להציל את ים המלח

הפתרון לירידת מפלס מי ים המלח – הקמת "תעלת הימים"
תמונה של מיקי
מיקי גור

ים המלח, אחד מפלאי תבל, אתר בעל חשיבות גיאוגרפית והיסטורית אדירה, המקום הנמוך ביותר בעולם – הולך ונעלם.

מדי שנה יורד גובה מפלס המים בלמעלה ממטר ושטח פני הים הולך ומצטמצם. השטחים שהיו מכוסים במים הופכים לשטחים בוצניים ומבותרים ונפערו בהם כבר למעלה מ-7,000 בולענים.

לירידת המפלס שני גורמים עיקריים: ראשית, הטיית מי נהר הירדן. מים מתוקים שזרמו בעבר לים המלח הוטו והועברו לשימוש תושבי האזור. ושנית, מפעלי ים המלח, הן בישראל והן בממלכת ירדן, שואבים את מי ים המלח למען הפקת מינרלים הנמכרים בכל רחבי תבל ותורמים לירידת המפלס.

במאמר זה אתייחס רק לממשלת ישראל. קשה לבוא בטענות למי שהחליטו במחצית המאה הקודמת לפגוע באוצרות הטבע והקימו את המוביל הארצי למען רווחת בני האדם, אך בחלוף 60 שנה ראוי לעצור ולשאול האם עדיין סביר להמשיך ולנהוג בדרך המייבשת בהדרגה את רוב שטחו של הים?

שוחרי סביבה שכוונותיהם טובות מציעים לחדש את זרימתו של נהר הירדן אל ים המלח כפי שהיה במשך אלפי שנים. למרבה הצער, לא ניתן להיענות להצעה זו. המזרח התיכון שרוי במצוקת מים רבת היקף. תושבי רבת עמון מקבלים אספקה של מי שתייה רק פעם אחת בשבוע, ואותם הם אוגרים במכלים. בנסיבות אלה, אין זה הגיוני להזרים מים מתוקים, מי שתייה, לייצוב המפלס. שוחרי סביבה אחרים, שגם כוונותיהם טובות, מציעים לסגור כליל את מפעלי ים המלח וכך להפסיק את השאיבה. גם להצעה זו לא ניתן להיענות. מפעלים אלה מספקים תעסוקה לעשרות אלפי עובדים ויש להם תרומה משמעותית ביותר לתוצר הלאומי.

אך אין פירוש הדבר שיש לשבת בחיבוק ידיים ולתת לים המלח להיעלם. הגיעה השעה לאמץ פתרון יצירתי שבעבר כבר היה מונח על סדר היום הציבורי, אך, מסיבות שונות, נדחה ולא הוצא לפועל. הפתרון הוא להקים, סוף סוף, את "תעלת הימים" שתזרים מי ים – מים סוף או מהים התיכון – אל ים המלח וכך תיבלם ירידת המפלס. בניגוד למים מתוקים, אין למי ים שימוש אלטרנטיבי ואין הם מצויים במחסור ולכן, זהו הפתרון שאליו צריך לשאוף.

אין לזלזל בשאלות האקולוגיות הקשות הנלוות לפתרון זה כגון כיצד ישפיע הערבוב של שני סוגי המים על ים המלח. עם זאת, מחקרים קבעו כי ניתן להזרים כמות ראשונית של מי ים ולעקוב אחר השפעתה. אם יידרש, ניתן יהיה, בהמשך הדרך, לבצע מקצה שיפורים, לדוגמה, סינון המים שיוזרמו לים המלח.

במאמר זה, לא אכנס לוויכוח בשאלה האם להקים תעלה שמוצאה בים סוף או תעלה שמוצאה בים התיכון. המחלוקות העזות בין שוחרי הסביבה בסוגיה זו עיכבו את ההתקדמות לפתרון הבעיה. העיקר הוא לקבל בהקדם החלטה על הקמתה של "תעלת ימים" שתזרים מים לים המלח, באחד משני הנתיבים שבמסלולם יוקמו גם מפעל התפלה וגם מפעל לייצור חשמל.

ויקשה הקורא: מה באשר לעלויות העתק הכרוכות בפרויקט? התשובה חבויה בדו"חות הכספיים של מפעלי ים המלח. מחירי האשלג שהרקיעו שחקים בעולם כולו השיאו למפעלים אלה רווחי עתק. בשנים הקרובות עתיד להתחדש זיכיון הכרייה מים המלח וזוהי הזדמנות פז לממשלת ישראל לשנות את כללי המשחק. בזיכיון החדש יש לאמץ את העיקרון הסביבתי המוכר בשם "המזהם משלם". גביית סכום צנוע עבור המים הנשאבים על ידי המפעלים לצורך הפקת המינרלים, תאפשר למדינת ישראל להקים את "תעלת הימים" ולהציל את ים המלח.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

13 תגובות

  1. למר מיקי גור הנכבד,
    מאמרך שלעיל עוסק בנושא קריטי חשוב ביותר, הנוגע לעתיד משק המים במדינת ישראל. נושא זה נדון כאן במאמר בשם "בעיית המים במדינת ישראל" שהתפרסם ביום 12 באפריל 2018 באתר זה. נראה שמומחים רבים העוסקים בכך מסכימים שתעלת הימים חיונית לעתיד מדינת ישראל, לא רק לצורך הצלת ים המלח, אלא גם ואולי בעיקר לשם חיזוק בקעת הירדן והעמדתה כגבול המזרחי הקבוע של המדינה. משום מה ממשלת ישראל שריה ורוזניה מזניחים עניין זה הגם שעוד השר יצחק מודעי בזמנו הכריז על תחילת בנייתה של תעלת הימים. אולי ראוי לחשוב על הקמת לובי ציבורי שיפעיל לחץ על הממשלה לגשת ברצינות לבניית תעלת הימים. במאמר שהוזכר לעיל הומלץ על המסלול הצפוני של תעלת הימים. כיום, כאחד הלקחים שאנו אמורים ללמוד ממלחמת חרבות הברזל הוא, שיש לחזק ולבצר את גבולה המזרחי של מדינת ישראל. מפעל תעלת ימים בנתיב הצפוני יתאים בדיוק למטרה זו בנוסף כמובן להצלת ים המלח כפי שכתב במאמרו מר מיקי גור.

  2. הרעיון להזרים מי ים לים המלח הוא רעיון גרוע. לפי הידע הקיים, אם יוסיפו לים המלח מי-ים , ים המלח ייהפך לים הגבס. תוך זמן קצר הגבס יתקרש ואפשר יהיה ללכת על מה שהיה ים המלח ולעבור בהליכה מירדן לישראל. עוד תוצאה זה יהיה הסוף של מפעלי ים המלח.

    1. מהיכן לקחת את הרעיון הזה? האם במי הים התיכון יש בכלל אחוז משמעותי של כימיקלים המרכיבים את החומר הנקרא גבס?

    2. המחקרים האחרונים קבעו שניתן להזרים 400 מיליון מטר מעוקב מי ים ללא כל נזק לים המלח. ובנוסף, אם חלילה, יהיה נזק כלשהו ואפילו קטן, יסננו את מי הים בשיטה שנקראת ננו פילטריישן ויורידו את המליחות.

      1. למר מיקי גור
        נכון מאד. תגובת שין אינה נכונה. הגבס – קלציום סולפאט – נמצא במי ים התיכון, שבהם ריכוז המלחים כולם מסתכם בכ- 3.5%, בכמות קטנה מאד, כ- 0.02%, על כן הזרמת 400 מיליון קוב מי ים התיכון לים המלח תוסיף כמות זניחה לחלוטין של גבס שתימהל בכמות של מאות מיליארדי קוב של מי ים המלח. מבחינת נושא הגבס לא יזדקקו לננו פילטריישן.

  3. כל הכבוד על האיכפתיות לגבי הסביבה שלנו, מהבטים שונים

  4. איך ניתן לחזק את השמירה על ים המלח ?

    מעבר למאמר יש עצומה או משהו לחתום עליו ?

  5. נושאים כאלה אין סיכוי שיזכו לתשומת לב הממשלה הנוכחית

  6. שאפילו בזמן מלחמה יש אנשים שאיכפת להם מהסביבה, חושבים גם קדימה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן