זו לא איראן שמאיימת עלינו, זו הפסולת

07:30 בבוקר, בעודי מתקדמת לעבר קו הזינוק במרתון אנסי, קלטתי בפינת הרחוב ערימה של בקבוקים. אולם זו לא הייתה סתם ערימה בפינת הרחוב, זה היה משטח מסודר שבמרכזו ניצב פח זבל, וסביב הפח, על המשטח, נערמו בקבוקי שתייה ופחיות. סדר מופתי של פסולת בחגיגה של זבל – עדות לחגיגות סוף השבוע, כפי שנהוג בצרפת וגם ברוב חלקי העולם.

אבל צרפת היא צרפת, וגם הזבל שלה מאורגן באופן מופתי ובעיקר מעורר קנאה ב"רודפת פסולת" שכמותי. העיר אנסי נחשבת לוונציה של האלפים הצרפתיים. זהו הביקור השני שלי בעיר, ואני מוקסמת ממנה ולא בכדי. הכול בעיר הזו נראה כמו גלויה מצוירת נקייה ומצוחצחת, כולל הזבל שנערם סביב הפחים (ראו בתמונת הכותרת). וכך, בעודי פוסעת – מותירה את הזבל מאחור – הפלגתי במחשבותיי אל מדינתי האהובה ישראל. לא מזמן סיימתי כתיבת דו"ח שעניינו הפסולת בישראל. הדו"ח מציג את סוגיית הפסולת בארץ כבעיה אקוטית על סף משבר לאומי, שכן 80% מהפסולת בישראל מוטמנת בקרקע, חלקה אף ללא טיפול ראוי.

זאת ועוד, שיעור הטמנת הפסולת מסך כלל הפסולת המיוצרת בישראל הוא מבין הגבוהים ביותר במדינות ה-OECD, ובמקביל שיעור מיחזור הפסולת בישראל הוא מהנמוכים בהשוואה למדינות מתקדמות. מדינת ישראל מטמינה כיום בקצב של כ-4.6 מיליון טונות של פסולת לא מעובדת ולא מיוצבת בשנה. כ-70% מסך הפסולת המיוצרת במדינה מוטמנת במחוז הדרום.

נוסף על כך,אינדקס EPI (Environmental Performance Index), המקובל במדינות ה-OECD ובעולם, לבחינת ניתוח והשוואת מדינות במדדי הסביבה השונים, מעמיד את ישראל בדירוג נמוך יחסית (57) למדינות הרבה פחות מתקדמות ומפותחות ממנה, כמו למשל נמיביה, בולגריה ורומניה. חמור מכך הוא נושא חיוניות מדיניות המערכת האקולוגית של ישראל והאקוסיסטם הסביבתי (הכוללים משאבי מים, חקלאות ושירותי סביבה שונים) – ישראל ניצבת במקום 98. עוד חשוב לציין שבנושא ניהול פסולת לבדו ישראל מדורגת במקום ה-25, אולם כאשר בוחנים את ההגדרות בדו"ח מתברר כי הטמנה באתרים מוסדרים מהווה טיפול נאות. בזה מדינת ישראל עומדת, אך בהינתן כי מעל 80% מהפסולת העירונית בישראל מוטמנת ללא מיון או ניצול, קיים ספק לגבי אמינותו של מדד זה.

הנתונים הנ"ל מדברים בעד עצמם ומעידים על טיפול קלוקל בסביבה הישראלית ובפסולת שמצטברת בשטחה. עולה מהם צורך מיידי להגדיר מסגרת ראויה ומתוקצבת לטיפול בבעיות מיחזור והטמנת פסולת. אלא שכאן עולה שאלת ההתמודדות עם הפסולת ובאיזו דרך יש לטפל בה בישראל?

בניגוד גמור להחלטה על ביטול המיסוי על כלים חד-פעמיים ועל משקאות ממותקים, שבעקיפין מוסיפים גם הם להצטברות הפסולת בישראל, תשובתי לשאלה זו היא ברורה וכוללת אלמנטים של חינוך, מיסוי ואכיפה. אולם בימים אלו, כשמקבלי ההחלטות עסוקים בעיקר בהטרפת המערכות בכללותן, אינני בטוחה שסוגיית הפסולת המצטברת וגדלה מיום ליום נמצאת בראש מעייניהם.

וכך, בעודי משוטטת ברחובות אנסי לעבר קו הזינוק של המרתון וחושבת על הפסולת בישראל, חזרתי למציאות באנסי. לאורך כל הדרך לא היה זכר ללכלוך, לניירות או למגבונים. כשסיימתי את התחרות חזרתי לנקודת איסוף הזבל. המשטח היה נקי והזבל נאסף. עובדי העירייה הספיקו לאסוף אותו למרות שהיה זה יום השבתון של השבוע. המודעות הסביבתית בצרפת, כמו גם בערים אחרות באירופה, מדהימה. לא משנה לאן תפנו, תמצאו פחים להפרדת הפסולת לצורכי מיחזור וכמובן תשתיות פסולת שיאפשרו אגירתה כדי שהיא תטופל כראוי. הן הציבור והן בתי העסק השונים מתואמים עם המדיניות באשר לטיפול הראוי בפסולת, וכך למשל גם במסעדות פאסט פוד, כלי האוכל הם מחומרים ממוחזרים, לרבות הסכו"ם, הקערות והכוסות.

בעולם מבינים זה מכבר שתרבות הצריכה מאיימת עלינו ועלולה יום בהיר אחד להשמיד את כולנו. אם ישראל לא תתעורר לטפל בפסולת שהיא אוגרת, היא תיעלם בבוקר בהיר אחד, וזה לא יהיה בגלל איראן.