הים הפך שחור

כדי להבין טוב יותר את הזיהום שמתרחש עכשיו לאורך חופי הים התיכון, יש לבחון את ההיסטוריה של הנושא.

כבר בשנת 1936 חוקקה ממשלת המנדט הבריטי חוק האוסר על זיהום הים בנפט. החוק הזה היה באחריות משרד התחבורה, כיוון שהוא עסק בזיהום מכלי שיט. אין צורך לומר, שלא ממשלת המנדט ולא משרד התחבורה הישראלי לאחר קום המדינה, פעלו לאכיפת החוק.

באמצע המאה הקודמת הקימה ממשלת ישראל, בשיתוף עם השאה של איראן, את חברת קצא"א, קו צינור אילת אשקלון. מטרת החברה הייתה להעביר נפט איראני במכליות לאילת, משם בצינור לאשקלון, ושם להטעינו על מכליות שישוטו לאירופה. בזמן שתעלת סואץ הייתה סגורה היה זה פתרון טוב לאספקת נפט לאירופה. לאחר פריקת הדלק שאבו המכליות של אותם הימים מי ים לתאי אחסון הדלק כדי למנוע אפשרות של פגיעת הגלים במכלית. לפני שהגיעו לאשקלון היו המכליות מפנות את המים, שהיו כמובן מעורבבים עם דלק, לים. כך החלה להיווצר בעיית זיהום הים בדלק. כל מי שחי באותה תקופה זוכר את המתקנים לשטיפת הרגליים מהזפת שהוצבו בחופים, שכן כמויות גדולות של זפת הצטברו אז לאורך חופי ישראל, הרבה יותר מהכמויות שהגיעו אליהם השבוע.

כאמור, משרד התחבורה לא פעל בנושא הזה. בשנת 1977 נבחר האלוף (מיל') מאיר עמית ז"ל לשר התחבורה. פניתי אליו כמנהל "השירות לשמירת איכות הסביבה", שפעל אז במשרד הפנים, והוא, להפתעתי, הסכים להעביר את האחריות לחוק למניעת זיהום הים לשר הפנים. בעזרת ח"כ יורם ארידור, יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, תוקן החוק והוכנס בו סעיף המאפשר הטלת אגרה למניעת זיהום הים והקמת קרן למניעת זיהום הים.

כך החלה הפעולה למניעת הטלת דלק לים. בעזרת הקרן הוקם בשירות לשמירת איכות הסביבה, אגף למניעת זיהום הים, התמנו פקחים, נרכש ציוד ובתוך זמן קצר הצלחנו להשתלט על הנושא. המתקנים לשטיפת הזפת מהרגליים נעלמו מהחופים.

כעת נחזור להווה, ולמה שקרה השבוע לאורך חופי ישראל. עדיין איננו יודעים בוודאות כיצד נגרם הזיהום. בין שהוא נוצר כתוצאה מתקלה או בין שנוצר משפיכה מכוונת, אבל ברור שכמות המוערכת בכמה מאות טון של נפט הגיעה לים, הרחק מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. הים היה סוער. במצב כזה אין כמעט אפשרות לטפל בזיהום. בים שקט, ניתן לרסס את הדליפה בחומרים המזרזים את התפרקות הכתם, אבל בים סוער, אין ברירה וצריך לחכות עד שהכתם יגיע לחוף ורק אז לטפל בו.

ולכן, כל הטענות שהושמעו בימים האחרונים נגד המשרד להגנת הסביבה, שלא פעל בזמן, אין בהן ממש. חשוב להבין, הנפט והזפת הם חומרים אורגניים ובטבע נמצאים חיידקים המפרקים אותם. פרופ' רוזנברג מאוניברסיטת תל אביב פיתח לפני שנים זן של חיידקים היודעים לפרק בצורה מהירה יחסית את הנפט. אם כן, השיח על נזק שייגרם לטבע לאורך שנים, הוא מטעה. אנחנו נמצאים בתקופת החורף, הסערה בים גרמה לזיהום להגיע אל החופים, ובתוך תקופה קצרה יחסית הזפת תתפרק. כל הדיבורים על נזק למי התהום הם חסרי אחריות, כי פשוט אין באזורים הנפגעים מי תהום מתוקים, אלא מי ים.

אינני רוצה להפחית מחומרת המקרה. ודאי שרצוי וראוי שאירועים כאלה לא יקרו. אבל תאונות תהיינה תמיד וצריך להיערך לקראתן. למשרד להגנת הסביבה יש את כל הכלים הדרושים כדי לטפל במקרים מסוג זה. אין צורך להקים רשויות חדשות. ייתכן שצריך להגדיל את תקציב הקרן למניעת זיהום הים, על מנת לחזק אותה ולאפשר לה לשכור כוח אדם וכלים כדי לנקות את החוף, אבל אין כל סיבה להיכנס להיסטריה.

גם ההחלטה להטיל חיסיון מלא או חלקי על הנושא, לא צריכה להטריד אותנו יותר מדי. מתנהלת חקירה באשר לגורם האחראי לזיהום. אבל למען האמת, כיוון שהזיהום נעשה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, גם אם יימצא גורם הזיהום, סביר להניח שלא ניתן יהיה לפעול נגדו באמצעים חוקיים. אולי אפשר יהיה להפעיל את חברות הביטוח של גורם הזיהום, כדי לכסות חלק מהנזקים שנגרמו.

אבל, השיעור החשוב ביותר שיש ללמוד מהמקרה הזה הוא אחר. שוב הוכח הנזק הקשה שנגרם לעולם כתוצאה מהשימוש בדלק מחצבי. יותר ויותר ברור שהמשך השימוש בפחם, נפט וגז גורמים להתחממות כדור הארץ ולנזקים חסרי תקדים לכלכלה, לחברה, לטבע ולבריאות התושבים. כל מי שחרד לגורל הציוויליזציה שלנו, חייב להתגייס למאבק להפסקת השימוש בדלק מחצבי ובמהירות המרבית. בנושא זה אנחנו לא עוסקים מספיק והוא הוא הנושא העיקרי.