פצצת סירחון מתקתקת

משבר הטיפול בפסולת בישראל הוא משבר לאומי
תמונה של דבי
דבי קאופמן

כל מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני מוטרדת ממצב הפסולת בישראל. מודעותי הרבה לשינויי האקלים (בכל זאת יש לי גם תואר בג"ג – מסלול קלימטולוגיה) וניסיון של עשרים שנות עבודה במוסד שמואל נאמן, שבמהלכן נחשפתי לשלל מחקרי סביבה, אנרגיה ואקלים, רק מגבירים את דאגתי בסוגיית הפסולת והטיפול בה.

אין צורך במחקרים רבים כדי להבין שסביבה מטונפת גורמת לנזק רב, כמו מחלות, ופגיעה בטבע – בחי ובצומח. איני יכולה להתעלם מכמויות הלכלוך והפסולת הלא מטופלים שהולכים ומצטברים בשולי הדרכים וברחובות הערים. אבל, נניח לרגע את מה שאנחנו רואים על פני השטח, האם נתתם דעתכם על מה שקורה בקצוות? באזורים שבהם נדרש טיפול מעמיק בפסולת? למשל בפסולת הבניין המפוזרת בשטח, או בפסולת הגושית והעירונית שמגיעה לאתרי ההטמנה של ישראל? ובכלל, מה קורה במרחבים שאמורים לשמש נקודות קצה לטיפול בפסולת? אם חשבתם שהלכלוך ברחובות הוא הבעיה שלנו – כדאי שתתעוררו, הלכלוך הזה הוא רק חלק מהבעיה, משום שבישראל גוברת מיום ליום סכנה בדמות פסולת ארצית על רבדיה השונים.

לפני כחודשיים קיימנו במוסד שמואל נאמן פורום פסולת. הדיונים הסתמכו על נתונים שנאספו ונבדקו באופן מדעי. לאחר הדיון פורסם דו"ח ובו המלצות לטיפול בפסולת בישראל. לצורך יישום המלצות הדו"ח עומדת "קרן ניקיון", אולם כבר יותר מעשור הקרן כמעט ואינה ממומשת ונעשה בה שימוש מינורי.

מהדו"ח עולה כי על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2017 הסתכמה כמות הפסולת שנוצרה בישראל בכ-20.9 מיליון טונות. הפסולת השנתית מתפלגת כדלהלן: כ-8.2 מיליון טונות פסולת יבשה, כ-6.8 מיליון טונות פסולת מעורבת, כ-5.5 מיליון טונות פסולת חקלאית, כ-0.3 מיליון טונות פסולת מסוכנת וכ-0.1 מיליון טונות בוצה. כ-45% מהפסולת שנוצרה מקורה במשקי הבית ובמסחר (5.4 מיליון טונות) ובתעשייה (3.9 מיליון טונות).

בשנת 2019 יוצרו בישראל כ-5.8 מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה, ולמעלה מ-40% ממנה יוצרו במחוזות תל אביב והמרכז. מסקר הרכב הפסולת הארצי 2012–2013 שנערך בשנת 2013 על ידי חברת שחף והמשרד להגנת הסביבה, ב-27 רשויות בישראל, עולה כי הפסולת העירונית במשאיות הדחס מורכבת מ-32% שאריות מזון, 22% נייר וקרטון, 17% פלסטיק ו-29% אחר. חשוב לציין שאין עדיין נתונים מעודכנים לשנת 2022, אבל סביר להניח שהנתונים בדו"ח העדכני יהיו מדאיגים יותר, שכן הפסולת בישראל אינה מטופלת כהלכה והיא ממשיכה להצטבר עוד ועוד בכל יום שעובר. חשוב לציין שהפסולת בישראל תורמת לכמעט 80% מכלל פליטות המתאן.

במסמך שמציג רטרוספקטיבה של הטיפול בפסולת עירונית מוצקה בישראל בשנים 2007–2022, מוצג הפער בין המדיניות שחרט על דגלו המשרד להגנת הסביבה בנושא מדיניות הטיפול בפסולת מוצקה ובין הביצועים בשטח.

מכאן שנושא הטיפול בפסולת בישראל דורש, ללא ספק, נקיטת פעולות מיידיות, שכן מדובר בפצצת זמן מתקתקת. ממסקנות דיון פורום הפסולת נכתבו ההמלצות להלן:

  1. הגדרת הטיפול בפסולת כפרויקט לאומי – שיתוף כל בעלי העניין בשוק הפסולת, הקמת מנגנון לניהול תקציב, ייזום והקמת מתקני קצה לטיפול בפסולת.
  2. הפרדת הטיפול בשינויי האקלים מהטיפול בפסולת – ההתמודדות עם נושא האקלים אינה אמורה לעכב את הטיפול בפסולת, ובוודאי לא את מי שאמון על כך. אומנם הפסולת והטיפול בה נכללים באותה קטגוריה בשל ההשפעה הדו-צדדית של שני הנושאים האלו זה על זה, אך יש חובה מוסרית וסביבתית ליצור הפרדה בין שני התחומים, בעיקר בכל הנוגע לטיפול בפסולת.
  3. הגדרת גוף (רשות או מִנהלת) אשר יוסמך לניהול הטיפול בפסולת – מוצע להקים מנהלת משותפת של המשרד להגנת הסביבה והשלטון המקומי לניהול הפסולת, בדומה לרשות המים ותאגידי המים והביוב (או מודל אחר שייבחן ויימצא מתאים). יש לשקול לכלול במנהלת גם גופי טיפול בפסולת, כגון איגוד ערים דן לתברואה ואתר דודאים, אשר נמצאים בבעלות חלקית של רשויות מקומיות. המנהלת תכין תוכנית רב-שנתית, לרבות מדדי ביצוע, ליישום מדיניות המשרד להגנת הסביבה (והממשלה בכלל), ולטובת עמידת הרשויות המקומיות באחריות לטיפול בפסולת. מכיוון שמדובר במִנהלת משותפת למשרד, גם המדיניות תתבצע בהסכמה משותפת, ובהתאם לתוכנית הרב-שנתית. בדומה לתאגידי המים והביוב, המנהלת תורכב מאנשי מקצוע בתחום, מהנדסים וכלכלנים אשר יתוו מדיניות ארוכת טווח. המשרד להגנת סביבה, בדומה למשרד האנרגיה והתשתיות ביחס לתאגידי המים והביוב, יהיה הרגולטור.
  4. משק פסולת סגור – מִנהלת הטיפול בפסולת תהיה גוף ביצועי, ומשק הפסולת יתנהל כמשק כלכלי סגור. תקציבי המנהלת יגיעו משני מקורות עיקריים – האחד, מתאגידי פסולת אזוריים שיגבו את עלות הטיפול בפסולת בשלטון המקומי (תשלומים ייעודיים לטיפול בפסולת, באמצעות תשלום ישיר בגין הפסולת המיוצרת, ולא כחלק מהארנונה); והשני, מכספי היטל ההטמנה אשר בקרן לשמירת הניקיון, באופן שיבטיח ניצול כספי הקרן למטרה אשר לשמה הוקמה. בזכות תנאי פתיחה מצוינים של כספים בקרן לשמירת הניקיון, וכן הכנסות שנתיות של למעלה מ-600 מיליון ש"ח, יש היתכנות ליישום מיידי של פרויקט הטיפול בפסולת.
  5. מדיניות פסולת ארוכת טווח – יש צורך בחשיבה ארוכת טווח לטיפול בפסולת, ולכן מוצע כי הטיפול בפסולת יונהג לפחות לעשרים שנים קדימה, על מנת לאפשר יציבות ובניית מתקנים בהשקעות גדולות, למשל במודלים של BOT או PPT שיאפשרו לקדם את שוק הפסולת.

אם הממשלה לא תתעורר ותתחיל ליישם לאלתר לפחות חלק מן ההמלצות, נמצא את עצמנו חשופים לסכנות בריאותיות וסביבתיות, שספק אם נצליח להתגבר עליהן.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. קראתי היום בארץ על פינוי זבל בלתי חוקי מעבר לקו הירוק ושריפתו הבלתי חוקית שם מה שיוצר עשן מזוהם מסכן בריאות בתוך ישובים בישראל. לא יאומן. איפה הממשלה? מה עושים השרים חוץ מלהתלהם בחזית הפוליטית?

  2. והבעיה הגדולה שהרוב לא מבינים. חלק גדול מהנזקים שאנחנו עושים לאיכות הסביבה לא ניתנים לתיקון.

  3. כל מה שקורה לנו כעת בעולם עם שטפונות ושריפות, וחום, וכן הלאה, חשוב שיפנה את תשומת ליבנו להתעסק בדברים האמת חשובים לעתיד העולם

  4. המחדל זועק לשמיים, לא די להכין רשימה של מה שיש לעשות שה ברור לכול ילד, אלא מי אחראי לכך ואינו משלם על כך? אם זה חלק מהיעדר משילות כרוני כמו הטרור החקלאי, הפרוטקשן, הרציחות האזרחיות- אז זו בעיה לאומית ובית משפט חדל אישים אנחנו איתך במאבק

  5. יש לי נכדים בשתי ארצות באירופה. כשאני שומעת מהם מה הם לומדים על איכות הסביבה, ולמה הם עוזרים בנושא, אני מבינה שאנחנו קרובים יותר לעולם השלישי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן