עשרים עובדות מעניינות על תנינאים

התנינאים הם בעלי חיים מדהימים ושורדים מעולים. אבותיהם חיו בעידן הדינוזאורים, המזוזואיקון, ומאז הם התפתחו באופן כמעט מושלם לגומחה האקולוגית שאותה הם ממלאים: טורפים במקווי מים, לרוב מתוקים, שתוקפים כל בעל חיים בתוך המים או על שפת המים. בזכות גודלם, כוחם ונשיכתם החזקה הם טורפי-העל של האקוסיסטמה שלהם, ובזכות תכנית הגוף המתוחכמת שלהם וההתאמות האבולוציוניות שלהם הם שורדי-על.

תנין הים ותנין היאור הם התנינאים הגדולים ביותר – אורכם עד 6–7 מטרים ומשקלם למעלה מטונה, והם גם בעלי עוצמת הנשיכה הגדולה ביותר כיום בעולם החי. תנין היאור ותנין הים ידועים לשמצה גם כאוכלי אדם, והם מסוכנים לכל בעל חיים שמגיע לקרבת המים. תנינאים גדולים נוספים הם האליגטור האמריקני, ששולט בדרום ארצות הברית, והתנין האמריקני – שזכור לנו מספרו של ג'יימס בארי "פיטר פן" בתור התנין שטרף את ידו ענודת השעון של קפטן הוק, ומאז הוא מתקתק ורודף את הקפטן עד לסופו. האליגטור האמריקני והתנין האמריקני יכולים להגיע לאורך של 5 מטרים אך בדרך כלל אינם חורגים מ-4 מטרים. בדרום אמריקה הקיימן השחור הוא התנינאי הגדול ביותר, לצד תנין אורינוקו הנדיר. בעבר חיו תנינאים גדולים אף יותר: הדיינוסוכוס, שחי באמריקה הצפונית, הגיע לאורך של 10–12 מטר ומשקל של 5–8.5 טונות, ודינוזאורים היו חלק מהתפריט שלו.

אך התנינאים מצטיינים לא רק בגודלם ובהטלת אימה על סביבתם. הם יצורים מורכבים שעברו התאמות רבות ומתוחכמות לסגנון החיים שלהם, ולפיכך הם שורדים מעולים. הם חכמים יותר מכפי שנדמה, למשל הם בעלי יכולת למידה ומטפלים בצאצאיהם. לתנינאים תפקיד חשוב מאוד באקולוגיה, והם שומרים על המערכת האקולוגית שלהם מאוזנת ונקייה: הם מונעים התרבות יתר של מינים אחרים ואף אוכלים פגרים וגופות מרקיבות, וכך מנקים את הסביבה ומונעים זיהומים והפצת מחלות. התנינאים המדהימים והמגניבים שרדו את ההכחדה הגדולה שהשמידה את דודניהם הדינוזאורים (למעט העופות), והם עדיין שולטים כיום. עלינו לשמר אותם למען הדורות הבאים.

במאמר שלהלן אציג 20 עובדות מעניינות על התנינאים ועל חשיבותם האקולוגית.

1. תנינאים (Crocodylia) זהו השם של סדרת זוחלים הכוללת את התנינים האמיתיים, האליגטורים והקיימנים, הגוויאלים ומספר סוגים שנכחדו. לרוב קוראים לכולם פשוט "תנינים", ואת התנינים עצמם – כלומר את בני משפחת "התניניים" (Crocodylidae) – מכנים "תנינים אמיתיים" או "קרוקודילים".
2. אף שהתנינים נראים כמו לטאות כבדות וגדולות ושויכו מסורתית למחלקת הזוחלים, למעשה הם קרובים יותר לעופות של ימינו. שניהם שייכים לענף פילוגנטי שנקרא "ארכוזאוריה" (ביוונית: זוחלים שולטים), שאליו היו שייכים גם הדינוזאורים הנהדרים והפטרוזאורים המעופפים. העופות הם למעשה צאצאי הדינוזאורים, ומבחינת הטקסונומיה הקלדיסטית שמבוססת על פילוגנטיקה, הם נחשבים לדינוזאורים בעצמם.
3. התנינאי הגדול ביותר שחי אי פעם היה ככל הנראה דיינוסוכוס, מהחוף המזרחי של אמריקה הצפונית. הוא חי בשלהי הקרטיקון, כ-80–73 מיליון שנה לפני זמננו. אורכו המירבי הגיע ל-12 מטר ומשקלו המירבי ל-8.5 טונות. וכן, הוא טרף גם דינוזאורים, ויש לכך הוכחות במאובנים. מתמודד נוסף היה קיימן ענק בשם פורוסזאורוס, שחי באמריקה הדרומית בתקופת המיוקן, כ-8 מיליון שנה לפני זמננו. אורכו הוערך ב-10–13 מטרים ומשקלו ב-8–10 טון, אך מחקרים עדכניים יותר הורידו את המספרים ל-10.3–11 מטרים ומשקל של 5.6–8.4 טונות. לשם השוואה, הגבול העליון של ממדי התנין הגדול ביותר כיום הוא אורך של 7 מטרים ומשקל של כ-2 טונות.
4. התנינאים הגדולים ביותר (בממוצע, בסדר יורד) הם תנין הים, תנין היאור, תנין אורינוקו, קיימן שחור, תנין אמריקני וגוויאל הודי. תנין הים ותנין היאור הם הגדולים ביותר, אך גם כל השאר מגיעים לגדלים מרשימים – אורך מירבי של כ-6 מטרים ומשקל של טונה. האליגטורים בינוניים – אורכם המירבי הוא כ-5 מטרים ומשקלם המירבי כחצי טונה. שאר מיני התנינאים רובם קטנים יותר: אורכם המירבי לא עולה על 3–4 מטרים ואורכם הממוצע הוא בין מטר וחצי לשני מטרים בלבד.
5. התנין הגדול ביותר בתקופת האדם שגודלו נמדד באופן מדעי, הוא תנין יאור מאפריקה שאורכו היה 6.45 מטרים ומשקלו 1,090 ק"ג. חוקר הטבע הגרמני אלכסנדר פון הומבולדט דיווח על תנין אורינוקו באורך 6.78 מטרים שמדד בשנת 1800. עם זאת, ספר השיאים של גינס קיבל טענה שבשמורת טבע בהודו חי תנין ים ענק באורך של כ-7 מטרים ומשקל של כ-2 טונות. מאחר שהוא עדיין חי וקשה לתפוס ולהרגיע תנין ענק כזה בשביל למדוד אותו, ממדיו טרם אושרו בוודאות וקפדנות מדעית.
6. תנין היאור הוא התנינאי הקטלני ביותר בעולם. באפריקה תניני יאור תוקפים בין 275 ל-745 בני אדם מדי שנה וכ-63% מהתקיפות מסתיימות במותו של הקורבן. בקרב רבים מהשבטים הילידים באפריקה טריפה על ידי תנין נחשבת לעונש שהוטל על הקורבן משמיים, בכוח רוחות הטבע או קללה של שאמאן או מכשפה.
7. תנין הים נחשב לתנינאי האגרסיבי והתוקפני ביותר. הוא תוקף בני אדם ואף טורף אותם. עם זאת, מכיוון שרוב תניני הים נמצאים באוסטרליה ובמדינות אסייתיות מתקדמות בעלות תשתיות מים מפותחות יותר מבאפריקה, התושבים פחות תלויים במקווי המים וכמות העימותים בין תנין הים לבני אדם קטנה יחסית.
8. לדם של התנין יש סגולות אנטיביוטיות, וכך הוא יכול להימנע מזיהומים קשים ולשרוד מים עכורים שורצי חיידקים ואכילת נבלות בתהליכי ריקבון. דמם של תנינים נחקר כיום במעבדות כדי לנצל את מעלותיו למטרות רפואיות.
9. מערכת העיכול של התנין חזקה ביותר. הקיבה שלו חומצית עד כדי כך שהוא מסוגל לעכל גם חלקים קשים של בעלי חיים, בהם עצמות.
