על הקשר בין הייצוא הביטחוני והחינוך החרדי

בעת האחרונה משכו את תשומת ליבי שני סכומים גדולים בסדרי גודל של מיליארדים. המספר הראשון הוא גובה הייצוא הביטחוני של מדינת ישראל בשנת 2022, שנמצא בשיא של כל הזמנים: 12.5 מיליארד דולר, שהם כ-44.6 מיליארד שקל (מתוך כתבה ב"גלובס"). זהו סכום עתק שגם אם אנו מתקשים להבין את שוויו, אנו יכולים להבין את משמעותו מבחינת ההשקעה, התבונה, היצירתיות, האכפתיות והנחישות הכרוכים בהשגתו, ולדמיין את אין-ספור השעות שהשקיעו העובדים והעובדות בחברות הביטחוניות עד להשגתו של שיא מכירות זה. אנו יכולים גם להבין כמה השקעה זו מיטיבה בסופו של דבר עם כל אחד ואחת מאיתנו.

המספר השני משקף מציאות הפוכה באופיה. מדובר בהיקף הסכומים המושקעים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים בחינוך החרדי, שאינו מלמד לימודי ליבה – הכוללים בין השאר את ערכי המדינה – ומלמד היסטוריה חלופית. בין השאר יועברו כ-1.2 מיליארד שקל למוסדות מוכרים שאינם רשמיים. מנקודת מבט כלכלית ידוע כי הלימודים במסגרות לימוד אלה אינם תורמים תרומה משמעותית לכלכלת ישראל וכי בטווח הארוך תיפגע עוצמתה הכלכלית של המדינה. אפילו ד"ר מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה, טוען כי "הפריון של גבר חרדי שמגיע לגילאי 18–20 הוא כל כך נמוך, ששום תכנית שילוב, מכינות, הכשרות מקצועיות, סיוע כזה או אחר לא יעזרו כאן".

מעבר להשוואתם של שני סכומים אלה, ניתן להשוות שני מספרים נוספים: מצד אחד כ-36,000 עובדים ועובדות, פחות מאחוז ממספר המועסקים בישראל, מייצרים את ערך הייצוא הביטחוני (כ-12% מכ-300,000 המועסקים בהייטק, ראו תרשים 1.4 בדו"ח רשות החדשנות על ההון האנושי בתעשיית ההייטק לשנת 2021–2022); ומנגד, כ-370,000 תלמידים, המהווים כ-25% מתלמידי ישראל, לומדים בחינוך החרדי. היות שהבנות החרדיות לומדות ללימודי ליבה, מדובר בכ-180,000 תלמידים בנים הלומדים לימודים שימנעו מהם להתפרנס בכבוד (ברמה האישית) ולתרום לכלכלת ישראל (ברמה הלאומית).

שתי השוואות מספריות אלה מובילות למסקנה כי ניתן לכמת את ערכה של תביעה ייצוגית העוסקת בחינוך החרדי, שתוגש בשם כל אזרחי ואזרחיות ישראל, ובו בזמן תסייע גם לחלק הולך וגדל במגזר החרדי המנסה לקדם את החינוך הממלכתי החרדי (ממ"ח), אך נתקל בהתנגדות מצד ההנהגה החרדית והרשויות המקומיות.

הרעיון של הגשת תביעה בנושא החינוך החרדי אינו חדש. ב-2015 תבעה קבוצת חרדים לשעבר את משרד החינוך, משרד הכלכלה ומשרד הביטחון. על פי פסק הדין, "המדינה התרשלה בכך שהניחה לבתי הספר ולישיבות שבהם למדו לחמוק מחובתם ליישם את תכנית הליבה ולהקנות לתובעים את היכולת הבסיסית לרכוש מקצוע ולהתפרנס בכבוד. […] עקב כך […] קטנו בצורה משמעותית סיכוייהם להתקיים בכבוד ובצורה עצמאית." ולמרות זאת, בית המשפט דחה את התביעה וקבע שחלה התיישנות על טענות רוב התובעים, שהיו בני יותר מ-25 בעת הגשת התביעה.

התביעה הייצוגית שאני מציעה להגיש בשם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל תתמקד בהשקעת משאבים בחינוך שאינה מניבה ערך כלכלי – אם ברמת הפרט אם ברמת המדינה – ובפגיעה בשירותים שנמנעים מאזרחי ואזרחיות המדינה בגין אובדן ההכנסות העתידיות ממיסים, הנובע מאי יכולתם של בוגרי החינוך החרדי להשתלב בשוק העבודה. אחת הטענות המרכזיות של התביעה תתמקד בעובדה שחלק מהכנסות המדינה ממיסים – הנגבים בין השאר מהייצוא הביטחוני ומייצוא ההייטק הישראלי כולו, שגם הוא שבר שיאים במהלך שנת 2022 – אינם מושקעים במנועי צמיחה, כפי שהיה מצופה מכל חברה המתכננת את עתידה בתבונה. את סכום התביעה ניתן יהיה לחשב בהתבסס על הסכומים שצוינו לעיל ונתונים נוספים.

הערה (24.8.2023):

ממשובים שקבלתי ממספר עורכי דין מסתבר שתביעה ייצוגית אינה ההליך המתאים למקרה זה, וכי קיימים הליכים משפטיים אחרים שניתן לשקול למטרה זו. יחד עם זאת, הרעיון ברור:

פיצוי קבוצת אזרחים בגין:

1. השקעת משאבים בחינוך שאינה מניבה ערך כלכלי – אם ברמת הפרט אם ברמת המדינה – ופגיעה בשירותים הנמנעים מאזרחי ואזרחיות המדינה בגין אובדן ההכנסות העתידיות ממיסים, הנובע מאי יכולתם של בוגרי החינוך החרדי להשתלב בשוק העבודה;
2. העובדה שחלק מהכנסות המדינה ממיסים – הנגבים בין השאר מהייצוא הביטחוני ומייצוא ההייטק הישראלי כולו, שגם הוא שבר שיאים במהלך שנת 2022 – אינם מושקעים במנועי צמיחה, כפי שהיה מצופה מכל חברה המתכננת את עתידה בתבונה.  

אם וכאשר הנושא יידון בבית המשפט, מניחה שימצא ההליך המתאים.