מערכת החינוך היא נשק שהחליד מזמן

אחד מלקחי המלחמה המרכזיים הוא שיקום מערכת החינוך
תמונה של פאבל
ד"ר פאבל ז'לנוב

ב-7 באוקטובר 2023 נרצחו הכי הרבה יהודים ביום אחד מאז השואה. שאיפת אויבנו לטבח המוני של יהודי הארץ אינה חדשה. בפרוץ מלחמת העצמאות הכריז מזכ"ל הליגה הערבית, כי מטרת הפלישה של צבאות ערב לישראל שזה עתה נולדה היא הכחדה. גם בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, מטרתו המוצהרת של נאסר ובעלי בריתו הייתה לזרוק את היהודים לים. ברור שלו היו משתלטים אויבנו על כל שטחה של ישראל, מראות כפר עזה ובארי היו מנת חלקם של כלל יהודי הארץ.

בחינת מצב הדברים מראה שאנחנו לא עומדים בקצב ההתחזקות של אויבנו. התרגלנו לחשוב שצה"ל מסוגל לנהל ולנצח במהירות מערכה רב-זירתית מול צבאות סדירים וארגוני טרור. ארגונים אלה נתפסו כמטרד ולא כאיום. בהיותי קצין צעיר, שמעתי קצין מודיעין בכיר אומר שארגון חיזבאללה הוא סתם חבורת ליצנים עם כמה צעצועים. כבר אז דבריו היו ביטוי ליוהרה ישראלית, אלא שכיום חיזבאללה הוא ארגון בעל כוח אש הגדול ביותר במזרח התיכון. האם יכולותינו גדלו באותה מידה, כך שפער היכולות ביננו לבין חיזבאללה נשאר כפי שהיה לפני עשרים שנה? איני מומחה צבאי, אך התחושה היא שלא. עובדה שבמקום לנצל את ההזדמנות ולחסל את האיום מצפון, אנחנו שמחים על המאמצים של מדינות אחרות בשמירה על חיזבאללה מחוץ לעימות.

הדרך היחידה של שבעת מיליוני היהודים החיים בישראל להתמודד עם האויב שנמצא סביבם היא טיפוח מתמיד של היתרון האיכותי. היתרון האיכותי בא לידי ביטוי בשלושה מישורים. המישור הראשון הוא היכולת להתמודד עם אתגרים ביטחוניים: פיתוח מערכות נשק מתוחכמות ושכלול של יכולות מבצעיות ומודיעיניות. המישור השני הוא הכלכלי: ישראל חייבת כלכלה חזקה שיכולה גם לממן את מערכת הביטחון וגם להבטיח רמת חיים גבוהה ובכך לסייע להשאיר בישראל את מיטב המוחות שלה ולמשוך מוחות מיהדות התפוצות לעלות לארץ. המישור השלישי הוא הניהולי, וגם בו נדרש יתרון איכותי: דמוקרטיה איתנה, מנהיגות ערכית ואמינה, אחריות ציבורית, יעילות מערכות השלטון וחוכמה מדינית.

אלא שבעשורים האחרונים אנו עדים לחתירה תחת היתרון האיכותי בשלושת המישורים הללו. בעוד אויבנו מתעצמים ולומדים את חולשותינו, ישראל מתעקשת לצמצם את יתרונה האיכותי. במקום להיות יעילים וחדים כתער, אנחנו מפטמים ממשלות מנופחות של עשרות שרים במשרדים פיקטיביים שעסוקים בהשחתת השירות הציבורי, מפגינים חידלון ערכי ותפקודי ומחסלים כל פירור של תרבות לקיחת האחריות. האזרחים מאפשרים את ההידרדרות הזאת וחלקם אף אינו רואה בה בעיה.

אנחנו מדינה שמוצפת בזחיחות פרובינציאלית, שחיתות וכסילות. אין לנו יכולת להבין ולפתור אתגרים מורכבים ולענות על שאלות לא-טריוויאליות. אנחנו לא יכולים לספק לעצמנו ביטחון, אך גם אין לנו מושג איך לפתור את הסכסוך עם השכנים. הרטוריקה שקוראת לשטח את עזה, למחוק את חווארה ולגרש את הערבים היא פחות ביטוי להקצנה אידיאולוגית ויותר לחולשה אינטלקטואלית. המשמעות האמיתית של הקריאה לשטח את עזה היא הרצון לשטח בעיה רב-ממדית שמורכבותה גדולה עלינו.

מדוע הגענו למצב זה? בגלל החינוך. מדינת ישראל, שלא יכולה לשרוד ללא יתרון איכותי, בוחרת לספק לילדיה חינוך ברמה ירודה. לא רק שחלקים גדולים מהציבור לא יכולים לתרום ליתרון האיכותי, הביטחוני והכלכלי, כי אין להם את הכלים לכך; לא רק שתלמידיה של ישראל, שזקוקה נואשות למוחות חריפים, מדורגים בתחתית טבלת ההישגים במבחנים הבינלאומיים; לא רק שמורי ישראלי מגיעים ממכללות שדרישות הקבלה שלהן מסתכמות ביכולת למלא את טופס ההרשמה; לא רק שקבוצה שמשקלה באוכלוסייה מכפיל עצמו מדי דור כלל לא לומדת ליבה ולכן מראש לא יכולה לתרום ליתרון האיכותי – אלא שגם יכולת השיפוט והניתוח של רבים מאזרחי ישראל ירודה.

