ארבע בעיות עיקריות בדרך ליעד "הירוק"

ההתפתחויות, וגם הבעיות, בתעשיית האנרגיה המתחדשת
תמונה של אליהו עם כובע
ד"ר אליהו בורוכוב

בשבועות שחלפו מאז שכתבתי את המאמר על השקעות באנרגיה מתחדשת (פורסם ב-25.6.2021) הגיע לידי מידע רב נוסף על התפתחויות בתעשייה הזאת. מצד אחד מתחזק הרצון להשקיע כסף רב בתחום. מצד שני הכוונות להקים מפעלים חדשים לייצור אנרגיה ירוקה כמו מתקנים פוטו-וולטאיים, ומתקנים לייצור חשמל על ידי אנרגיה של הרוח נתקלות בקשיי ביצוע מסוגים שונים. בשל הקשיים הללו, התוכניות והכוונות אינן מתקדמות לשלב שבו הן יכולות להיחשב השקעה שעשויה להניב רווחים, ולכן קרנות השקעה שמטרתן להשקיע בפרויקטים רווחיים אינן יכולות להשקיע בהם. מכיוון שכך, משקיעים עוד כסף במתקנים ובחברות קיימות ומעלים את מחירי המניות שלהם לרמות מוגזמות.

ראו לדוגמה: מחירי המניות של החברה הישראלית אנלייט אנרגיה עלו מראשית 2020 ב-34%. ימים יגידו אם העלייה הזאת תצדיק את עצמה. מחיר המניות של החברה הדנית Orsted, שמפתחת מתקנים לייצור חשמל מאנרגיית רוח, עלה ב-44%.

הקשיים למימוש הקמת מִתקנים חדשים הם כאמור מסוגים שונים: ראשית, קשיים לקבל אישורים לתוכניות, בין השאר גם בגלל התנגדויות של תושבים ושל רשויות מקומיות להקמת מתקנים שהם רואים בהם מטרד שיפגע בסביבה שלהם, או באיכות החיים שלהם. למשל בישראל "מגיני הטבע" מתנגדים להקמת חווה של טורבינות רוח לייצור חשמל ברמת הגולן.

שנית, קשיים טכניים מסוגים רבים. בעיה טכנית ראשונה היא היותן של הטכנולוגיות שבהן משתמשים חדשות, ועדיין לא התבררו כל הבעיות (bugs) שיש בהן, וגם כל האפשרויות. במקרים רבים רוצים למתוח את הטכנולוגיה למשימות יותר גדולות ממה שכבר בוצע, והדבר מצריך פיתוח, הרחבה, או שינוי הטכנולוגיות. למשל בים מול חופי מסצ'וסטס האמריקנים רוצים לפתח מתקן גדול מאוד לייצור חשמל מאנרגיית רוח. באזור ההוא מנשבות מפעם לפעם רוחות חזקות מאוד, למעשה סערות. האמריקנים מתכננים הקמת טורבינות שאורך זרועותיהן 100 מטר. לייצר זרועות כאלה, שיהיו מספיק חזקות ויעמדו ברוחות החזקות שמנשבות שם – זהו אתגר טכני.

בעיה טכנית שנייה היא מחסור בחומרים רבים שמשתמשים בהם בתעשיית האנרגיה המתחדשת, כגון ליתיום, קובלט, ניקל, נחושת ועוד מתכות נדירות. מחיר הליתיום הוכפל בשנה שעברה. מחיר הנחושת עלה ב-70% בקירוב. נחושת דרושה בכמויות גדולות, שכן היא משמשת גם לייצור החשמל בגנרטורים שהם מרכיב של טורבינות רוח, וגם להובלת החשמל ממתקני הייצור למערכות החשמל הכלליות. הליתיום ומתכות נוספות דרושות כמרכיב במצברים במכוניות חשמליות, וכן ב"חוות הייצור" לצורך אגירת חשמל בזמן שהשמש והרוח מאפשרים לייצרו, ולאגור אותו לזמנים שבהם הוא דרוש.

