חינוך מחדש

רוויזיה במערכת החינוך
כיתה לפני עשרות שנים
צילום: דוד גל

האם מערכת החינוך בישראל משרתת את מי שהיא צריכה לשרת?

האם מערכת החינוך מתאימה לזמנים המשתנים?

האם שינויים קטנים במערכת החינוך יצעידו אותה קדימה למטרה?

האם המרוץ אחרי הציונים הוא הדרך הנכונה לחנך את ילדינו?

האם ההשוואה הבינלאומית היא המדד שעל פיו מערכת החינוך צריכה להתיישר?

מהו תפקידה של מערכת החינוך?

האם הבאים בשערי מערכת החינוך מרוצים ממנה? האם הם מרגישים נשכרים ממנה? האם הם מעריכים אותה?

כדי לענות על השאלות הללו צריך להבין מהו מקור המבנה של מערכת החינוך שאנחנו מכירים היום. ראשיתו של החינוך המודרני במהפכה התעשייתית, עת התעורר הצורך להכשיר את הילדים לעולם המשתנה אשר הפך מעולם חקלאי לעולם תעשייתי. הדרך הייתה כינוסם של הילדים למקום אחד והעברה של תכנים אחידים. הדרך העיקרית להעברת התכנים הייתה העברה פרונטלית של התוכן, והילדים היו צריכים לשנן אותו.

למרבה הצער, למרות המהפכות שעברו על האנושות מאז, התוואי שהוגדר אז ממשיך להתקיים גם היום: רכישת ידע, בעיקר באמצעות שינון.

חשוב להדגיש, הסקרנות והרצון ללמוד טבועים חזק במין האנושי, במיוחד בגילים הצעירים. למרות זאת, מערכת החינוך לא מצליחה לרתום את משתמשיה להפיק תועלת משמעותית מהמערכת. למרבה הצער, מרבית העוברים בשערי מערכת החינוך אינם מעריכים אותה, אינם נהנים בה ואינם רוכשים את הידע שמערכת החינוך רוצה שירכשו. יתר על כן, חלק לא מבוטל של התלמידים סובלים במערכת החינוך והיא גם פוגעת בחדוות הלמידה וברצון לרכוש ידע.

מערכת החינוך, כפי שהיא, אינה מתאימה ואינה מותאמת לא לזמן ולא ללומדים בה. מערכת החינוך צריכה לעסוק בשלושה תחומים: תוכן, כלים וערכים. נכון להיום, במרבית מוסדות החינוך עוסקים בעיקר בהעברת תוכן – ידע, בצורה הפרימיטיבית והנמוכה ביותר. במידה מסוימת ובחלק מהתחומים מערכת החינוך מספקת כלים, והיא עוסקת מעט בהענקת ערכים. לדעתי, הסדר צריך להיות הפוך: מערכת החינוך צריכה לעסוק בערכים, לבנות מאגר של כלים לחיים ולעסוק בתכנים במידה מעטה.

אנחנו בעיצומה של מהפכת המידע. מה שפעם היה נחלת מעטים ונגיש בצמצום לקבוצה גדולה אך במעט, היום מצוי בהישג ידו של כל אחד, בלחיצת כפתור! המידע מצוי וזמין לכול, מכל מקום, בכל זמן. לצעירים, התלמידים של היום, יש גישה וידע לחפש מידע ולהגיע אליו, כמעט באופן מיידי.

על כן, כבר אין צורך במבוגרים, בעלי הידע, שיציגו אותו לתלמידים. גם אופן הצגת הידע, בצורה פרונטלית, איבד את יעילותו. וצורת הגשת החומר, גם כשצריך וראוי, בעייתית – ספרי הלימוד בפורמט המוכר עשרות שנים מיותרים לחלוטין. מבחינה טכנולוגית אין יותר צורך בחומרי הלימוד כפי שמונגשים לתלמידים ובצורה שבה מונגשים. הטכנולוגיה, שהתלמידים שולטים בה ללא עזרת המורים וההורים וכנראה טוב מהם, היא הדרך להעברת החומר ולקירוב הילדים למערכת החינוך, כך שיהיו פחות מנוכרים לה.