אנחנו מתקשים לתקשר הן עם הסביבה המזרח תיכונית שלנו, כי אנחנו לא לומדים ערבית ולא מכירים את התרבות הערבית, והן עם העולם המערבי, שישראל מהווה, לכאורה, חלק ממנו, כי גם אנגלית אנחנו לא יודעים מספיק טוב ולא מבינים את ערכי המערב. נאומו המביך של סמוטריץ' באנגלית קלוקלת הוא רק דוגמה אחת לכך.

וכך אנו מגיעים למצב שבו איש ציבור כותב שיריקה על נוצרים היא מנהג יהודי עתיק ומבורך, בלי לחשוב על התלות של ישראל בבעלות בריתה הנוצריות (פחות משבוע עבר מתחילת הלחימה, וארצות הברית כבר השלימה את מלאי התחמושת של צה"ל). הוא לא מבין את הקשר בין שני הדברים – כי הוא נמצא בבועה תפיסתית ואינו מסוגל לנתח את התמונה הכוללת. הוא לא מבין איך האמירה שלו נראית מהצד של בעלות בריתנו, כי הוא פרובינציאלי מדי בשביל לראות דברים מזוויות ראייה שונות משלו. גם אין לו תפיסה כמותית – הוא לא מבין עד כמה ישראל קטנה ופגיעה, כי הוא לא רגיל לבחון דברים בפרופורציה ולהשוות בין גדלים.

מעבר למובן מאליו, כמו, למשל, הצורך במומחי סייבר ומהנדסים מעולים לפיתוח מערכות ליירוט טילים, רובד חשוב של קשר בין חינוך לביטחון הוא יכולת חשיבה ביקורתית, איפכא מסתברא. והנה, מערכת החינוך הישראלית מפוצלת בין זרמים ששניים מהם כלל לא מחנכים לספקנות אלא דורשים מתלמידיהם לקבל הנחות אמוניות בתור אמיתות מוחלטות. ואז, בקצה המסלול, האנשים האלה מגיעים לממשלה ומציעים לספח את יהודה ושומרון (ועכשיו גם את עזה), ומאמינים שבחסדי שמיים מהלך כזה לא יהפוך אותנו למדינה דו-לאומית.

אנחנו זקוקים לאנשים מצוינים בכל התפקידים – מתצפיתנית ועד ראש הממשלה. אנו זקוקים נואשות למוחות חריפים – בצבא, בתעשיות הביטחוניות, בהיי-טק, בבתי החולים ובשלטון – ומערכת החינוך שלנו לא בנויה לספק אותם. זו לא גזירה משמיים – זו מדיניות שמקורה בסדר עדיפויות עקום שמתעלם מצורך קיומי של ישראל בעליונות אינטלקטואלית. סדר עדיפויות זה השתרש החל משנות השבעים, בעיקר מסיבות פוליטיות. התוצאה של מדיניות שלא מעמידה את החינוך בראש שמחתנו היא לא רק פגיעה ביכולתנו להתמודד עם אתגרים ביטחוניים, כלכליים וניהוליים, אלא גם היעדר שוויון הזדמנויות שפוגע בלכידות החברתית ובחוסן הלאומי, הידרדרות באיכות השיח הציבורי, ירידה ברמת הציפיות של בוחרים מנבחריהם ורידוד הדיון והליך קבלת ההחלטות בכל הדרגים.

חינוך איכותי מתחיל בגיל הרך. הוא משלב הקניית ידע מדעי עם הקניית הבנה היסטורית ותרבותית, חשיבה ביקורתית, טיפוח יצירתיות ושליטה בשפות זרות. צמצום מטריד בפער היכולות ביננו לבין אויבנו, הניתוק התודעתי מהמציאות סביבנו, ירידה בשיקול הדעת של המנהיגים והבוחרים ותפקוד כושל של מערכות השלטון לפני, בעת ואחרי משבר, כל אלה הם תסמינים של מערכת חינוך לא אפקטיבית. שיקום מערכת החינוך זהו הלקח ארוך הטווח המרכזי מהאסון שפקד אותנו. בלי זה לא נוכל לשרוד כאן לאורך זמן.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. רציונלית אתה צודק. אלא שטעוני השכנוע כלל לא חושבים או פועלים רציונלית.

  2. הבעיה הראשית הנה שאחוז גדל והולך ממערכת החינוך הנו חרדי, ולמעשה חלקים יותר ויותר גדולים הנם ללא כל פיקוח

  3. מערכת החינוך שלנו מקנה מעט מאוד ידע, ולא מקנה שום ערכים

  4. כל כמה חודשים מתחלף שר חינוך. מה שמעניין את השרים שלנו זה מינוי מקורבים לתועלת אישית וקידום בפריימריז. עשרות אחוזים ממערכת החינוך לומדים מה שהם רוצים בחסדי השם. כל השרים מתעניינים יותר בתמיכה בכספים קואליציוניים ופחות בתקציב משרדם. אז התוצאות ברורות

  5. עם שר כמו קיש
    וממשלה כמו שיש היום
    למה אפשר לצפות
    אין סיכוי לשינוי לטובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

הפתעה צרפתית

הבחירות בצרפת: ניצחון מפלגות השמאל וכישלון הימין

דילוג לתוכן