שנת הלימודים החלה בקול ענות חלושה. הפנייה הראשונה שקיבלתי מהמורה של בני, שעלה לכיתה י' בגימנסיה הרצליה, היא כמובן ברכה על תחילת הלימודים ו… הודעה על כך שנשלחו טפסים לחתימה.
"טפסים לחתימה?!" מייד קפצתי והקפצתי את קבוצת הוואצאפ החדשה. "מדוע בעידן הנוכחי יש צורך להדפיס טפסים, לבזבז נייר ולייצר עוד אשפה? למה אי-אפשר שהכול יהיה בפורמט דיגיטלי?!", תהיתי ביני לבין קבוצת הוואצאפ. "אפילו קופות החולים והבנקים כבר התייעלו בעניין הזה", הוספתי בטרוניה והותרתי את חותמי בקבוצה.
לאחרונה מטריד אותי מאוד עניין חוסר השמירה על הניקיון במרחב הציבורי. נדמה כי בישראל החינוך לשמירה על ניקיון הסביבה לוקה בחסר. בכל מקום שאליו מגיעים יש לכלוך ופסולת בכמויות. לא משנה כמה פחים מפוזרים לאורכו של הירקון, בחוף הים או במרחב העירוני, האשפה בישראל נוכחת בכל פינה – בכניסה לחניון, על המדרכות, באתרי התיירות. להיכן שלא תסתכלו תראו בדלי סיגריות, פלסטיק על סוגיו השונים, מגבונים, מסיכות, צואת כלבים ומה לא. הישראלים מלכלכים כל חלקת אדמה טובה. והנה כעת גם משרד החינוך מוסיף שמן למדורת הפסולת, ובמקום לצמצם צריכה בנייר וייצור פסולת נוספת, מבקשים מההורים לחתום על טפסים מודפסים.
כדאי שכולנו נבין, הפסולת היא לא סתם בעיה, היא למעשה סימפטום לחברה לא מוצלחת. היא תמונת ראי של החברה. נתונים מראים שיש קשר בין מצב השמירה על הסביבה ועל ניקיונה לבין רמת הידע של המורים במדינות ה-OECD. כן, המורים שאמורים לשתף את הידע שלהם עם תלמידי בית הספר.
נתונים אלו מצטרפים לרמת הידע של תלמידי ישראל בתחומי היסוד – מתמטיקה, מדע וקריאה. ישראל נמצאת אי שם בתחתית בשליטה במתמטיקה ובקריאה, מתחת לכל המדינות המפותחות. שלושת המקצועות הללו הם הכלים הבסיסיים שנותנות המדינות לילדים שיגדלו ויצטרכו להתמודד בשוק הגלובלי. נכון, יש מי שיגיד שעל תוצאות הסקר בישראל משפיעות שתי קבוצות גדולות באוכלוסייה – החרדים והערבים, אבל אם תצרפו את הנתונים למצב הדמוגרפי בישראל תקבלו תמונה עגומה יותר.
במאמר שפרסם לאחרונה בעיתון הארץ הציג פרופ' ארנון סופר נתונים דמוגרפיים: בשנת 2022 אוכלוסיית ישראל מהים עד הירדן נאמדת בכ-15 מיליון תושבים סה"כ. ערבים הם יותר מ-50%, יהודים ואחרים – 49.84%. ישראל נחשבת לאחת מן המדינות הצפופות בעולם, ובעתיד, לאור שיעור הילודה בעיקר בקרב המגזרים הערבי והחרדי, יהיה כאן כנראה צפוף יותר. ואיך כל זה מתחבר לפסולת שנערמת בכל פינה? פשוט מאוד. ללא חינוך לשמירה על הסביבה ועל ניקיון הסביבה, שמתחיל במערכת החינוך, ללא תשתיות לאיסוף ומחזור אשפה, ללא אכיפה קפדנית מצד הרשויות על ניקיון הערים – יהיה כאן רע לתפארת.
הדפסת הדפים אולי נשמעת לכם פרט פעוט, אבל אם כולנו נזדעק אל מול מערכת החינוך ונדרוש להפסיק להדפיס דפים, נצליח להפחית ולו במעט את הפסולת שמצטברת ברחובותינו, ואולי גם נצליח לגרום למערכת החינוך לחנך לצריכה נכונה ולשמירה על איכות הסביבה.
13 תגובות
יבורך כול מי שפועל למען איכות הסביבה
בהיעדר משילות- נטבע כולנו בזבל ואשפה או שנדרס עי כלי רכב חשמליים שניתנו בחוסר אחריות בידי קטינים והכול בחסות החוק…
זה חלק מהתרבות הישראלית לעשות הכול "במבצע", מנקים את החופים במבצע של שבוע בשנה, תופסים נהגים שיכורים ללא רישיון במבצע שבוע בשנה, מחפשים נשק לא חוקי במבצע (אוקי- קצת יותר משבוע..) וכך הלאה.
