מהי הוראה דיאלוגית ומה חשיבותה

במאמרי הקודם כתבתי על מה שיש ללמד בבית ספר יסודי בנושא הדמוקרטיה. הפעם אכתוב על חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. אחד הדברים החשובים בחינוך והוראה בכלל ובבתי הספר במיוחד הוא חשיבה מחודשת אחת לכמה שנים על תוכני הלימוד ודרכי ההוראה. בשנים האחרונות הדגש הושם בעיקר בהוראה מקוונת. לדעתי, המחשב וכל הטכניקות שהוא מאפשר למורות ולמורים לא יושיעונו כתחליף למורה.

מניסיוני רב השנים הגעתי למסקנה כי החשוב ביותר בתחום החינוך הוא פיתוח חשיבה ביקורתית באמצעות הוראה דיאלוגית. אני מסתמכת גם על אחת הדמויות המשפיעות בתחום זה – פאולו פריירה (1921–1997), יליד ברזיל, מחנך ותיאורטיקן. הוא נחשב לאביה של גישת הפדגוגיה הביקורתית. הוא עבד באופן מקיף ושיטתי בקרב קהילות מוחלשות. לאחר ההפיכה ב־1964 נאסר, ובהמשך יצא לגלות בבוליביה ובצ'ילה. בתקופה זו פרסם את ספרו הידוע ביותר "פדגוגיה של המדוכאים", שפורסם בהוצאת "פרדס" בשנת2022  בתרגומה של נעמי זוסמן.

פריירה טוען בספרו כי יחסי המורֶה־תלמידה (או יחסי המורָה־תלמיד, או כל שילוב רלוונטי) צריכים להיות מבוססים על שותפות ודו־שיח. הפדגוגיה הביקורתית מתבססת, לדבריו, על פעולות של הכרה, לא של העברת מידע. הכרה אפשר להשיג רק דרך צמצום הפער שבין המורה לתלמידה באמצעות יצירת דו־שיח, אשר שובר את הדגמים האנכיים המאפיינים את החינוך הפורמלי. מטרתה של הפדגוגיה הביקורתית היא לסייע ללומדים למצוא את הכוחות הטמונים בהם ובקבוצה שהם משתייכים אליה, ובמיוחד את כוחם לשנות את חייהם האישיים והחברתיים.

בפרק האחרון מציג פריירה את הפעולות שהופכות את החינוך הפורמלי כלי שרת בידי המדכאים. פעולות אלה מכנה פריירה "חינוך אנטי־דיאלוגי": מניפולציה, הפרד ומשול ופלישה תרבותית. ספרו פורסם באמריקה הלטינית ב־1968, אך הוא רלוונטי גם למערכת החינוך בישראל היום (קישור לאתר הספר בהוצאת פרדס: https://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-370-9).

כדי להיות אדם בעל מחשבה ביקורתית צריך ראשית כול ללמוד בבית הספר טקסטים רבים העוסקים בחיים ובמוסדות המדינה, טקסטים בלא צנזורה, ולנתח אותם לעומקם, להבין מה המסר הסמוי ואיך מסווים אותו. הניתוח ייעשה בדרך דיאלוגית. המורה יאפשר לתלמידה להתבטא בחופשיות. הוא לא ילעג לה ולא יבטל את דבריה. הוא ינסה לסייע לתלמידה לראות עוד דרכי פירוש או הבנה. כמובן, המורה יקפיד על שפה מכבדת בלא עלבונות וביטויים פוגעניים. המורה צריך לקבל את דברי התלמידה ולתת לה את הכבוד הראוי בתור בת אדם. אך אחרי שקיבל המורה את דברי התלמידה, הוא יוכל לסייע לה להבין את הכתוב ואת משמעותו.

לדעתי המורה צריך להיות מחויב לדמוקרטיה. הוא צריך לבחור טקסטים המבהירים מהי דמוקרטיה, מהם מאפייניה ומהם מוסדותיה, מצד אחד, וטקסטים העוסקים בפשיזם וגזענות, מצד אחר.

עיון בטקסטים משני סוגים אלו, ניתוחם והסקת המסקנות בדרך דיאלוגית המכבדת את המורה ואת התלמידה עשויים לסייע לבני ובנות הנוער לבחון את דברי הפוליטיקאים ולהבין את משמעותם לחייהם בארץ. חובת המורים להביא את תלמידיהם למצב שידעו ויבינו מה מושך אותם או קורץ להם בדברי פוליטיקאים ויגרום להם שלא ללכת שבי אחרי מנהיגים שאינם ישרים והגונים ודרכיהם מסוכנות ולא דמוקרטיות.