כשהמילואים הופכים לסדיר

אחת הטענות הנפוצות המועלות נגד רעיון המילואים בחינוך היא שמדובר במנגנון יקר. אכן, גיוס אנשי מקצוע, הכשרתם, ניהול מאגר כוח אדם זמין והפעלתו בעת הצורך כרוכים בעלויות לא מבוטלות. אולם דווקא המציאות הישראלית של השנים האחרונות מלמדת שטיעון זה, כשלעצמו, אינו יכול להיות נימוק מספק לדחיית הרעיון.

מאז אוקטובר 2023 מדינת ישראל מפעילה את מערך המילואים בהיקפים חסרי תקדים. משרתי מילואים רבים ביצעו עשרות ואף מאות ימי שירות, והמערכת נשענת עליהם באופן החורג בהרבה מהתפיסה המקורית של מילואים ככוח חירום המופעל לפרקי זמן קצרים. במובנים רבים חלק ממערך המילואים הפך למעין כוח סדיר נוסף.

לאור מעמדם המשפחתי והכלכלי של חיילי מילואים אלה, עלותה החברתית והכלכלית של מדיניות זו, שנולדה מחוסר ברירה, עצומה, אך היא אינה נובעת מעצם קיומו של מערך המילואים. על פי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם ביוני 2026, קבוצת מיעוט זו היא לרוב בעלת משפחה, ויש לתמוך גם בילדי המילואימניקים. לפי משרד הביטחון, ליותר מ-320,000 ילדים יש הורה המשרת במילואים.

במשך שנים רבות פעל המודל הישראלי של מילואים כמנגנון יעיל יחסית: כוח אדם אזרחי שמגויס רק בעת הצורך, ובכך מאפשר למדינה להימנע מהעלות הגבוהה של החזקת כוח קבוע בהיקף מלא. במילים אחרות, מילואים אינם בהכרח מנגנון יקר. הם הופכים יקרים כאשר הם חורגים מתפקידם המקורי וממלאים בפועל משימות סדירות ומתמשכות. כאשר הם משמשים ככוח משלים וממוקד, עלותם היחסית נמוכה בהרבה מהחלופה של כוח קבוע.

אותו היגיון בדיוק רלוונטי גם לדיון על מילואים בחינוך. הרעיון אינו להקים מערכת חינוך מקבילה או להחליף את כוח ההוראה הקבוע, אלא ליצור מאגר גמיש של אנשי חינוך מומחים ומיומנים שיכולים להיכנס לפעולה בעת משבר, עומס חריג או צורך מקצועי נקודתי. כל עוד מדובר במנגנון חירום משלים, עלותו מוגבלת יחסית, והוא עשוי להיות יעיל הרבה יותר מהרחבה קבועה של המערכת.

הדיון על עלות המילואים מקבל ממד נוסף לנוכח האי-שוויון בנטל והוויכוח הציבורי סביב גיוס חרדים לצה"ל. בעוד שבשנים האחרונות חלקים גדולים מהחברה הישראלית נושאים בנטל שירות המילואים לתקופות ארוכות, היקף השתתפותם של צעירים חרדים בשירות הצבאי הסדיר ובמילואים נמוך מאוד. כך נוצר מצב שבו קבוצת מיעוט של משרתים נושאת בנטל הולך וגדל, במקום שהמאמץ הלאומי יתחלק באופן רחב יותר. מצב זה מכביד אף הוא על עלותם של המילואים, והם הופכים למנגנון שוחק ויקר יותר – לא משום שהם אינם יעילים אלא משום שהנטל אינו מתחלק בצורה מאוזנת.

דווקא משום כך חשוב להבחין בין מודל המילואים לבין יישומו. כאשר מעגל המשתתפים רחב וההפעלה נקודתית, מילואים הם מנגנון יעיל וחסכוני. כאשר מעגל המשתתפים מצטמצם וההפעלה נעשית ממושכת, הם הופכים למנגנון יקר ושוחק. אותו עיקרון נכון גם לחינוך: אם החברה תראה במילואים בחינוך משימה לאומית רחבה ותייצר מנגנוני השתתפות יעילים, ניתן יהיה להקים מערך מילואים בחינוך יעיל מבלי להפוך אותו למערכת יקרה או מסורבלת.

בסופו של דבר, השאלה איננה רק כמה עולה להפעיל מערך כזה או אחר, אלא כיצד מחולק הנטל החברתי, עד כמה החברה מייחסת חשיבות לתחומים כמו ביטחון וחינוך ומהי מידת המחויבות והאחריות המשותפת שהחברה חשה ומפגינה כלפי תחומים אלה. מילואים, בצבא או בחינוך, הם לא רק כלי ארגוני – הם ביטוי להסכמה חברתית על שותפות.