כולם יודעים ששיניים מצחצחים כול יום פעמיים ולא "במבצע שבוע בשנה". תחזוקת המדינה היא משימה סיזיפית אך חיונית כפי שהשמש זורחת כול בוקר- ותחילתה בחינוך מהבית!! המשכה במערכת החינוך!!! וסופה במערכות האכיפה המשפט המקרטעות שלנו
האשפה והלכלוך (שני דברים שונים) הם סימפטום. ממש כשם שדריסת ילדה בת 4 עם קורקינט חשמלי היא סימפטום. ממש כשם שזריקת כסאות בעת קטטה היא סימפטום. הדברים נובעים מהרבה סיבות.
מערכת החינוך היא בוודאי אחד הגורמים.
העדר משילות, העדר אכיפה והרשימה של מה שאין ארוכה מאוד.
מה כן? בין השאר, ניעור כל המוסדות, קבלת החלטות על סמך ידע ולא גחמה פוליטית או אישית, ביצוע ובקרת הביצועים
הכל טוב ויפה אבל כל עוד אין משילות, האגו שולט והשיח הוא מתלהם ואלים אין סיכוי לשינוי. רק שליטה אכיפה ויד קשה כנראה יעשו את ההבדל.
לדבי היקרה,
מזדהה עם כל מילה שכתבת. כמובן שהכול מתחיל בחינוך. יש להכניס נושא זה לתכניות הלימודים אולי החל מהגנים.
עם זאת אבקש להוסיף, מתצפית אישית – הישובים הערביים מצטיינים באשפה מפוזרת, כנ"ל גם ישובים חרדיים. עשי פעם ביקור בבני ברק ותיווכחי.
אינני יודע איך ניתן להתגבר על הבעיה בישובים הללו. אולי על ידי העמדת תקציבים ליותר עובדי ניקיון או חברות שעוסקות בכך, כולל תקצוב קמפיינים ברשתות הטלוויזיה.
אחרי שראיתי כיצד האזרחים בארצות מתרדמות מקפידים על הפרדת סוגי האשפה, וכיצד תלמידי בית ספר עממי מודעים להקפדה על שמירת הסביבה, הבנתי כמה אנחנו מפגרים בנושא.
יש דבר אחד שאני לא מצליחה להבין. איך לאנשים ממש לא איכפת מהבעיות שיהיו לילדים שלהם בעולם ושאפשר לעצור ולמנוע אותם. ואם לא יפעלו כעת אי אפשר יהיה לתקן. זאת לא רק אדישות. זאת גם ממש השתתפותת בפעולות הרס.
יש סיבה טובה להתיאש. כעת עוד רוצים לחזור לאנגיה גרעינית וכזו של דלק נוזלי.
אתמול ראיתי בטלויזיה סרטון על קרחון ענק בצפון כדור הארץ. הולך ומתקרב להתפרקות בקצב כפול ממה שצפו. כאשר זה יקרה, פני הים יעלו בעשה מטרים. למה אנחנו מחכים?
כנראה רצית לכתוב בעשרה מטרים ולא בעשה מטרים. אז תרגע. פני הים לא יעלו בעשרה מטרים וגם לא בעשרה סנטימטרים אפילו שכל הקרחונים בעולם יימסו. למה? – כי כ- 65% משלח פני כדור הארץ מכוסים מים. 90% מהמאסה של הקרחונים נמצאת מתחת לפני הים. משטח כדור הארץ המכוסה במים רק כ- 15% (סביב הקטבים) מכוסים בקרחונים. דהיינו 10% מ- 65% ומהם כ- 15% הם הפוטנציאל לעליית פני ה אוקיינוסים אם הקרחונים יימסו.
חישוב קל ומהיר יראה שעל פי כמות המים שתשתחרר מהמסת הקרחונים יתווספו כ- 0.975% מכמות המים הכללית לאוקיינוסים ולימים המכסים את כדור הארץ. זה בוודאי לא יעלה את פני הים ב- 10 מטרים. אז עובדיה היקר – הסר דאגה מלבך.
כל הכבוד לגברת דבי. קשרת גם יפה בין כל מיני תופעות שליליות.
אני חייב לציין שבמאמרך הבאת עוד עובדות מדאיגות לא פחות מאיכות הסביבה
העולם הולך ונחרב
תראו איזה אחוז מהמאמרים והכתבות במדיה עוסקות באיכות הסביבה
ובסוף כולם יהיו מופתעים ויאשימו את הממשלות
אל תתיאשי גיברת. יאוש לא תורם כלום. ההיפך. יש לפעול ולהפעיל, לכתוב ולהפגין. עשייה תאיץ את השינוי כדי שלא יקרה מאוחר מידי