מערכת החינוך צריכה להעניק לילדים סט ערכים אוניברסליים, לאומיים וקבוצתיים, כדי שיהיו אינדיבידואלים חברתיים, שיכירו בערכם וישאפו למימוש עצמי מלא, בד בבד עם הכרת האחר, על הרצון והזכות שלו לממש את עצמו בדיוק באותה מידה.

מערכת החינוך צריכה להעניק סט כלים רחב לחיים הבוגרים: קרוא וכתוב – שפת אם ושפות זרות, חשיבה לוגית ומתמטית, כלים למציאת אינפורמציה והיכולת לברור מתוכה את העיקר ולוותר על הטפל. כלים לניתוח האינפורמציה, כלים להתמודדות עם עודף אינפורמציה, עם דיסאינפורמציה ועם מיסאינפורמציה, כלים לעריכת אינטגרציה וסינתזה של חומרים, כלים להבנת הטכנולוגיה המתקדמת. כמו כן המערכת צריכה להעניק כלים חברתיים, כלים לאזרחות, כלים מוטוריים-פיזיים וכלים אמנותיים ורוחניים. מערכת החינוך צריכה להעניק סט של תכנים נבחרים, כולל היכולת לנתחם לעומק ולהתמודד עם תכנים סותרים ומנוגדים.

מערכת החינוך צריכה לשנות את כלי ההערכה שלה המסתמכים בעיקר על מבחנים כמותיים, סטנדרטיים ואובייקטיביים ולעבור לכלי הערכה חלופיים. מערכת הערכה אשר שמה במרכז את הפרט, על שלל יכולותיו, הגבוהות והנמוכות, ולא מנסה לעשות סטנדרטיזציה של כולם ובדרך מאבדת רבים. ההערכה צריכה לשתף את המוערכים ובכך להגביר את המוטיבציה שלהם ואת הרצון להראות את חוזקותיהם ולשפר את חולשותיהם, במקום להתחבא ולהסתיר את החולשות ולא להציג את החוזקות אשר אינן נתפסות כמדד ליכולת הסטנדרטית.

מערכת החינוך היום מנכרת חלקים נרחבים של הילדים ולא מספקת להם לא את הערכים החשובים, לא את הכלים המתאימים ולא את התוכן הראוי והרצוי. כיום מערכת החינוך איננה מכינה את תלמידיה די הצורך ללימודים מתקדמים ולחיים בוגרים מוצלחים. מערכת החינוך איננה מקדמת קבוצות אוכלוסייה חלשות ובכך פוגעת בחברה לעתיד וברצון של חברי אותן קבוצות להשתייך לחברה ולתרום לה וביכולת שלהם להגשים את עצמם. כדאי וזול הרבה יותר להשקיע את הכסף בזמן שהילדים במערכת החינוך מאשר להתעסק בנזקים שייגרמו לאחר מכן ובניסיון לתקנם. מחקרים רבים הראו ומראים שהשקעה בחינוך היא השקעה כלכלית טובה מאוד. חשוב יותר – זוהי השקעה חברתית ערכית.

המטרה שמערכת החינוך צריכה להציב לעצמה היא: זיהוי ופיתוח הפוטנציאל האישי והחברתי של כל מי שנכנס בשעריה. לפיכך, על כל העוסקים במלאכת החינוך החשובה לעצור רגע, לעשות חושבים ולהגיע להחלטות חשובות ופורצות דרך כדי להביא שינוי ולחולל מהפכה שתצעיד את הדורות הצעירים קדימה לעולם של ערכים, תובנות, פלורליזם, אהבת האדם ואהבת הצדק החברתי, זאת יחד עם הקניית כלים לרכישת מיומנות מקצועית ואקדמית שתביא אותם להיות אזרחים פרודוקטיביים בחברה.

התוצאה תהיה אנשים מרוצים יותר וחברה טובה, צודקת ועשירה יותר, תרתי משמע.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. מערכת החינוך הולכת ללימודי יהדות, הפרדה בין בנות ובנים, ויתור על לימודי ליבה לחלק גדל והולך באוכלוסיה, ….
    ואתה מצפה לשינוי חיובי?

  2. מה שמציע ד"ר עינבר יכול בהחלט לשמש תוכנית לטווח ארוך. אלא שכל שר חינוך מגיע ומשנה כל מה שהתחיל קודמו וכך אי אפשר להגיע לשום מקום.

    1. הבעיה ידועה וקיימת, אבל אם מספיק ידרשו את הגישה ארוכת הטווח יהיה לחץ על המערכת וזה יביא לשינוי. אז צריך להרתם לשנס מותניים לגייס את החברים, העמיתים המכרים ולהפעיל לחץ. אם כל אחד יעביר את זה הלאה לעוד כמה תיווצר פעולת שרשרת שתפעיל לחץ. חייבים להאמין ולפעול.

  3. אני אקבל זאת כמחמאה. אין לנו את הפריבילגיה, בוודאי לא בחינוך לוותר על התמימות והנחישות ללכת בכיוון הנכון. אסור בשום אופן לוותר. חייבים לדרוש ולצעוק את האמת שלנו, להאבק עליה – זה בנפשנו זה עתידנו אלו הילדים שלנו

  4. ההיגד הבא:
    "ראשיתו של החינוך המודרני במהפכה התעשייתית, עת התעורר הצורך להכשיר את הילדים לעולם המשתנה אשר הפך מעולם חקלאי לעולם תעשייתי."
    מזכיר לי את מורי הדגול, פרופ' אברהם הלוי פרנקל, שנהג להגיב על תשובות של תלמידים חסרות בסיס בהומור המתמטי היבש והחד שלו: "האם זו הגדרה או שטות גמורה?". אבל בימינו כאשר חוזרים ומעתיקים שטות בפעם האלף, לא טורחים לציין את מקורה, ומאמינים שהיא אמת המוכחת מאליה.

  5. האין הוראה פרונטלית שעיקרה הוא העברת אינפורמציה תוך שינון, היא עיקר הדרך החינוכית היום? האין הבדיקה של הידע נעשית בעיקר על ידי שפיכת האינפורמציה הזו במבחנים?
    האם הסטודנטים המגיעים למוסדות השכלה גבוהה מתקשים בחשיבה ברמה גבוהה יותר מאשר שליפת חומר מהזיכרון. האם ניתוח והסקת מסקנות אינם כלים הנלמדים במערכת החינוך?

  6. המאמר כתוב יפה ונשמע אמיתי ועדכני, אבל הוא אינו לוקח בחשבון חברות אחרות ושונות מהמגזר הכללי. בתור מורה שנים רבות במערכת החינוך החרדי עלי לציין שבחברה החרדית הדברים ממש אבל ממש לא נכונים! יש חדוות למידה מדהימה, ודוקא מתוך הספרים העתיקים קרי התלמוד ומפרשיו. השינון והחזרה הוא חלק בלתי נפרד ממסורת הלמידה התורנית שהוכיחה ועדיין מוכיחה את עצמה, במקום שהחבל ילך אחרי הדלי נוצר מצב שהדלי הולך אחרי החבל, כי אם הילדים עסוקים כל היום באייפונים וסרטים ומשחקים אלקטרוניים רמת הגירוי שלהם יורדת והתוצאות בהתאם, ראיה שבחברה שאין התעסקות עם הכלים האלקטרוניים הילדים יותר פנויים ללמידה, נער חרדי בן 15 מפעיל את המוח שלו רוב שעות היום בפיצוח סוגיות סבוכות בדיני נזיקין למשל והוא מתענג על זה. מעניין. לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?