10. הלב של התנין כלל לא אופייני לזוחל, אלא דומה במובנים רבים ללב של עוף. הוא בעל ארבעה מדורים – שני חדרים ושתי עליות, אך יש בו טוויסט מתוחכם: בין היציאה מהעליות קיים שסתום (שנקרא על שם פניצה, שגילה אותו) שמאפשר לתנין להזרים בחזרה דם שחזר מהוורידים אל תוך העורקים, על מנת שימצה את מלאי החמצן שבתוכו. נוסף לכך, זהו דם חומצי שרווי ב-CO₂, והוא מסייע בתהליכי עיכול בכך שהוא מעלה את חומציות הקיבה. משערים גם ששסתום פניצה מאפשר לתנין לצלול פרקי זמן ארוכים.
11. התנין יכול לצלול מתחת למים למשך פרק זמן ארוך, של כמה שעות. עם זאת, מרבית הצלילות מתבצעות לפרק זמן קצר של כמה דקות בלבד. לתנין יש התאמות ייחודיות שמאפשרות לו לפתוח את פיו גם מתחת למים ולא לטבוע מכניסת מים לקנה הנשימה (טרכאה) ולוושט. התאמות אלו כוללת חיך משני, מחסום עצם שמפריד בין מעברי האוויר מהנחיריים החיצוניים לנחיריים הפנימיים שמהם האוויר נכנס לקנה הנשימה. נוסף לכך, שני שסתומים בשריים שבולטים מהחיך המשני והלשון אוטמים את פתח הגרון ואת קנה הנשימה בזמן שהתנין מתחת למים. כך הוא יכול לנשוך מתחת למים ולהטביע את טרפו מבלי שהוא יטבע בעצמו.
12. הגוויאל ההודי הוא תנינאי נדיר בסכנת הכחדה חמורה ונמצא רק במספר נהרות בהודו. מדובר בתנינאי ארוך ולא אגרסיבי, שניזון בעיקר מדגים וחסרי חוליות. מקור השם גוויאל הוא בשם Gharial, שנובע מהמילה ההודית Ghar, שפירושה "כד" – על שם התפיחה הגדולה דמויית הכד בקצה חוטמו של הגוויאל הזכר.
13. הטומיסטומה (נקרא גם "גוויאל חקיין" או "תנין גוויאלי") הוא חידה גדולה שטרם נפתרה: האם מדובר בתנין (כלומר, שייך למשפחת התניניים) או בגוויאל (כלומר, שייך למשפחת הגוויאלים). לפי מחקרים מורפולוגיים, המתבססים על אנטומיה ומבנה הגוף, הוא סווג כתנין, אך לפי מחקרים מולקולריים, המנתחים רצפים גנטיים ב-DNA, הוא מסווג דווקא כגוויאל. במבט שטחי הוא אכן דומה לגוויאל ובעל לסת ארוכה וצרה מאוד. עם זאת, הוא טורף גם בעלי חיים גדולים יותר מדגים, כולל יונקים.
14. בדרום אמריקה חיים הקיימנים. מדובר בתנינאים קטנים ממשפחת האליגטוריים הנפוצים ברוב יבשת דרום אמריקה וביערות הגשם. מספרם מוערך במיליונים. אורכם 3 מטר לכל היותר, ובדרך כלל כ-1.5 מטר. מכיוון שהם קטנים יחסית הם אינם טורפי-על, ונטרפים על ידי יגוארים ואנקונדות. תפוצתם הרבה ומידותיהם הקטנות יחסית זיכו אותם בכינוי "הגרסה התנינאית לחולדה" ו"חולדות תנינאיות". יוצא דופן הוא הקיימן השחור, שיכול להגיע לאורך של 5–6 מטר.
15. האליגטור האמריקני הוא מין התנינאי הצפוני ביותר, ומגיע עד לדרום ארצות הברית, כולל פלורידה, לואיזיאנה, מיסיסיפי וטקסס. הוא התפשט צפונה בעיקר בזכות עמידותו היחסית לקור, אף על פי שהוא אקטותרמי ("בעל דם קר"). בעבר הוא היה בסכנת הכחדה מחמת ציד בשביל תעשיית העור, אך מאז שהוגן בחוק והוקמו חוות ייעודיות לגידול אליגטורים לעור, הוא השתקם לחלוטין ונפוץ במספר רב מאוד של פרטים.
16. בארץ ישראל חיו עד תחילת המאה ה-20 תנינים מהמין תנין היאור. הפרט האחרון של תנין בישראל ניצוד בתחילת המאה ה-20 בנחל תנינים (כמה מפתיע), וניתן לראות אותו – או ליתר דיוק פוחלץ שלו – במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. כיום ניתן למצוא תנינים בישראל רק בגני חיות או בחוות תנינאים, כגון חמת גדר ברמת הגולן וקרוקולוקו בערבה.
17. עוצמת הנשיכה של התנינאים היא החזקה ביותר בעולם החי. הביולוג והפלאונטולוג גרגורי אריקסון מדד כוח של 16,400 ניוטון בנשיכה של תנין ים במשקל של למעלה מחצי טונה. זה כוח השקול לכוח שמפעילה מסה של 1.6 טונה. אריקסון האריך שעוצמת הנשיכה של תנין ים באורך 6.7 מטר יכולה להגיע גם ל-34 קילוניוטון (3.4 טון-כוח). הביולוג ומנחה הטלוויזיה בריידי באר מדד (בצורה לא מבוקרת) עוצמת נשיכה של 22 קילוניוטון (5,000 ליברה-כוח) בתנין היאור.
18. התנינאים חכמים יותר ממה שחושבים. הם בעלי יכולה למידה וזיהוי דפוסים (כגון דפוסי נדידה עונתיים של טרפם) ואף יכולים לחשב במדויק איך ומתי לזנק על בעל חיים כדי לתפוס אותו בהפתעה ובעוצמה. הם מצליחים לקזז את זרימת הנהר כדי לתמרן אל בעל חיים ששותה על הגדה, בעוד שהם עצמם שקועים מתחת למים, בלתי נראים לבעל החיים ששותה ואינו מודע לסכנה. נוסף לכך הם מפגינים התנהגויות חברתיות מורכבות, וחלק מהמינים אף צדים יחד (דוגמאות נצפו בתנין היאור). יש גם דיווחים על כך שתנין הביצות ההודי והאליגטור האמריקני עורמים על אפיהם ענפים כדי לפתות עופות מים שבונים את קניהם – העופות מבקשים לקחת את הענפים ואז התנינאים מזנקים עליהם וטורפים אותם. ולבסוף, התנינאים דואגים לצאצאים שלהם. האם שומרת על הקן כל תקופת הדגירה, וכאשר הם בוקעים היא מסייעת להם להשתחרר מהביצה ונושאת אותם בעדינות למים. האם, ולעיתים גם האב, משגיחים על האבקועים הצעירים במשך כמה חודשים. קיימות עדויות שתנינות האכילו את צאצאיהן.
19. חקר התנינאים חשוב מאוד ובין השאר יכול לענות על שאלות הקשורות לדינוזאורים – כגון האם הם היו בעלי דם קר או דם חם – בשל הקשר הפילוגנטי ביניהם. יחד עם העופות, התנינאים הם "סוגריים פילוגנטיים" לדינוזאורים, כלומר הם ענף שהתפצל מאב קדמון משותף להם ולדינוזאורים, והעופות הם ענף שהתפתח מהדינוזאורים. למעשה התנינאים הם בעל החי הקרוב ביותר לדינוזאורים כיום, מלבד העופות.
20. לתנינאים חשיבות אקולוגית עצומה, ותנינאים משגשגים תורמים למערכת אקולוגית בריאה. ראשית, הם מווסתים אוכלוסיות של טורפי ביניים ובעלי חיים צמחוניים ומונעים פיצוץ אוכלוסין וניצול יתר של משאבים. לדוגמה, תניני היאור מונעים התפשטות יתר של דגי השפמנון. שנית, בהיותם בין השאר אוכלי נבלות, הם מבצעים סניטציה של בית גידולם ומסלקים גופות מרקיבות, שמהוות כר פורה לחיידקים וחרקים מפיצי מחלות. שלישית, חלק מהם – כגון האליגטורים – חופרים שקעים בבית גידולם, ואלה הופכים לבורות מים שנשמרים גם בעונה היבשה ובכך מאפשרים שרידה של דגים ודו-חיים.

אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם שהתנינאים הם בעלי חיים מרתקים ואדירים, שחשוב מאוד לדאוג לשימורם ולשגשוגם.