השאלה "איך מחנכים לדמוקרטיה?" עולה לדיון פעמים רבות, מנסרת בחלל החדר, תובעת מענה ולרוב נשארת תלויה ועומדת בחלל האוויר. ללא חינוך לדמוקרטיה, ללא הכנה לקראת חיים דמוקרטיים, קיימת סכנה כי מוסדות הדמוקרטיה ייחלשו וירוקנו מיכולת התפקוד שלהם. ישראל 2023 עומדת בפני הסכנה הזו. בכל זאת אני תוהה מניין שאבו השראה דמוקרטית אלפי בני הנוער הנזעקים בימים אלה להגנה על הדמוקרטיה? האם מדובר ברוב בני הנוער? אני חושש שלא. נמתין למחקרים שעוד יבואו.
הניסיון להטיל את ההכנה לחיים דמוקרטיים על מורים לאזרחות הוא בעייתי. מדובר במקצוע לבגרות ומורים מן השורה מתקשים גם ללמד לבחינה וגם לחנך לדמוקרטיה. ייתכן שמורים בעלי טמפרמנט דמוקרטי או הורים ליברלים מעניקים לצעירים הבנה ורגישות בסיסית לתרבות דמוקרטית. אין בזה די. אויביה של הדמוקרטיה רבים וחזקים, והם מחנכים דורות של תלמידים שוללי דמוקרטיה. את ראש החץ שלהם אנחנו רואים יום יום לנגד עינינו בפעילותו ההרסנית.
יתרה מזו, בקרב חרדים ודתיים שמרניים נפוצה התפיסה כי דמוקרטיה היא המצאה של "גויים" וחוקי התורה ומדינת הלכה יכולים להתממש רק בזכות מנהיגים בחסד אלוהים. בימים אלה השאלה אינה רק על עצם קיומן של מגמות תיאוקרטיות חרדיות או פוטנציאל משיחי והלכי רוח אנטי-דמוקרטיים ששוררים בציונות הדתית, אלא קיומה בפועל של כת שלטת המכוננת דיקטטורה יהודית-משיחית על מלא.
מורים שלא התאגדו כקבוצת מחאה ומאבק, ולבטח לא בצורה בולטת דיה כשאר הקבוצות, יכולים בעת הזו לעלות אל הפודיום ולומר את דבריהם, כמורים וכמחנכים, באומץ ובנחישות. ייתכן שלא תהיה הזדמנות נוספת. בימים הקרובים חוזרים התלמידים לבתי הספר. הנהלות אחראיות חייבות לעורר דיונים בבתי הספר, לאמן תלמידים לנקוט עמדה ביקורתית, מעורבת ופרו-אקטיבית. ישיבה על הגדר ושמירה על "ניטרליות" היא מתכון לחיסול מורשת דמוקרטית שכל כך עמלנו להקימה. בלימת כוונת הזדון הזאת תעמוד למבחן בשנה הבאה עלינו לטובה. למחנכים יש חלק קריטי במהלך הזה.
לרשות המנהלים והמורים בכלל עומד קודקס אדיר בממדיו של נאומים, מאמרים, קריקטורות, אמרות שנונות, שירים, גילויי דעת שנכתבו, הוקראו, נזעקו במרחב הציבורי. בקלות ניתן להכין קובץ כזה ולהעמידו לרשות המורים, ההורים והתלמידים. אני שוקד על אוסף כולל ואעמיד אותו בבוא הזמן לרשות הכלל. עבודות באזרחות יכולות להתמקד במחקר ביקורתי של שדה חי ומבעבע. אפשר לחקור דעות של תלמידים על אודות הדמוקרטיה, לראיין אזרחים שחצו גבולות, לראיין פעילי מאבק ולתהות אחר המניעים שלהם, ועוד היד נטויה.