מכיוון שהרווחיות בכריית נחושת, ליתיום ועוד מתכות גדלה מאוד, נערכים בכל העולם חיפושים אחר המחצבים האלה. במקומות שבהם המחצבים נמצאו יזמים מנסים לפתח מכרות. אבל במקרים רבים הם נתקלים בקשיים. במינסוטה (ארה"ב) שוחרי שמירת הסביבה מתנגדים לתוכנית לפתח מכרה של נחושת וניקל. בגרינלנד שומרי הסביבה המתנגדים ליוזמה לפתח מכרה של מתכות נדירות, הצטרפו לאופוזיציה והפילו את הממשלה. גם בצ'ילה יוזמה לפתח מכרה של ליתיום נתקלה בקשיים ציבוריים-פוליטיים. משקיעים ויזמים רבים נמנעים מליזום פרויקטים ומלהשקיע בארצות כמו קונגו למשל, אף שיש שם מחצבים רבים, וזאת בגלל היעדר יציבות פוליטית, שחיתות ואלימות.

בעיה שלישית היא הבטיחות של המצברים שמשתמשים בהם. בפרסום של "מכון דוידסון" (הזרוע החינוכית של מכון ויצמן) פורסם הסיפור הבא: ב-17 באפריל השנה התנגשה מכונית חשמלית של טסלה בעץ אי-שם מצפון ליוסטון טקסס. אירוע שגרתי. המכונית התלקחה ופרצה שריפה. התברר שמכבי האש שנקראו לטפל בשריפה לא ערוכים לכבות שריפות של מצברי ליתיום, שמרבים להשתמש בהם במכוניות חשמליות (וגם בטלפונים סלולריים). ליתיום היא מתכת פעילה מאוד כימית, ואיננה יציבה בצורת המתכת. היא מתרכבת גם עם מים, והתהליך הזה מייצר חום וגורם לשריפה. לכיבוי שריפה של מצבר ליתיום מומלץ להשתמש בקצף שנהפך לכיסוי מוצק וקשה וחונק את השריפה. הכבאים ביוסטון, שלא היה בידיהם קצף, השתמשו ב-120,000 ליטר מים (120 טון) שקיררו את המכונית הבוערת, עד שנשרף כל החומר.

בעיה רביעית היא שממשלות רבות הכריזו על תוכניות גדולות ושאפתניות לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת מבלי שבדקו את ההיתכנות של מימוש התוכניות, ומה הם האמצעים שיש להפעיל כדי לממש אותן. כאמור, מחסור בחומרים עלול למנוע את המימוש, או להאט את המימוש במספר שנים.

בישראל הכריז מי שהיה שר האנרגיה יובל שטייניץ ביוני 2020 על יעד של 30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. אבל לא הוכנה תוכנית ממשית קונקרטית ולא נבדקו מה הם האמצעים הנחוצים למימושה. רק ביולי 2021 אושרה על ידי "המועצה הארצית לתכנון" תוכנית מתאר ארצית שתאפשר מבחינה משפטית הקמת חוות פאנלים פוטו-וולטאיים כדי לממש את התוכנית.

נשיא ארה"ב ביידן הודיע על יעד לייצור חשמל מאנרגיית רוח של 30 Giga watts. גם הודעתו זו היא בגדר הכרזה בלבד, עד כמה שידוע אין מאחוריה עבודת מטה שבדקה האם היעד הזה ניתן להשגה תוך 9-8 שנים. נראה כי בבית הלבן לא מעריכים באופן ריאלי את הקשיים שמימוש יעד זה ייתקל בהם, וכמה זמן יידרש כדי לבצע פרויקטים בהיקף כזה.

בסיכום, סביר להניח כי לא ניפטר משימוש בנפט ובגז טבעי בשנים הקרובות. בינתיים ייתכן שיתגלו ויפותחו טכנולוגיות חדשות להפקת אנרגיה ממקורות "ירוקים", למשל טכנולוגיות בטוחות וזולות להפקת אנרגיה מהיתוך מימן.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. דוקא במערב אירופה ובצפון אמריקה התחילו לממש המעבר לירוק. גם בסין במידה מסוימת. אבל ביתר העולם לא מתעסקים בכך. גם לא בישראל. וביחד כל המתעלמים מהווים חלק גדול מהעולם. וזוהי גם מיכשלה.

  2. הבעייה העיקרית היא שרוב בני האדם חושבים על עצמם ובהווה. הפתרון טמון רק בחינוך.

  3. בעיות לא חסר אבל יש הרבה יתרונות. הפלוסים בתחום זה עולים על המינוסים. הניצחון מובטח.

  4. חברות לטכנולוגיה ירוקה כדאי להשקיע בהן אם הן רציונליות. חלק מהחברות האלה הן כלום ורק מניפות דגל ירוק בלי שום בסיס כלכלי. צריך להזהר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עדו

מי אמר קיפוח?

על קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם