לא לעולם חוסן

עלינו להפיק לקחים מאסון מְכָלֵי האמוניה בביירות
תמונה של דוד
עו"ד דוד סנדובסקי

הפיצוץ שהחריב את ביירות ואת הנמל של בירת לבנון, ממחיש לכולנו את האמרה שאין לסמוך על המזל וכי לא לעולם חוסן, ולכן יש לנקוט תמיד פעולות מנע מקדימות לפני קרות אירועי פתע רבי-נפגעים (איפר"ן) לצורך ניהול מושכל של סיכונים.

שומרי הסף, כמו גם כללים שאמורים למנוע קטסטרופות, עוברים בעת הזאת תהליכי סירוס על ידי "מנהיגים" משחיתים, אנטי-דמוקרטים שפועלים בעוז לפירוק מערכות האיזונים והבלמים במדינותיהם.

בין השנים 1986 ל-2017 פעל בנמל חיפה מְכָל אמוניה בעל תפוסה של כ-12,000 טון. את המתקן, שאליו יובאה האמוניה בכלי שיט, הפעיל תאגיד "חיפה-כימיקלים" שהיה בבעלות אריה גנגר, מקורבו של אריק שרון. לאחר מכן נמכר התאגיד האמור לאחים היהודים טראמפ מפלורידה. למְכָל לא היו רישיונות עסק מושלמים, לא היתרי בנייה מושלמים ואף לא היתרי עיסוק בחומרים מסוכנים ממשרד איכות הסביבה בכל 31 שנות פעילותו. הסכנה לכל מפרץ חיפה, לעיר חיפה ולנמל חיפה הלכה וגדלה עם השנים. חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה בלבנון, הכריז בריש גלי כי מתקן האמוניה בחיפה מטווח על ידו בטילים מדויקים רבים. הוא הכריז, בצדק, כי לפגיעה מאסיבית במְכָל האמוניה לשם פיצוצו, יש אפקט של פצצה גרעינית.

למרות ההתראות והאזהרות לא הורגשו פעילויות נחרצות מתבקשות של "שומרי הסף" ברשויות הרלוונטיות במשרדי הממשלה, בעיריית חיפה ובגופי הביטחון כדי להקדים תרופה למכה. מדובר במחדלים מתמשכים ובשלל תירוצים ביורוקרטיים שאפשר להגדירם כנגזרי יחסי הון-שלטון-עיתון.

מה שמנע מחיפה ומהמפרץ גורל דומה לגורלה של ביירות – הוא התעשתותם של עמותות וארגונים מאוגדים ולא-מאוגדים של החברה האזרחית-הרשת החברתית והמגזר השלישי בישראל. גם ארגונים גלובליים כמו "גרינפיס" היו בתמונה. ללא תושיית הארגונים האמורים ונחישותם בקיום מאבקיהם, שהמריצו גם את ראש העיר חיפה דאז יונה יהב להצטרף למאבק, לא היינו זוכים להגיע לסגירת מתקן האמוניה המסוכן לפני התממשות אסון פוטנציאלי.

הפעילות המשפטית והציבורית המשולבת לסגירת המתקן המסוכן תפסה תאוצה בשנים 2016–2017. השיא היה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, על החלטות סגירה של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה ושל בית המשפט המחוזי בחיפה כערכאת ערעור שנייה. השופטים שישבו בערכאת הערעור השנייה בעליון: חנן מלצר, נועם סולברג ואורי שוהם. השופט חנן מלצר, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, שישב בראש ההרכב, פעל כבולדוזר חיובי, בנחרצות וביעילות לסגירה סופית של המתקן אחרי 31 שנות פעילות.

למרות כל השתלשלות האירועים שתוארה במאמר זה, יש גם כיום גורמים מיניסטריאליים רבי-השפעה בממסדי השלטון והמינהל הציבורי שמנסים ל"החזיר עטרה ליושנה" על ידי שינויי חקיקה, מעקפים וטפלולים, טריקים ושטיקים (מניפולטיביים) מגוונים, שיעשו פלסתר מהחלטות בתי המשפט. הגורמים האמורים, שפועלים כשור מועד, רוצים להכניס ללב מפרץ חיפה מחוץ לנמל "מקשר ימי" שאליו תתחבר אוניית מְכָל אמוניה שבה 45,000 טון אמוניה, שתעגון שם ותזרים אמוניה לחוף. אלו לא למדו את לקחי ביירות. על הציבור החיפאי לעמוד על המשמר כדי למנוע את סיכון חייו ואת סיכון העיר חיפה מחדש. אונייה שבה פי שלושה וחצי טון אמוניה בלב המפרץ היא בחזקת פצצת אטום ענקית מתקתקת, ויש למנוע את עגינתה שם בכל דרך משפטית וחוקית.

פתרון ליבוא בטוח של אמוניה לישראל הוא באיזוטנקרים בטיחותיים לנמלי ישראל, כפי שנעשה כעת לפי החלטת בית המשפט העליון, שהתבססה על חוות דעת של גורמים מקצועיים.

פתרון בטוח לייצור בטיחותי של אמוניה בישראל הוא הקמת מתקני ייצור בטיחותיים תת-קרקעיים במישור רותם בנגב הרחוק ממגורי וחיי בני אדם. פתרון זה נמצא זמן רב על השולחן.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. תודה על מאמר מצוין העוסק בבעיה אקוטית. רק תיקון קל: מכל האמוניה לא מותקן בנמל חיפה אלא במפרץ חיפה בסמוך לקישון.
    קיימים באזור התעשייה במפרץ עוד סיכונים ביטחוניים ותברואתיים. הדברים ידועים. נקווה שמאבקה של ראשת עיריית חיפה לסילוק המטרדים הללו יישא פרי.

  2. נידחים. למה בכלל צריך להסביר ולהיאבק.למה זה לא מובן מאליו?

  3. של אופציות. חשיבה עצמית מוגזמת תביא לעורך דעות והקושי לגבש הסכמה שבלעדיה אי אפשר לקבוע וליישם מדיניות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי