להיות אזרחים בישראל – לאו דווקא ברוח "קהלת"

בימים אלה כולנו עסוקים בחוקים החדשים שנחתו עלינו מגבוה במהירות הבזק בלי התייעצות עם מומחים בתחום המשפט המייצגים את כלל אזרחי המדינה. הרוחות סוערות, ורבים דנים יומם ולילה במצב החדש שנוצר. אנשים המומים נוכח העובדה שבפעולת דיבור אפשר לשנות לחלוטין את צורת השלטון בישראל.

מאחר שאחת מהנחות היסוד של החינוך המודרני היא שהלימודים צריכים להיות רלוונטיים לתלמידים ולהכשירם להיות בוגרים אורייניים, נראה לי כי חובה על המורים בבתי הספר לעסוק בכיתות במה שקורה בישראל בימים אלו. כמובן, בכל כיתה בהתאם לתכנים המתאימים לגיל התלמידים ולהבנתם.

לא כל האזרחים יודעים שלימודי האזרחות בבית הספר עברו שינוי משמעותי מבחינת תוכניהם הליברליים בשנת 2017. הספר "להיות אזרחים בישראל" שוכתב בהתאם להשקפת עולמם של אנשי "פורום קהלת". את השינויים ערך מנהל המחלקה המשפטית במכון. מורים לאזרחות התלוננו על השינויים שהם חד-צדדיים ואינם מדויקים. גם מומחים שבדקו את הספר התלוננו על מגמתיותו הבולטת, שאינה נותנת תמונה נכונה של מהות הדמוקרטיה. אך דבר לא השתנה, הספר נותר כפי שהוא בתיקונים ברוח פורום קהלת. מפמ"ר אזרחות פוטר ובמקומו מונה כנראה מי שדעותיו מתאימות למצוי בספר.

שוחחתי בעת האחרונה עם צעירים רבים בוגרי תיכון ושירות צבאי, והתברר לי כי הידע שלהם לגבי המתחולל במדינה לוקה בחוסר רב: הם לא ידעו מיהן גלי בהרב-מיארה ואסתר חיות. אין הם מפגינים ואינם יודעים במי לתמוך כעת. אני מניחה שגדלו בבתים שבהם ההורים לא דיברו איתם על הנושאים הללו. אני משערת שילדים שגדלים בבתים להורים אורייניים קוראי עיתון וספר יודעים מי הן, אך אנו כמורים צריכים לדאוג לתלמידים שאין להם הורים המתמצאים והמבינים בפוליטיקה בישראל. בית הספר צריך לטפח תלמידים ותלמידות אורייניים היודעים להבחין בין עיקר לטפל, בין דעה לעובדה ובין אמת לבדיה. אפשר ללמד דברים אלו. וזאת חובתם של המורים. אני מכירה מבוגרים רבים – דור שני לשואה – שגדלו במאה העשרים להורים חסרי השכלה שלא התמצאו במה שקרה במדינה, כי היו עסוקים יומם ולילה בעבודה. אך בבתי הספר הקנו להם כלים להבחין בין הדברים שציינתי. והם גדלו לאזרחים המבינים מה קורה כאן ויש להם דעה מבוססת על עובדות וידע מהימן. הם אסירי תודה למוריהם שהקנו להם ידיעות וכלים לשקול, לנתח ולהגיע לדעה.

לדעתי, חובה להעמיק את לימודי האזרחות – בלי הטיה פוליטית מעוותת והצגת דברים חלקיים המשנים את פני התמונה כולה, כגון ציון בחירת השופטים בידי פוליטיקאים במדינות אחרות בלי לציין את הבלמים והאיזונים שקיימים לכך.

בבתי הספר יש לדון במה שקורה במדינה, ולא רק בעת הזאת. לדעתי כבר בכיתה ה של בית הספר היסודי יש ללמד את עקרונות היסוד שבמגילת העצמאות – העקרונות שמדינת ישראל אמורה לפעול לפיהם, כגון פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; שמירה והקפדה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; קיום שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין; הבטחת חופש דת, חופש מצפון, לשון, חינוך ותרבות; נאמנות לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

לימוד העקרונות הללו לא ייעשה בצורה טכנית, אלא בהבנת החשיבות של כל עיקרון ועיקרון, בדיון, בהעלאת רעיונות, בנתינת דוגמות. חשוב שהתלמידים יבינו את מהות העקרונות וחשיבותם. צריך לעודד אותם לומר באילו נושאים לדעתם המדינה נוהגת לפי העקרונות, ובאילו נושאים המדינה אינה נוהגת כך. יש לבקש מהם לתת דוגמות ולנמק את דבריהם.