שטח הפקר

דווקא בתקופה שבה מערכת החינוך עוברת טלטלה עמוקה, ועדת החינוך של הכנסת – הגוף שאמור לפקח, לשאול שאלות, לקדם רפורמות ולעצור הידרדרות – אינה מתכנסת. בזמן שמסביב הכול קורס, אנו עדים לדומייה פרלמנטרית לאור פרישת המפלגות החרדיות מהממשלה. וכך:

• בכירים עוזבים את משרד החינוך – ואין מי שיבדוק את מניעיהם: בעת שכ-20 בכירים במשרד החינוך עוזבים בקצב הולך וגובר – סמנכ"לים, מנהלי אגפים, ראשי תחומים, ועדת החינוך לא קיימה אפילו דיון אחד בנושא. העזיבות מתרחשות על רקע טענות למעורבות פוליטית מוגברת בעבודת הדרג המקצועי, לחץ פוליטי ישיר, עצירת רפורמות ושחיקה. העוזבים הם אנשי מקצוע המשאירים תפקידים מרכזיים לא מאוישים. במערכת תקינה ועדת החינוך הייתה מזמנת את אנשי המשרד, מבקשת הסברים, בודקת אם מתקיימת פגיעה במקצועיות, מבררת מה ייעשה כדי לשמר ידע ניהולי. כשהוועדה מושבתת, איש אינו שואל, לא מתקיים דיון. אולי למשרד החינוך הדבר נוח, אך מערכת החינוך – מורים, תלמידים, הורים – נראית כספינה טרופה.
• משבר מורים חריף – ואין מי שידון בנתונים: דווקא עכשיו, בעיצומו של משבר מורים עמוק – במיוחד במקצועות המדעים – אין גוף פרלמנטרי המנתח את תמונת המצב. במערכת המורים חסרים אלפי מורים ואין דיון על תנאי עבודה ותמריצים, אין בחינה של עומסים, אין דיון על נתוני פרישה, אין דיווח על האקלים הבית ספרי, וקולם של מנהלים, הנאלצים לקבל החלטות הפוגעות בתלמידים לאור המחסור במורים, אינו נשמע. מערכת החינוך כבר מתקשה לתפקד בגלל עזיבת מורים, אך הכנסת, שאמורה לפקח על הרשות המבצעת, מושבתת. 
• ירידה בהישגים ובאיכות ההוראה – ללא פיקוח ציבורי: ירידה בהישגי תלמידי ישראל במדעים ובמתמטיקה כבר תועדה. כיתות מלאות, היעדר מורים ופערים הולכים ומתרחבים בין מרכז לפריפריה.
  במצב כזה ועדת החינוך צריכה להיות הגוף שנפגש עם חוקרים, בוחן את נתוני המבחנים הבין-לאומיים, בודק את תקציבי החינוך המדעי ומוודא שתקציבים מופנים למקום הראוי. אבל כשהכנסת אינה מתכנסת, הבכירים שנשארו במשרד החינוך לא נדרשים לדיווח, וכך אין פיקוח, אין הבהרות ואין דרישה לתיקון.

השילוב בין משרד חינוך ננטש לבין כנסת מושבתת מסוכן. דווקא בשעה שהדרג המקצועי מתקשה לתפקד, כשהמשרד מאבד מומחים וכשקבלת ההחלטות נהיית יותר פוליטית נדרש איזון ציבורי ברור, לפחות בדמות ועדת כנסת מתפקדת. העובדה שהוועדה אינה מתכנסת בזמן שהמשברים נערמים זה על זה, רק מחמירה את המשבר. מערכת חינוך ללא פיקוח וללא הנהגה יציבה עלולה לאבד שליטה על תהליכים ארוכי טווח: הכשרת מורים, טיפול בנוער בסיכון, רפורמות במדעים, שילוב טכנולוגיה ועוד.

מורים, הורים, תלמידים ואנשי אקדמיה מאבדים את המנגנון היחיד שבו היה ניתן להשפיע, למחות, להתריע, לדרוש. במצב זה אין להתפלא שגם כאשר גוף פרלמטרי אחר – מרכז המידע והמחקר של הכנסת – שואל שאלות, למשל בהקשר לילדי משרתי המילואים, משרד החינוך פשוט לא משיב.

ובתוך כל הכאוס מסתבר שגם התקשורת, למרבה הצער, כמעט אינה עוסקת בחינוך. שוב ושוב מתמקדים בוועדות חקירה, בגיוס חרדים, בקרבות פוליטיים, בדרמות של היום-יום. אבל בנושא המשפיע ביותר על עתיד המדינה – מערכת החינוך – הסיקור כמעט לא קיים. אין כתבות עומק על עזיבת הבכירים, אין חשיפה מתמשכת של המשבר בהוראת המדעים ואין לחץ ציבורי על כך שוועדת החינוך מושבתת כבר חודשים.

וכך, בלי פיקוח פרלמנטרי ובלי זרקור תקשורתי, החינוך הופך לשטח הפקר. וזה כבר לא משבר; זו סכנה לאומית.

הערה: הטור נכתב יחד עם ChatGPT. לאחר שהצגתי בפניה את הנושא ואת המסר העיקרי שלו, היא עיצבה את מבנה הטור. הניסוח הסופי, הדגשים ועוצמת המסר נקבעו על ידי.