בושה

התלבטתי קשות כיצד לקרוא לרשימה הזאת. לא בכל יום מתברר לך שהמדינה שבה אתה חי מתנהלת בחוסר בושה. הדברים אמורים בכך שבימים אלה (4 בנובמבר) אושררו ונכנסו לתוקף החלטות ועידת פריז בנושא התחממות כדור הארץ. תשעים ושבע מדינות אשררו את הסכם פריז, תשעים ושבע מדינות מכל רחבי העולם. ואיזה מדינה לא נכללת בקבוצה הזאת? מדינת ישראל.

וכך קורה שישראל, שהייתה המדינה הראשונה בעולם שאימצה את חזונו של דוד בן-גוריון והחלה, עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, לפתח מתקנים לשימוש באנרגיה סולרית, ישראל שכבר לפני עשרות שנים מכרה תחנות כוח סולריות לארצות הברית, ישראל שיש לה קרינת שמש נדיבה ברוב ימות השנה ופוטנציאל גבוה ביותר לשימוש באנרגיה סולרית, ישראל זאת לא אשררה את החלטות פריז בנושא התחממות כדור הארץ.

צריך להבין. בדצמבר 2015 התכנסו נציגי כל מדינות העולם בפריז כדי להתמודד עם השאלה: כיצד צריך להתארגן כדי להגן על כדור הארץ מפני התחממות האטמוספירה ומי הים? כל אדם שמכיר את הנושא ומאמין במדע (לא כולל את המועמד טראמפ ונציגי המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית) מבין כי כדור הארץ מתחמם. השימוש בדלקים מחצביים וכמה גורמים אחרים יוצרים פליטות גזי חממה, ואלה כבר גרמו לעליית טמפרטורה של יותר ממעלה אחת בממוצע בעולם. שנת 2016 עומדת להיות השנה החמה ביותר שנרשמה אי פעם, ובכל חודש נשברים שיאי התחממות חדשים. תופעות אלה גורמות לפגיעות קשות בכל רחבי הכדור: סופות, בצורות, שיטפונות, מחלות ומוות של מאות אלפי אנשים בשנה. אין נושא גלובלי חשוב מהנושא הזה.

לכן אין פלא שבעקבות הסכם היסטורי בין נשיאי ארצות הברית וסין הצליחו נציגי המדינות להגיע להחלטות היסטוריות הקובעות כי יש לעשות כל מאמץ כדי שהטמפרטורה העולמית הממוצעת לא תעלה ביותר משתי מעלות צלזיוס, ויש אפילו לשאוף שלא תעלה ביותר ממעלה וחצי. כאמור, הטמפרטורה כבר עלתה ביותר ממעלה אחת. בעקבות הסכמות פריז התכנסו נציגי המדינות בחודש אפריל האחרון לטקס חתימה על ההסכמים.

ישראל השתתפה בוועידת פריז והשר להגנת הסביבה נשא נאום מרשים על הישגיה של ישראל בנושאי שמירת האקלים ועל מחויבותה להמשיך לעשות כל מאמץ בנושא זה. ישראל גם חתמה על ההסכמים, אך למרבה הבושה, עד היום לא הצליחה לאשרר את הסכם פריז.

צריך להבין כי כדי לחתום על אמנה או הסכם בין-לאומי מהסוג המדובר אין צורך בהחלטות מורכבות. כשעמדתי בראש משלחת ישראל לוועידת ריו דה ז'ניירו ב-1992, חתמתי בשם מדינת ישראל על שתי אמנות בין-לאומיות. אחת להגנה על האקלים, שהייתה ההסכם הבין-לאומי בנושא עד עכשיו, והשנייה בנושא ההגנה על המגוון הביולוגי.

לפני חתימתי לא התקיים כל דיון ממשלתי בנושא והיא לא לוותה בסקנדל כל שהוא. לאחר חתימה יש צורך בתהליך של אשרור. כאן נכנסת לתמונה הבירוקרטיה הישראלית הטיפוסית. יש לתרגם את האמנה לעברית ולקבל אישורים של הממשלה והכנסת. כשחזרנו מריו, זה בדיוק מה שעשינו. עבדנו קשה מאוד והבאנו לידי כך שישראל אשררה את שתי האמנות בזמן קצר יחסית.

מסתבר שלא כך קורה עכשיו. המשרד להגנת הסביבה לא הצליח להגיע להסכמות עם שאר משרדי הממשלה בנושא האשרור, ואני מבין כי הוא עומד להעלות את הנושא לדיונים בממשלה ובכנסת. אינני יודע בדיוק מה או מי הם הגורמים המונעים את אשרור החלטות פריז. יכול מאוד להיות שאלה פקידים של משרדי ממשלה החוששים מההשלכות של אשרור ההסכם והצטרפות ישראל למדינות הנאורות של העולם.

אני קורא לשר להגנת הסביבה להעלות את הנושא הזה לראש סדר היום שלו. הוא יודע היטב כיצד להתנהל כלפי שרים או משרדים המתנגדים לדעותיו. אני מקווה מאוד שהוא יצליח להביא בהקדם לאשרור הסכם פריז ולצירוף ישראל לקבוצה של כמעט 100 מדינות שכבר עשו זאת.