המורה כאמן של בניית אמון

למה "תקשורת מקרבת" בחינוך? (חלק ג)
יובל דור ופזית גלר

חינוך הוא אמנות. וכדי להפוך למאסטר, לאמן מקצועי, דרושות שנים רבות של אימון, התמדה ועקביות בדרך להשגת "נוכחות חינוכית". לשמחתנו, היום מוצע למורים מבחר גדול של השתלמויות לקידום מקצועי, "ארגזי כלים" להעצמה אישית, סדנאות לחשיבה חיובית ולפיתוח מודעות עצמית. בפוסטים הקודמים חיווינו את דעתנו שחיוני לתמרץ לימוד שיטתי של השיטה לתקשורת מקרבת, שמשמעותה טיפוח מתמיד של היכולת לבירור כן של רגשות ושל צרכים וכן הצעות מעשיות למילויָם.

פיתוח האמנות של בניית אמון מתחיל מהפנמת הערך של כיבוד הזכות האנושית הבסיסית לסרב. המורים כמו התלמידים הורגלו, כבר בבית וביתר שאת בבית הספר, לתביעות, לאיומים ולעונשים כדי "לעמוד בדרישות". מבלי משים אנו מפתחים מגיל צעיר ביטויים מגוונים של התנגדות ושנאה כתוצאה מתחושת ההשפלה של הנאנסים לפעול בניגוד לרצונם. תחושת כפייה מתמדת היא מתכון בדוק לאומללות ולאלימות.

ילד שחש בלתי נראה כי "מכריחים אותי, אין לי ברירה, אני חייב…" יפתח בפנימיותו קפיץ של תרעומת. כך גם המורה, המנהל, המפקח וגם שר החינוך. האנרגיה השלילית הזאת מול השררה, מול שרירות הלב, מול ההשטחה הרגשית המתמדת וחוסר האמפתיה, תתפרץ בביטויים שונים. חִשבו מה מרגישה מורה שכופים עליה לכתוב תעודות ולעשות העתק-הדבק מ"בנק הערכות"? הבנק נועד לסייע לה, אבל בפועל הוא מגבש מצב תודעה מכניסטי ומסרס בהדרגה כל הבעה אישית כנה ואותנטית. כמובן, זה מה שקורה לתלמידיה המשועממים והמתענים תחת האילוץ למלא דפים בחוברות עבודה מקובלות, גם אם הן מאוירות בצבעים מרהיבים. מי שואל אותם מה באמת משמעותי עבורם? מה מסקרן אותם ופותח את לבם?

אמנות מעודדת חופש אינטרפרטציה ולא "תשובה אחת נכונה". ככלל לשאלות החיים אין תשובה אחת נכונה. לא לחינם ביקש החכם באדם, המלך שלמה שהשלום בשמו, "לב שומע" מבורא עולם. דמיינו שכל מורה מעודד שיח וכתיבה חופשית וכנה: מה הפליא וריגש אותי בלימודיי בשבוע האחרון? איפה אני מתוסכל ומשועמם, חושש ועצוב? איך בכוחות משותפים נתקוף את הבעיה במקום זה את זה? תארו לעצמכם מפקחים שעסוקים במטרה אחת: להכניס חיים, לב ותדר אמנותי ורגשי לכל שיעור, גם במדעים.

מה יכול להניע בכיוון הנכון של חיבור ללב הנותן והפתוח? למשל לחבר שיעורי כישורי חיים עם שיעורי שפה. הלוא שפה היא מכישורי החיים החשובים ביותר, אם לא החשוב מכולם, ובמסורת שלנו האדם נקרא "מדַבר". כמה "דיבור של חיבור" לעומת דיבור של הגברת הזרות מתרחש בכיתות? דמיינו את הילדים, דור העתיד של מנהיגינו, לומדים לזהות שפה שמעודדת ניכור ואלימות – "שפת התן", כפי שמכנה אותה ד"ר מארשל רוזנברג, מפתח המודל לתקשורת מקרבת. דמיינו אותם לומדים להבחין בינה לבין "שפת הג'ירף" – הג'ירף מסמל מצב תודעה גבוה, שמקבל אחריות על מתן מענה לצורכי שני הצדדים. גם לצורכי המורה.