חיזוק התרבות הדמוקרטית יכול להתממש מתוך הבנה עמוקה כי שלטון הרוב אינו אומר עריצות הרוב, וכי זכויות מיעוט הן קריטריון עליון להבנת תחולתה של הדמוקרטיה. אִפשור חיי כבוד, מימוש פוטנציאל, חיי רווחה של כולם, במיוחד של מיעוטים, מעמידים את חוסנה של הדמוקרטיה במבחן יום-יומי. לאור דברים אלה אני מציע לבתי ספר, המעוניינים לחצות את הרוביקון, לפעול בשלושה צירים שעיקרם זיהוי ואיתור אוכלוסיות המיעוטים המוחלשות ביותר בחברה הישראלית: הראשון, אוכלוסיית העוני, במיוחד אלה הסובלים מתת-תזונה והיעדר רווחה מינימלית; השני, משפחות עניות מבין אוכלוסיית פליטי דרום תל אביב; והציר השלישי, משפחות שכול – חפות מפעילות עוינת – בקרב הפלסטינים.
אני מניח כי מנהלים אמיצים ומודאגים יבחרו בכל שלושת הצירים, אך ניתן גם לבחור אחד מהם ולהתמקד בו. התנאים הקריטיים להצלחה הם גיבוי מלא של ההנהלה. שילוב למידה תאורטית ומחקרית של ציר הפעולה, במשולב בפעילות מעשית הנמשכת לפחות שנה תמימה, יסבו אושר לאוכלוסיות האלה, קורת רוח לתלמידים ולמורים, ובעיקר – תלמידים יפנימו את ההכרח באקטיביות לשם ביצורה של הדמוקרטיה. בבית ספר שבו הייתי חלק מהצוות התרכזנו בציר של אוכלוסיית פליטי דרום תל אביב, במיוחד במה שקשור לילדי הגנים. הפעילות המבורכת והמאתגרת נמשכה שנים. במקביל הקדשנו זמן איכות לפיתוח הדמיון של התלמידים ויכולת הזדהות עם אנשים אמיצים ונשים ואמיצות שיצאו לעזור לבני מיעוט נרדף. הקדשנו יום שלם, ביום הקדיש הכללי, לסיפור פעולותיהם של חסידי אומות העולם. ראינו בכל המהלכים האלה כלים שלובים של הומניזם פעיל.
אולי לעולם לא נדע מהי תרומת ההשקעה באוכלוסיית דרום תל אביב על נפשותיהם של התלמידים. גם לא נדע מה חוללו בהם המפגשים עם ניצולים שחייהם ניצלו בזכות אותם חסידים וחסידות אומות העולם. אבל דבר אחד היה ברור לנו היטב. פגשנו ביחד עם התלמידים את שאלת "העמידה לצידן" של אוכלוסיות מיעוט מוחלשות, חשופות לרדיפה, וחסרות כל הגנה. הקנינו הרגלים ומהלך חשיבה על מעמדם הפריך של מיעוטים. ייתכן שסייענו לכונן רגישות ולחזק אצל התלמידים מצפון חברתי ותפיסה כי מבחנה העליון של דמוקרטיה הוא בהגנה על מיעוטים וזכאותם המלאה לחיי כבוד ורווחה בסיסיים. החודשים הקרובים יהוו את מסת המבחן שלנו כמורים וכמחנכים.
19 תגובות
טוב שהעלית את סוגית הדמוקרטיה בימים אלה כי הגיע הזמן שהציבור יקבל הכרעה לאיזו דמוקרטיה אנו זקוקים כפרטים, ולא פחות חשוב- כמדינה! ותמיד אחזור לבסיס בהגדרת מטרת קיומה של מדינת ישראל. יש שיגידו – "מדינה ככול העמים" ויש שיגידו שמדובר במדינה בעלת צביון ויעוד ייחודי להיות מדינה לעם היהודי. ומכאן לשאול מהי שיטת הממשל המתאימה להשגת המטרה העליונה כי הדמוקרטיה- עד כמה שהיא נשאפת כשיטת ממשל- היא אחת מיני רבות- ואם היא אינה תמכת במטרה העליונה-אז ראוי לאתר שיטת ממשל מתאימה יותר או לפחות לדבר על דמוקרטיה "אחראית" שתמנע את הידרדרותה לאנרכיה ואובדן משילות כפי המצב היום.
למשל- דמוקרטיה (בסגנון של מנהל הגימנסיה) עלולה לאמץ את הרעיון של "מדינת כול אזרחיה" המאבדת את הרוב היהודי ומכאן חיסול חזון המדינה הציונית. כך גם הרעיון של ביטול גיוס חובה לאומי והקמת צבא שכירי חרב- הכול בשם הדמוקרטיה! מאותה סיבה אין מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להיות מקום מקלט לרעבי אפריקה (הרוב המוחלט של המסתננים), שאפילו אירופה העשירה כבר אינה מסוגלת לעמוד בכך יותר.
לכן, הדיון צריך להיות – איזו דמוקרטיה מתאימה למדינת היהודים, ואחר כך לדון כיצד ממשים זאת, מבלי להיגרר למצב בו תלמידים ירססו במטף כיבוי- אש מורה בבית הספר לצהלות חבריהם השיכורים ותחת התירוץ "מעשי שובבות"- של מערכת חינוך דמוקרטית חסרת אונים.
גדעון היי
ככל שהדימוקרטיה תהיה מבוססת חוקה,הפרדת דת ממדינה,שוויון זכויות
מלא ,והיפרדות מבוקרת מהגדה המערבית
כך ייטב.דימוקרטיה בוטחת בעצמה בהחלט
תהיה מטיבה לאזרחיה.השקעה משתלמת.
זה לא יגיע ככה סתם.תנועות המחאה יוצרות במאבק שלהן תשתית לאלטרנטיבה.עד אז מורים חכמים ואמיצים ישמשו דוגמא למורים אחרים לצורך הכנת הדוק הצעיר לאלטרנטיבה שבדרך.
הקואליציה בשלטון יש בה מנהיגים רבים שאינם מהססים בגלוי להסית נגד עקרונות דמוקרטיים ובעד גזענות. עם ממשלה כזאת אין סיכוי להקנות לרוב מלמידי ישראל ערכים נעלים בהם שנינו דוגלים
דווקא בשל אופי של השלטון חייבים לפעול. מי שיכול בכיתתו,בסביבתו,בהשפעה על מורים אחרים. הכל בהתאם למאמר הידוע:לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר,וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.
כמה שאתה צודק. אבל את מי זה מעניין בעם שלנו שעסוק בשנאה הדדית
יש מורים רבים חכמים וצנועים שעושים את מלאכת החינוך המופתית.ראי כמה בני נוער
מסעירים את המחאה. להאמין בעצמנו כמחנכים.
תודה מנשה, אתה משמיע קול מאוד חשוב, מעורר השראה, ומדרבן לאקטיביזם, כהרגלך המבורך…
אתה גם נוגע בנקודה מאוד חשובה, אך מתסכלת: אויבי החברה הפתוחה מחנכים במוסדותיהם נגד חלק מערכי הדמוקרטיה ללא עכבות וללא היסוס. לעומתם אנו המאמינים בפלורליזם וחשיבה עצמאית מקפידים להימנע מאינדוקטרינציה, ומשתדלים להציג סוגיות שנויות במחלוקת באופן מאוזן, גם אם איכשהו איננו חוששים מהפיקוח, המנהלת, ההורים… עלינו להיזהר שמא במאמצינו לרקוד את הריקוד העדין הזה, איננו נוקטים בעדינות יתר.. עלינו המחנכות והמחנכים לזכור שיש לנו מסר דמוקרטי והומניסטי שאיננו יכולים להצניע ואין סיבה להסתירו.
נפלא דן
אני איתך.
ואנחנו מדברים ומתייעצים.
