חברה ממשלתית מיותרת

בשנת 1968 יזמה ממשלת ישראל, בשיתוף עם ממשלת איראן, הקמת חברה ושמה קצא"א – קו צינור אילת אשקלון. בעקבות סגירת תעלת סואץ היה חשש שאספקת הדלק לאירופה תיפגע, והיוזמה הייתה אכן מבורכת: הכוונה הייתה לעקוף את התעלה, להזרים נפט לאילת, משם בצינור לאשקלון, ומשם במיכליות לאירופה. חלק מהנפט כנראה נשאר בישראל, וכך הובטחה אספקה סדירה גם כאן. בשל חששם של האיראנים מהתגובות של מדינות ערב הוקמה החברה בשיתוף של מספר חברות זרות ותחת שמות שונים, כדי להסוות את מעמדה המיוחד. כמו כן הוסכם אז שהחברה לא תהיה כפופה לחוקי מדינת ישראל ותהיה באחריות משרד האוצר.

החברה התקדמה במהירות. היא קיבלה אתר בחוף אילת והקימה שם מתקן לעגינת מיכליות וכן מתקני אחסון לנפט. הונח צינור עד לחוף הים באשקלון ושם הוקמו מתקנים בים שאפשרו קשירת מיכליות לקליטת הנפט. המגמה הייתה להעביר בסופו של דבר כ-60 מיליון טון של נפט בשנה, אולם על פי המידע המצוי בידנו "רק" 30 מיליון טון שונעו בשנה.

כאמור החברה הייתה "סודית", פעלה תחת הוראות הצנזורה, ללא כל מגבלות, היתרים, רישיונות או אפילו תשלומי מיסים. עד מהרה התברר כי פעילותה גורמת למפגעים סביבתיים חמורים ביותר. בעת פריקת הדלק באילת השתחררו מפעם לפעם "זרועות המיכלית" ונפט זרם לים. לעולם לא אשכח את איש רשות שמורות הטבע עומד במים מזוהמים בנפט, מחזיק קלשון בידיו ומנסה לאסוף בעזרת קש את הנפט שצף על המים. חשוב להדגיש כי הנפט שנפלט מהנמל זרם דרומה לעבר שמורת האלמוגים, אחת השמורות החשובות בעולם.

בים התיכון הייתה תופעה אחרת. לאחר שהמיכליות פורקות את הנפט, הן ממלאות את התאים שלהן במי ים כדי למנוע פגיעת גלים ורוחות בעת מסען לנמל ההטענה. המים בתאים הזדהמו בנפט ונשאבו לים לקראת הגעת המיכליות למקום ההטענה. כך החלו חופי הים התיכון להזדהם בנפט. אירוע זיהום החופים בחודש פברואר האחרון היה רק תזכורת קלה למה שהתרחש בחופי ישראל בשנים עברו. כל מי שהתרחץ אז בים זוכר את המתקנים לשטיפת הזפת מהרגלים.

גם צינור ההולכה מאילת לאשקלון גרם לפגיעות בסביבה. מפעם לפעם אירעו פריצות מהצינור ונפט זיהם את הסביבה הרגישה של הערבה. עדיין זכורה הפריצה הגדולה של נפט בשנת 2014, שגרמה נזקים גדולים ובעקבותיהם שילמה חברת קצא"א מעל 100 מיליון שקל קנסות והוצאות ניקוי.

לאחר נפילת השאה הפרסי בשנת 1978 הופסקה הפעילות עם איראן. חברת קצא"א אמנם המשיכה לפעול, אך בקנה מידה קטן יותר. רק 3–4 מיכליות הגיעו לאילת בכל שנה, ופעולות המשרד לאיכות הסביבה הביאו להקלה משמעותית במצב איכות מי הים, הן באילת והן בים התיכון. החל משנת 2017 הפכה קצא"א לחברה ישראלית ממשלתית לכל דבר. שמה הוסב ל"חברת קו צינור אירופה אסיה בע"מ" והיא עוסקת במיזמים שונים כגון אחסון מוצרים ואף השתתפות בהקמת תחנות כוח.

לאחר חתימת ההסכמים עם האמירויות צצה לחברה הזדמנות חדשה: לחזור לשנע נפט, הפעם של האמירויות, מאילת דרך אשקלון לאירופה. נחתם מסמך הבנות בנושא, ומיכליות שוב החלו לפקוד את נמל אילת. חשוב להדגיש כי מסמך הבנות זה לא הובא לדיון בשום פורום ישראלי, לא הממשלה ולא הכנסת דנו בנושא. גם משרד האוצר, האמון על הפיקוח על החברה, לא היה מודע לו.

במדינה שבה כל סגירת מרפסת וכל פתיחת חלון מחייבות אישור של רשות כזו או אחרת, באה חברה ממשלתית – קצא"א – וחותמת, ללא כל אישור, על מסמך הבנות שהפעלתו תשפיע מאוד על הסביבה בישראל. חשוב לזכור כי מפעלי ההתפלה לאורך חופי הים התיכון רגישים מאוד לזיהום המים בנפט. מפעלים אלה מספקים כיום קרוב ל-60% ממי השתייה של ישראל. לא קשה להבין מה יקרה אם חלילה ייפגעו מתקנים אלה מזיהום. שלא לדבר על חופי אילת, המתקיימת על תיירות.

בזמנו הוסבר לנו שפעילות החברה חשובה למדינה בהיותה ספקית של נפט, והופכת אותנו עצמאים מבחינה אנרגטית. ובכן, אנחנו כבר עצמאים ואין לנו כל צורך בנפט הזה או במוצריו. לכן יש לפעול בהחלטיות ובמהירות לסגירת קצא"א. אין בה כל צורך וכל יתרון, ופעילותה מזיקה ועלולה להזיק בעתיד לסביבה ולכלכלה. סגירת החברה תביא לשחרור חוף אילת מנוכחות הנמל שלה וכן לפינוי שטחים גדולים הצמודים לחוף, שיכולים לשמש לפיתוח התיירות. המתקנים בחוף הים התיכון גם הם יהיו מיותרים. באשר לצינור, צריך יהיה לבדוק כיצד ניתן להשתמש בו לשינוע של מוצרים אחרים, כאלה שלא יזיקו לסביבה.

יש לקוות שהממשלה החדשה תפעל ביעילות ובמהירות לקבל החלטה לסגירת החברה הממשלתית המיותרת הזאת, שכן אין בה כל תועלת, ובהמשך הפעלתה יש חשש למפגעים קשים לסביבה, לכלכלה ולעם בישראל.