית להקמת "מובָל השלום" שהיה אמור לשאוב מַיִם מִיָם סוף ולהזרימם למתקן התפלה באזור ים המלח. המים המותפלים היו אמורים להיות מוזרמים לרבת עמון ולגדה המערבית ומי התמלחת העודפים היו אמורים להיות מוזרמים לים המלח ולעצור את ירידת המפלס. אולם בסופו של דבר, ההסכם בוטל בשנת 2021.
מחקרים עדכניים של רשות המים ממליצים על הקמת "מובל העמקים": מובל ימים שיוקם בין מפרץ חיפה לעמק בית שאן ומשם דרך נהר הירדן לים המלח. בשלב א' יותפלו 250 מלמ"ש לשנה, ובמקביל, יוזרמו לים המלח 400 מלמ"ש של מי תמלחת. זהו פרויקט לאומי מאתגר ואדיר ממדים. קוטרם של הצינורות התת-קרקעים הוא 6 מטרים והיקף ההשקעה הראשונית עומד על 10 מיליארד ש"ח. יזמים רבים מוכנים להשקיע במפעל ההתפלה, אך דורשים שהממשלה תממן את כלל ההוצאות הכרוכות בייצוב המפלס.
בעת הזו ממשלת ישראל חייבת להתעשת ולהחליט על הקמת רשות לאומית חדשה לים המלח. את מלוא דמי הזיכיון יש להעביר לרשות ים המלח במקום לקופת האוצר. לאחר הקמתה תצא הרשות למכרז בינלאומי חדש: הקמת מובל ימים להצלת ים המלח.
ללא הקמת מובל ימים שיעצור את ירידת המפלס, יצטמצם עד מאוד שטחו של ים המלח הצפוני. המקום שבו היה ים במשך אלפי שנים יהפוך לשטח חרב ובו עשרות אלפי בולענים.
14 תגובות
מיקי- אנו זוכרים היטב את התכנית להזרמת מי הים התיכון ישירות לים המלח ממערב למזרח כאשר מפל המתח מהרי יהודה לימה- יספק את כול תצרוכת החשמל הדרושה לפרויקט. שמעון פרס עמל רבות לאפשרות זו או מים סוף אך נראה ששיקולים פוליטיים מקומיים ואזוריים (כמו שת"פ ירדני ופלסטיני עם ישראל) הכשילו את כול הרעיונות. השאלה האם היום ניתן להתגבר עליהם, כי הבנק העולמי ואחרים- היו מוכנים לתמוך פיננסית ברעיון.
יש חברות ענק שמוכנות להיכנס לפרויקט ביחד עם הממשלה. הן תתפלנה מים ותייצרנה חשמל והמדינה תממן את ייצוב המפלס.
הבעייה היא שאין בממשלה מישהו בעל יכולת שאכפת לו ושיפעל לקידום הפרויקט.
הממשלה בוחרת בחלופת האפס שפירושה לא לעשות כלום ולתת לים להעלם ולהפוך לשטח עתיר בולענים.
אמן!!
לכאורה, יש כאן שלושה מרכיבים שאינם בהכרח קשורים: 1. ייצור אשלג, 2. הספקת מים מתוקים, 3 ייצור חשמל. אם מבטלים את משיכת במים ע"י המוביל הארצי, ניתן להחזיר את המצב לקדמותו. לגבי ייצור חשמל – יש דרכים של אנרגיית שמש, רוח, אפילו גז. גם לאספקת מים מותפלים יש דרכים אחרות. באשר לאשלג, – טוב, ניתן לצמצם את הייצור בדיוק למידה האפשרית בלי לפגוע במפלס. במוסף תרבות מופיע פרק מספר של ג'ול ורן על הזרמת מים הים התיכון לסהרה. נכתב בתחילת המאה ה20, כאשר האנושות שינתה את פני כדור הארץ (תעלת סואץ, למשל). אנו מגלים שהיכולת שלנו לצפות מה יהיו תוצאות של שינויים מבניים היא דלה. לכן פעולות דרמתיות (כמו הזרמת מים עם לים המלח יביאו לתוצאות בלתי צפויות, ובסיכוי גבוה – שליליות.
מדוע סיכוי גבוה לתוצאות שליליות?
1. אספקת מים מתוקים בכמות משמעותית לבקעת הירדן אינה אפשרית ללא התפלה במקום
2. יצור חשמל אמצעים שציינת אינו עומד מול האפשרויות של ניצול הפרשי הגובה בין פני ים התיכון לפני ים המלח.
3 באשר לאשלג – לא ניתן לייצרו ללא שאיבת מים מים המלח
4. אי אפשר להפסיק את משיכת המים ע"י המוביל הארצי. "במקרה" יש כאן גם מדינה.
5. תעלת סואץ לא שינתה את פני כדור הארץ. היא רק פתחה נתיב ימי שאגב היה פתוח גם בימי האימפריה היוונית.
6. ז'ול ורן היה באמת פנטזיונר וסופר גדול. בשביל מה להזרים מי ים התיכון לסהארה ?
בקיצור – צא מתוך החשיבה השלילית ועבור לחשיבה חיובית. כמוך היו מתנגדים גם להקמת המוביל הארצי.
הסיבה ל'סיכוי גבוה לתוצאות שליליות': בגדול, האיזון האקולוגי הוא בין אינספור מרכיבים. האדם הוא חלק מהמערכת האקולוגית. האבולוציה בררה והתאימה את האדם הנוכחי למערכת הנוכחית, הכי טוב שאפשר. שינוי במערכת ייצור מצב חדש, וייקח הרבה דורות עד שהאבולוציה (והתבונה האנושית) תמצא את ההתאמה החדשה. ובאופן יותר ספציפי: היומרה לתת תחזית (אפילו רק כלכלית) של תוצאות הפרויקט נכשלה הרבה פעמים. אולי הבולענים נראית לך תוצאה חיובית של התייבשות ים המלח, בטוח שאיש לא צפה אותם מראש. איש לא חשב על הנזקים האקולוגיים ביצירת החיבור הימי בין הים התיכון לים סוף. גם לא שחוף נתניה ייתמוטט בגלל סכר אסואן. אני חוזר בי מהניסוח 'סיכוי גבוה'. יש א-סימטריה בין תוצאות חיוביות, לתוצאות שליליות (שכאמור אלה ואלה בלתי צפויות): שתוצאות שליליות יכולות להיות קטסטרופליות.
את הנקודה החשובה בדברי לא הבהרתי כראוי: כדאי לתת לכמה שיותר מרכיבים ערך כספי, מה שנותן בסיס להשוואה, למשל, כמה שווה האשלג הנוסף מעבר למה שאני מרשה? בשנות החמישים היה רעש גדול בעניין מקורות הירדן, ריב בין סוריה וישראל, 'תוכנית ג'ונסטון' וכו'. אחד האמריקאים שאל בכמה כסף מדובר. מישהו עשה חשבון ואמר 15 מיליון דולר. צחק הראשון ואמר 'על זה אתם נלחמים?!'
למיקי גור הנכבד,
מאמר חשוב ביותר. על הסיבות לירידת מפלס ים המלח ניתן להוסיף את מפעל הע'ור הירדני שתופס את מי הירמוך ומזרים אותם להשקיית שדות בעבר הירדן המזרחי. כנ"ל גם עם נחל ארנון שמימיו מנוצלים ע"י ממלכת ירדן. הולכת מים מים מים סוף לים המלח איננה כלכלית בשל הפרשי גובה. אולם הולכת המים בנתיב הקישון עד אזור קיבוץ יזרעאל ומשם בגרוויטציה מזרחה והפניית המים באזור הג'יפתליק דרומה יכולה להיעשות בתעלה פתוחה, למעט קטע קצר בעמק יזרעאל. ניתן להקים לאורך התעלה כ- 20 מתקנים לייצור חשמל (הפרשי הגובה בין נקודת האיזון ממזרח לקיבוץ יזרעאל עד לפני ים המלח ההיסטורי הוא כ- 400 מטרים, דבר המהווה אוצר טבע שישראל עדיין לא למדה לנצל, לעומת המהנדס פנחס רוטנברג שבנה מפעל חשמל בנהריים תוך ניצול נפילת מי הירמוך לירדן מגובה 20 מטר בלבד. כמובן יהיה אפשר להקים גם מפעלים להתפלת מי ים עבור תושבי האזור.
בזמנו, יצחק מודעי בהיותו שר האנרגיה הכריז על הקמת מוביל מי ים לים המלח. אבל מודעי בהיותו מנהל מפעל למוצרים קוסמטיים לפני היותו שר (זה לא בדיחה) היה סוג של ליצן ללא יכולת אמתית לדחוף להקמת פרוייקטים מסוג זה. כיום אין בממשלת ישראל גורם שמסוגל לטפל בזה. בן גוריון ולוי אשכול, מי יגול עפר מעיניכם.
כן… ישראל זקוקה למנהיגות בעלת חזון ותעוזה… בכל התחומים.
אמור לי מי הם שריך ואומר לך מי אתה
רעיון מבריק שאני שומע עליו לראשונה.
נבחרי העם במקום לקדם פרויקטים ונושאים פורצי דרך ומחזקי עתיד, עוסקים באינטרסים אישיים ואגואיסטיים
יש לנו אוצר טבע ונוף ייחודי ברמה בינלאומית ואסור לנו בשום אופן להביא למחיקתו.
רמת השמירה על הטבע מעידה על הרמה הערכית של החברה ומנהיגיה. לאף מנהיג אצלנו לא אכפת מהסביבה בה אנו חיים ומה שנשאיר לצאצאינו
שלום מיקי
אכן רק תעלת הימים תציל את ים המלח. מובל העמקים הוא אידיאלי מבחינת מרחק ועלויות, אך החשש העיקרי הינו התוואי במקביל לשבר הגיאולוגי שמסתעף מהשבר הסורי האפריקאי. עמק יזראל הינו אזור פורה חשוב ועשיר במי התהום מתוקים. לפי מומחים, זעזוע אדמה עלול להחריב את התשתית ולגרום לזיהום חמור ובלתי הפיך לדורות של הקרקע הפוריה. כל עוד אין טכנולגיה או מערכות מניעה שיכולות להתמודד עם תרחיש שכזה , אז מובל העמקים אינו כדאי. יש להתמקד בחפירת תעל האזור פחות רגיש לנ"ל- כלומר לכיש-נגב- מדבר יהודה. ישנן טכנולוגיות חפירה מתקדמות שיכולות להתמודד עם הקרקע הסלעית.