רק חייבים לסחוף מורים נוספים.
זו שעת כושר נדירה להמריא גבוה בשל המודעות החדשה שנפערה ומעמיקה בחברה.
אני מרגיש שיותר ויותר בשל "המלחמה" כנגד הממשלה הנוכחית, מנסים לעודד ליציאה מנייטרליות, לנקיטת עמדה כנגד הממשלה, "אי אפשר לשבת על הגדר במערכת החינוך" – אבל, וה"אבל" הוא גדול, צריך להיזהר מאינדוקטרינציה גם בצד הליברלי. כי במלחמה אנשים מרשים לעצמם לרמוס את האחר. בתור מורה לאזרחות- נחוץ לעודד לחשיבה ביקורתית, אבל כזו שתעודד תלמידים לחשוב, לפקפק במוסכמות, באקטיביזם שפועל כדי להפוך את החברה לטובה יותר. אבל הביקורתיות היא לא חינוך לליברליות וזהו. אלא גם הבנה במה הטיעונים של הצד תקפים וחשובים. במקום לבטל את הטיעונים שלו כלאחד יד.
זה תפקיד החינוך בעיניי גם בשעה הזו – עידוד לשיח פתוח, לסובלנות, לדיאלוג, להקשבה, וכן, גם לביקורתיות ואקטיביזם.
היי חגי
אני בהחלט איתך.אתה כבר מכיר אותי מאז.
הכשרה לביקורתיות,למחשבה ביקורתית
אך על מנת שלא תהיה אקדמית מדי,סטירילית מדי,לעיתים חבויה בקצה האולימפוס,חייבים גם בפעולה,באקטיביזם,בקבלת החלטה מה אתה עושה מחר בבוקר.
אני מאמין שאתה שומר על מתח בריא בין העמדה הפילוסופית לבין הכרעה ופעולה כאן ועכשו.
תודה מנשה יקר! מילותיך לא נישאות בחלל ריק, וגם לא רעיונותיך. ראיתי במו עיני את פעילותך המבורכת מול אוכלוסיות מוחלשות עם תלמידים הורים ומורים. ההשראה הזאת לא הולכת לאיבוד וכל מי שנתקל בה מעביר אותה הלאה בדרכו שלו. בוודאות.
שנת הלימודים התחילה. אני לא רואה שום שינוי. אולי דוקא לרעה.
יפעת
עכשו מתחיל השינוי
כבר רואים כי בתסיסה לקראת הבחירות המוניציפליות תושבים תובעים מן המועמדים
גישה ליברלית,פתוחה ומאמינה בחינוך לדימוקרטיה במלוא מובן המלה.
השינוי תלוי גם בהשקעה של כל אחד מאיתנו.
אני יודע שאני אומר דברים קשים אבל זה לצערי המצב
רק חלק מהמורים שלנו יודעים להיות מורים
רק חלק קטן מהחלק הזה יודע להיות מחנכים
והכל תלוי המערכת הלא טובה שלנו להכשרת מורים
דוד
נוצרה הזדמנות נדירה לפתוח את תחום החינוך לבדיקה מחדש
רעידת האדמה התודעתית שמטלטלת את כולם
מזעזעת גם את הקונפורמיות בחינוך.
אין לי ספק שהקמת המדינה על רגליה מחדש
תיצור גם התחלות חדשות בחינוך
זה מוטל על כולנו כאזרחים,כהורים,כמורים וכתלמידים.
ראו מי השרים שלנו, מי חברי הכנסת מכל הסיעות, מי מנהיגי מפלגות
איך בכלל אפשר לחשוב שמשהו חיובי יקרה במערכת החינוך?
לא להביט אחורה
להביט קדימה
לצפות את העתיד
קורה לנו משהו חדש
כל איד מאיתנו שימנף באזור ההשפעה שלו ושלה
הגויים המציאו הרבה דברים טובים
כמו למשל את הדימוקרטיה.