"שאגת הארי" ללא מילואים בחינוך

כבר בשבת 28.2.2026, היום שבו החל מבצע "שאגת הארי", ניתן היה להבין שאם למדינת ישראל היה מערך "מילואים בחינוך" מיומן ומוכן לפעולה, מערכת החינוך הייתה יכולה לשדר מסרים ברורים ועקביים למורים, להורים ולתלמידים.

בפרט ניתן היה למנוע את התסריט הזה: בבוקר שבת 28.1 עדכן אתר משרד החינוך כי בהתאם להחלטת פיקוד העורף על מעבר למדיניות התגוננות של "פעילות הכרחית", החל מהיום (שבת, 28.2.2026) בשעה 08:00 ועד ליום שני (2.3.2026) בשעה 20:00, כלל פעילויות החינוך מבוטלות בכל רחבי הארץ. בצהרי יום ראשון עדכן משרד החינוך את מתווה הלמידה מרחוק – ליישום ביום המחרת. לאחר מכן, במגזרי החינוך היהודיים יצאו לחופשת פורים ותלמידי המגזר הערבי למדו מרחוק. ובבוקר יום רביעי פורסם כי "בניגוד לעמדת האוצר: משרד החינוך הנחה להמשיך בלמידה מרחוק בימים חמישי ושישי – ובכך סתם את הגולל על האפשרות להחזיר ימי לימודים במהלך פסח או בחופש הגדול".

מבלי לבקר את הסיבה למעבר ללמידה מרחוק, השאלה היא האם תסריט כזה היה מתרחש אם מערך המילואים בחינוך, שעליו כתבתי בטורים רבים בעבר, היה כבר מוקם ומתפקד.

דמיינו לרגע מה היה קורה אילו מערך כזה כבר היה קיים. אילו כבר בבוקר יום ראשון ה-1 במרץ היה ניתן להפעיל כוחות תגבור מתואמים – מילואימניקים בחינוך שעברו הכשרה, מומחים בתחומם, אנשי טיפול, מומחי טכנולוגיה – כולם מוכנים, מאומנים ומשובצים מראש. דמיינו מערכת שהייתה מסוגלת לעבור במהירות ללמידה מרחוק בקבוצות קטנות עם מבוגרים אחראים שהתלמידים הכירו במהלך ימי המילואים.

חשוב לזכור, מלחמה אינה תרחיש החירום היחיד שעלינו להיערך אליו. רעידת אדמה משמעותית עלולה לפגוע ביישובים שלמים ולהביא לפינוי משפחות ולהשבתת בתי ספר. בתרחיש כזה האתגר אינו מעבר ללמידה מרחוק, אלא איתור מסגרות חינוכיות פיזיות חלופיות באזורים בארץ שבהם מתקיימת פעילות חינוכית כסדרה, או, אם מסגרות כאלה לא קיימות, הקמת מסגרות חינוכיות במרכזי פינוי.

המשותף למלחמה ולרעידת אדמה הוא הצורך ברציפות חינוכית. במצב חירום ילדים ובני נוער זקוקים למסגרת מיידית, גם אם בסיסית: סדר יום, פעילות לימודית מותאמת, מרחב בטוח. עבור ילד שפונה מביתו, שעת למידה במרחב בטוח היא עוגן. עבור מורה המוצאת את עצמה מלמדת בכיתה זמנית או בזום מתוך מקלט, הידיעה שיש מערך תגבור מאחוריה משנה את כל התמונה. מילואים בחינוך אינם באים להחליף את המורים, שהם הצבא הסדיר של המערכת, אלא לתמוך בהם ולעמוד לצידם במערכה, בדיוק כמו מערך המילואים הצבאי התומך בחיילים בסדיר.

בדיוק כפי שמערך מילואים צבאי מתורגל לתרחישי קיצון, כך גם מערך מילואים חינוכי יהיה מאומן ומוכן לתרחישים אלה. אימונים תקופתיים, היכרות מוקדמת עם בתי ספר וקהילות ושיבוץ גיאוגרפי מתאים יהפכו תגובה מאולתרת למענה סדור. מערך המילואים בחינוך ייפרש במהירות במוקדים השונים בהתאם לשיבוץ שנקבע מראש; בהתאם להכשרתם הייעודית למילואים בחינוך, מילואימניקים ומילואימניקיות יתגברו את הצוותים המקומיים המקצועיים, יקיימו קבוצות תמיכה ויקימו תשתיות למידה טכנולוגיות.

על פי סקר שערכנו, בישראל יש אנשים ונשים רבים, מקצועיים, מסורים ומנוסים – באקדמיה, בהייטק, בטיפול, בהוראה בלתי פורמלית – שרוצים לתרום. בראש רשימת התמריצים הם מציבים סיפוק אישי ומנגנון מאורגן. אך ללא מנגנון מאורגן, הכוח הזה אינו מתועל.

מבצע שאגת הארי מתרחש ללא מילואים בחינוך. אך זהו גם תמרור אזהרה. השאלה איננה אם נזדקק למערך כזה, אלא מתי, והאם נבחר להיערך מראש, או להמשיך לאלתר בזמן אמת.

הערה: הבלוג נכתב יחד עם ChatGPT. הצגתי לו את הרעיון והוא יצר גרסה ראשונה של הדברים על בסיס הדברים שכתבתי. כמו תמיד ערכתי את הגרסה של ChatGPT, תיקנתי, עידנתי, הוספתי, מחקתי והתאמתי אותה לסגנון הכתיבה שלי ולרעיונות שהיה לי חשוב להדגיש.