חנוך לנער על פי דרכו… של המורה!

למה "תקשורת מקרבת" בחינוך? (חלק ד)
יובל דור, צילום: ליאור רוטשטיין

קשה מאוד למורה להקדיש חלק ניכר מזמנו לתפקיד רס"ר משמעת. והלב מתכווץ למראה ילדים קטנים שאולפו להיות חיילים צייתנים. והרי מי שחווה ששומעים אותו לעומק, יזדקק להרבה פחות אמצעי משמעת חיצוניים. האלימות הפיזית, המילולית, המחשבתית, הרגשית והאנרגטית שכולנו סובלים ממנה תדעך אך ורק לאחר טיפול שורש. והשורש הוא: א-ל-מ.

כל מצב שבו במקום "דיבור של חיבור" אנחנו מרגישים אילמים וחווים תסכול, ניכור וחוסר אונים, יוליד אנרגיה אלימה, גם מול מי שאנחנו מכירים ואוהבים. על אחת כמה וכמה מול הזר והשונה. שלום חנוך כתב בשיר "אדם בתוך עצמו הוא גר….אדם גם לעצמו הוא זר". קרוב לוודאי שהמורה, כתלמידה לשעבר, לא למדה להכיר את סגנון הלמידה שלה באופן שיטתי. מעטות קיבלו הזדמנות להתוודע בסמינר או באוניברסיטה לסגנון ההוראה שלהן. המערכת צריכה לגדול לכבוד לשוני ולאהבת השוני כדי לאפשר לכל איבריה תפקוד אופטימלי. מורה שאומנה לבדוק ולהרגיש איפה היא במיטבה ושמקבלת עידוד מראשית דרכה לגמישות פדגוגית ולראש גדול, רב הסיכוי שתהפוך למקור השראה לסביבתה ולא תישחק מהעברה "מקצועית" כביכול של חומר.

הישגים של ממש נובעים לא מהחומר בלבד אלא מהרוח. מורה בעלת אינטליגנציה פדגוגית תיתן לתלמידיה תחושה של "אני ואתה נשנה את העולם", כלומר שנינו כאן בהתמודדות משותפת עם כל בעיה. הצלחתך היא הצלחתי. מורה כזאת יודעת שכל מי שחושש מעונשים, יפתח הרגלים של שקר והסתרה כדי להימנע מכאב. לכן כמי שמבקשת "למידה משמעותית" היא מתחילה מ"למידה נעימה" של כבוד הדדי.

מורים שמחים הם כמובן הדרך לתלמידים שמחים. אם לא נמצא דרכים רבות להעצים את חדוות ההוראה איך נגיע לחדוות הלמידה? לצד היענות לצרכים בסיסיים, כמו סביבת הוראה משמחת ותנאי שכר הולמים, דרושה השתלמות ביצירת אקלים בית ספרי של שלום. זה בלתי אפשרי בלי "שפה של שלום". אם במבחנים מדובר, הרי שהמערכת צריכה לבחון אם המורה שלמה עם עצמה ועם דרכה. אם היא מקבלת תמיכה "לתת מהלב" ולא מפחד פן יבולע לה. במערכת של "חינוך חובה" צריך לנוע בכיוון חוויית החובה כזכות ולא כאונס ועונש.

מפקדים טובים אכן מסוגלים להפוך את החובה להתגייס לצבא לתחושת זכות גדולה לשרת. זה מתאפשר רק כשניתנת לחייל תחושה של כבוד וערך, של נאמנות ליחידה ולחבריו. כדי לעשות זאת לא די במישור השכלי, יש לשלב מעורבות גדולה ורגשות שייכות עמוקים. אחד בעד כולם וכולם בעד אחד. כל כך הרבה נכתב ודובר על כך שלמורה, מנהיג או מפקד נלהב יש סיכוי גדול יותר להצית לבבות ולהפיח רוח ומוטיבציה. עונשים שרירותיים, לעומת זאת, יוצרים קפיץ של תרעומת ולהבה של שנאה ורצון לנקום על ההשפלה. לכן למנגנוני כפייה במערכת של חינוך חובה, שבטווח הקצר נראה שהם מביאים ל"הישגים נדרשים", עלול להיות מחיר כבד ועצוב בטווח הארוך. אפשר להימנע מכך אם נטפח בעקביות את רוח התקשורת המקרבת והמאחדת.

רפורמת אופק חדש חורתת על דגלה "העצמה והרחבה של סמכויות מנהל בית הספר", אבל משום מה לא העצמה והרחבה של סמכות "המורה המוסמכת". לא פשוט לסמוך על המורה שתקבע לעצמה את האופן שבו היא פועלת ואת התכנים שאותם היא אמורה ללמד. בסופו של דבר רוח המפקד היא עיקר החינוך. המורה כמנהיגה מופקדת על טיפוח שיטתי של התנהגויות למידה. למידה לא רק של העולם החיצוני אלא של העולם הפנימי של כל אחד ואחד.

דמיינו מורים ותלמידים שמקבלים תמריץ לבטא את ההיסטוריה – שלהם, לרצות ללמוד את הגיאוגרפיה – הפנימית שלהם, לכתוב בשיעורי ספרות את הנרטיב האישי שלהם ושל חבריהם. ילד בטוח בעצמו ובייחודיותו, שמודע לחוזקותיו ולסגנון הלמידה שלו, ילד שמקבל הרבה אמפתיה וחש אהוב ומוערך בכיתה, אפילו אם הוא לא זוכה לכך בביתו, מקבל סיכוי להיות גם איש צוות טוב יותר שתקשורת מקרבת היא עצם הווייתו ודרך חייו.

תארו לעצמכם שלט גדול: "בית ספר צריך להיות קודם בית, אחר כך ספר". תארו לעצמכם מורים שלמדו היטב שפה שמקלה עליהם להיות אמיצים ולהרגיש את הזכות שבלבדוק בקביעות אם תלמידיהם אכן "מרגישים בבית".

עשו עוד צעד דמיוני אל מערכת אוטופית שבה גם הילדים למדו דקדוק חדש שעוזר לדייק ולכוון את התודעה לבדוק עם המורה מה עובר עליה, להתעניין ברגשותיה ובצרכיה. שערו בנפשכם מערכת שמגויסת להקדיש זמן ולא להרפות עד שכל תלמיד, כל מנהל, כל מזכירת בית ספר, כל יועצת, כל אב בית וכל שומר בשער ירגיש נשמע, מוערך ואהוב.

עכשיו אחרי שדמיינתם את ה"לא מציאותי", עשו צעד קטנטן וכתבו פוסטר על דלת הכיתה:

"כאן מותר…"

לקחת את הזמן

לחלום

לשתוק

לא לדעת

לטעות

להיכשל

לכעוס

לפחד

לדבר על כל מה שמפריע

להציע דרך שונה

לבחור אחרת

להזדקק לעזרה

להיות ביישנים

לצחוק הרבה

להיות שונה

לבקש לנוח

להיות עדין עם עצמי

לאהוב את עצמי

לאהוב את המורה

מותר להוסיף לרשימה הזאת…

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. פעם היתה תקווה אם כי ההתקרבות לאידיאל שאתה מציג היתה קטנה. היום יש נסיגה ואנחנו הולכים לכוון הפוך ממש ממה שאתה מציג.

  2. יובל ופזית את גדולים
    אבל למיטב ידיעתי בשום סמינר למורים שכיום קוראים להן מכללות, לא מלמדים את הרעיונות האלה
    איך המורים ידעו על כך בכלל?

    1. אנחנו שמחים שהגישה מדברת אל לבך.
      אנחנו מעבירים סדנאות לאנשי חינוך.
      נשמח מאד לעמוד אתך בקשר.
      מכל הלב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים