נדידת העמים של המאה ה-21

ההתחממות הגלובלית איננה פוגעת בכל הארצות באופן שווה. יש ארצות, כמו אלה שגובלות במדבר סהרה מצפון (לוב, מצרים, אלג'יר) ומדרום (ניג'ר, צ'אד, גינאה, ניגריה, סודן, אתיופיה ועוד), שכבר סובלות מבצורות חוזרות ונשנות והתייבשות מקורות המים. כתוצאה מכך החקלאים שהתפרנסו מגידולים חקלאיים או מגידול בקר וצאן איבדו את פרנסתם והם נאלצים להגר. בשלב ראשון הם עוברים לשכונות מאולתרות בקרבת הערים, ובהמשך הצעירים בעלי היוזמה והמרץ משתדלים להגר לארצות שבהן יש סיכויים טובים יותר לחיים ברווחה. ההגירה הזאת עלולה להזכיר את "נדידת העמים" בסוף התקופה העתיקה.

בארצות אחרות שחשופות לסכנת שיטפונות בגלל עליות פני הים ובגלל התעצמות הסערות הטרופיות (הוריקנים באוקיינוס האטלנטי, ציקלונים באוקיינוס ההודי וטייפונים באוקיינוס השקט), אנשים שחיו בשטחים שהוצפו, או המוצפים מדי פעם, נאלצים לעבור לשטחים גבוהים יותר, ובעיקר לפרברי הערים. בערך 30 מיליון מתושבי בנגלדש (מתוך 170 מיליון) שחיו באזור הדלתה של נהר הגנגס והתפרנסו מגידול אורז, נאלצים להגר ולעבור לסביבת עיר הבירה דאקה. לסכנת ההצפות חשופים גם אזורים נמוכים בתאילנד, בווייטנאם ובאינדונזיה.

צחוק הגורל הוא שעיקר המכה נופלת על ארצות עניות מאוד, ובאופן פרדוקסלי בחלק גדול מן הארצות האלה האוכלוסייה מתרבה בשיעורים גבוהים. בניג'ר, שכבר עכשיו חלקים גדולים ממנה הם מדבר, גדלה האוכלוסייה בשנה האחרונה בכמעט 4%, ובעשר השנים 2012–2021 ב-42%. ירדן שכנתנו, שאם ישראל תפסיק להעביר לה 100 מיליון ממ"ק מים בכל שנה לא יהיו לה מספיק מים לשתייה ל-11 מיליון תושביה, התרבתה האוכלוסייה בעשר השנים האלה ב-37%. בעיראק, שסובלת מהתייבשות הנהרות שהיו משקים את שדותיה לאחר שטורקיה בנתה סכרים על הנהרות והפנתה את המים להשקאת שדותיה שלה, האוכלוסייה גדלה בעשר שנים ב-36.5%. במצרים, שכנתנו מדרום, שעלולה לסבול ממחסור במים עקב ניצול מי הנילוס על ידי סודן ואתיופיה, האוכלוסייה גדלה בעשר שנים ב-26%.

קיימות תחזיות שונות על ההיקף של גל ההגירה מן הארצות שייפגעו. אחד הגורמים שמשפיע על התחזיות הוא עד כמה בדיוק יתחמם כדור הארץ. הבדל של חצי מעלה, בין 3.5 מעלות ל-4 מעלות, יכול לגרום להבדל גדול בפגיעה במדינות שמדרום לסהרה ובמזרח הרחוק. גורם אחר שיכול להשפיע על ההגירה הוא מספר המהגרים הפוטנציאליים שישתקעו בערים שבארצם ולא ינסו להגיע לאירופה או לצפון אמריקה.

בספר שפרסמה גאיה וינס היא העריכה שעד שנת 2100, שטחים שבהם חיים עכשיו 3.5 מיליארד בני אדם ייהפכו למקומות שבני אדם לא יכולים לחיות בהם. תחזית מתונה יותר פורסמה ב-2018 על ידי הבנק העולמי. לפי התחזית שלהם, בין 44 מיליון ל-216 מיליון איש עלולים להיאלץ לעזוב את ארצות המגורים שלהם. האומדן הזה מתייחס באופן כולל לאפריקה, למזרח הרחוק ולאמריקה הלטינית.

המספרים האלה מפחידים למדי. נוסף לכך צריך להביא בחשבון שיש היום בערך 100 מיליון פליטים שברחו ממקומות מגורים בגלל פעולות איבה – בסודן, בצ'אד, בתימן, באתיופיה, בסומלי וגם בגבול מיאנמר-בנגלדש – שגם חלק מהם ינסו להגר לארצות שלוות יותר.

השאלה היא אם ישראל נערכת לאפשרות שכמה מיליונים מתושבי מצרים, לוב וסודן ינסו לעבור לתוכה. גדר הגבול לאורך גבול ישראל וסיני במצבה הנוכחי – שער מעבר סגור באזיקונים – לא תעצור אותם.