עד פרוץ מגפת הקורונה היה בית הספר מוסד בעל סדר יום קבוע ויציב, מעין בית שני לתלמידים. בבית הספר יש מערכת לימודים קבועה, מורים מקצועיים קבועים ומחנכת כיתה שאחד מתפקידיה המרכזיים הוא להתבונן בתלמידים ולסייע להם בעת הצורך מבחינה חברתית, רגשית ולימודית.
אולם עם פרוץ המגפה, ואחר כך בשלוש שנות המלחמה, היו הלימודים בבית הספר מעטים ובלתי קבועים. אם התקיימו לימודים, הם היו בזום. במבט לאחור התברר כי בלימודים אלו כמעט שלא הייתה למידה אמיתית, רצינית ומשמעותית. אין ספק שלמידה בעלת ערך מחייבת נוכחות של מורה ותלמידים בכיתה; רק בכיתה יכולה המורה לראות כל תלמיד, לגשת אליו, להזמינו אליה בהפסקה, וכל תלמיד יכול לגשת למורה בתום השיעור בשאלה או בבקשת הסבר.
על אף ההתפתחות הטכנולוגית והבינה המלאכותית, התלמיד הממוצע אינו יכול ללמוד באופן עצמאי לחלוטין. הוא זקוק להכוונה, למיקוד, לביאור ולפירוש – תפקידים שרק מורה יכולה לסייע לו בהם. כשהתלמיד נתקל בבעיה הוא זקוק לדמות אנושית מולו שתבין לליבו ותדריך אותו, שכן ליחס האישי יש חשיבות רבה מאוד.
איש החינוך הדגול, פרופסור צבי לם ז"ל, אמר שכדי שכל תלמיד ילמד את מה שהמורה מלמדת, על המורה להכין מערכי שיעור כמספר התלמידים בכיתה. פרופסור לם התכוון לומר שיש דרכי למידה שונות וצריך לנסות להתאים לכל תלמיד את דרך הלימוד ההולמת אותו, דרך שמתבררת באמצעות בחינה או ניסוי.
לפיכך, לפני ששולחים את התלמידים ללמידה עצמאית באמצעות הבינה המלאכותית, כדאי לבחון תחילה מהי דרך הלימוד התאימה לכל תלמיד ותלמיד. בהתאם לתוצאות הבדיקה ניתן ליצור קבוצות למידה בעלות מאפיינים משותפים: חלק מהתלמידים ילמדו באופן פרטני, אחרים ילמדו בקבוצות וחלק ילמדו באופן עצמאי מול המחשב והבינה המלאכותית.
הבדיקה של דרך הלימוד המתאימה לכל תלמיד ידועה ומוכרת לכל מורה בעל ניסיון הוראה של כמה שנים. אין כל בעיה לערוך את הבדיקה הזאת ובכך לשפר את רמת הלימודים ובעקבותיה את רמת ההישגים של התלמידים.
עיקרון זה כבר מיושם כשמלמדים הוראת קריאה בגן או בכיתה א – בוחנים מהי דרך הלימוד המתאימה לכל תלמיד, ומלמדים אותו לפיה. לדוגמה: יש ילדים הלומדים לקרוא אות אות, ויש ילדים הלומדים לקרוא מילה שלמה; יש ילדים שלומדים בליווי ניקוד, ויש כאלו הלומדים בלא ניקוד. לדעתי, חשוב לקיים בחינות של דרך ההוראה גם בשלבי הלימוד הגבוהים יותר.






6 תגובות
הרעיון לא יעבוד בעתיד הנראה לעין אחרי שהמערכת נהרסה. אין תקציב מספיד, אין מספיק מורים, רמת המורים נמוכה, ועוד.
השאלה באיזה מדינה מדובר. אצלנו המערכת כל כך רעועה שאין בכלל מה לדבר על נושאים מתקדמים
כמה שאת צודקת
זאת הדרך אין אחרת
אבל לזכור שזה מחייב הערכות, תקציבים, תשתיות, מורים ברמה בתחום,
ועוד
עם רמת המורים שלנו, עם המשמעת אצלנו, עם הטכנולוגיה הירודה במערכת החינוך, עם הפיחית בתקציבים, זה לא יעבוד
מסכימה לגמרי. חשוב להיערך.
ומי ילמד?
מורים שלא יודעים ללמד בכלל?
ובטח לא מכירים את הטכנולוגיה?