כבד את אביך ואת אמך, ואת מוריך – פירושו ללמוד להתעניין ברגשותיהם ובצרכיהם. חינוך בגיל הרך, שבו קל יותר לרכוש שפה חדשה ומבטא חדש, נזקק לשפת הלב. מה זה אומר בפועל? איך מלמדים שפה של כנות, של אמפתיה ושל מעורבות ואחריות? איך היא תחלחל לכל שיעור ולכל אספת הורים או מורים?

לימוד שיטתי של תקשורת מקרבת מתחיל באחריות המורים והגננות. לנהל שיחות על רגשות, צרכים וערכים ניתן בכל שיעור ושיעור. ספורט למשל מבוסס על ערכים כמו שיתוף פעולה מבלי לוותר על היצר התחרותי, וספורטיביות משמעה הוגנות ומוכנות אמיצה להפסיד בכבוד. ניתן להכשיר מורים לחינוך גופני לטפל בתלמידים דרך הגוף והחושים, לפתוח חסימות אנרגטיות, ללמד הרפיה ומדיטציה, כוח, גמישות וסיבולת נפשיים, לא רק פיזיים. כל זאת יכול להתממש בעזרת שפת הג'ירף.

החיים כמערכת שיעורים אינם מורכבים ממגרות מופרדות, הכול קשור בכול. אז למה לא לחבר שיעורי כתיבה יוצרת ללימודי תורה למשל? יש ללמד כבוד לפנימיות הייחודית ביותר של כל אחד ואחד בלמידה נעימה, כי בלעדיה לא נגיע ל"הישגים הנדרשים" ול"למידה משמעותית ורלוונטית" במובנם העמוק. מה יותר משמעותי מנעימות והנאה הנובעת מעידוד תלמידים ומורים להיות משפיעים ומקבלי החלטות?

מה ששנוא עליך לא תעשה לתלמידך. אתם לא סובלים שמכתיבים לכם בניגוד לרצונכם? אז היחלצו מעולם הכפייה, אפשרו לילדים לסמוך עליכם, כדי שלא תהיו מקור לכאב נפשי. תנו להם עידוד ליצור לעצמם מקראות ומשימות וליהנות מלקיחת אחריות. כמה חשוב שהילדים יתרגלו לעונג שבנתינה מקרב לב, זה מה שיקרב אותם אליכם, הפתוחים לקבל את נתינתם. כל ילד, כמו כל אדם, זקוק להרגשה שהוא משמעותי בכיתה ובבית, ואין כמו השמחה שבלהיות נדיב, כי מי שמעניק הוא ענק.

בפוסט הבא: חנוך לנער על פי דרכו… של המורה!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. כולם מדברים רק על הטרור
    טוב שיש מי שחושב גם על הדברים היותר עקרוניים שהם בידינו

    1. תודה על השותפות שלך בהכרה בערך של מה שבטווח הארוך, באמת ימנע טרור על רבדיו השונים (כולל מילוליים ואנרגטיים).

  2. פעם כאשר הייתי תלמידה כל ההורים גיבו את המורים גם מול ילדיהם. כיום ההורים מגבים את הילדים גם כאשר הם מתנהגים מגעיל ואפילו מעןדדים אותם ומתדרכים אותם איך לצאת נגד המורים. ואפילו מאיימים על מורים מול הילדים.

  3. קודם לכל רמת המורים
    לא מספיק רק לתת כבוד ולשבח
    צריך להעלות השכר משמעותית
    כמו בסקנדינביה
    זה יביא אנשים איכותיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים